חרדת נטישה?

Shellylove

New member
חרדת נטישה?

בסופ"ש האחרון שלי (בת שנה וארבעה חודשים) ישנה לראשונה מחוץ לבית (לילה אחד אצל סבא-סבתא) והיא הסתדרה מצוין וקיבלה את פנינו בשמחה. אולם, מאז כבר מספר ימים שהיא מתנהגת בצורה לא אופיינית לה בגן - מבקשת הרבה ידיים, בוכה, לא כ"כ רוצה לשחק, מתקשה להיפרד ממני בבוקר (מה שלא היה אף פעם). גם אחה"צ כשהיא איתי היא די קווצ´ית כזאת, רוצה יותר ציצי, יותר צמודה אליי, ידיים וכו´. בקיצור: היא ממש לא עצמה. הייתי ביום ראשון אצל הרופא והוא אבחן שהיא רק קצת מקוררת וזהו. מה דעתכם? זו חרדת נטישה? אף פעם לא היתה לנו אז אני לא יודעת. ואם כן, יש מה לעשות בעניין?
 

לאה_מ

New member
אוף... בדיוק עניתי לך בהנקה...

בכל אופן, הנה תשובתי: באמת התפלאתי שכתבת שחזרתם מסוף השבוע ואת לא מרגישה שום שינוי בשלי. להבדיל - אנחנו נסענו לחו"ל כשעומר היה בערך בן שנתיים וחצי, והשארנו אותו עם הסבים והסבתות האהובים עליו ביותר, למשך שבועיים. הוא היה על הכיפאק בהעדרנו, ונפלא בפגישה, ואחר כך במשך תקופה מסויימת לא נתן לנו לצאת מהבית (גם לא לזרוק את הזבל, ואין מה לדבר על חוג התעמלות או אסיפת הורים בגן). אני בעד להענות לרצון שלה להיות צמודה אליך (אני בטוחה שאת עושה את זה גם בלי עצתי המלומדת
). זה יעבור לה כשהיא תרגיש שוב בטוחה בנוכחות שלך, וכשהיא תגמור "להשלים שעות אמא". מן הסתם זה יקח כמה ימים. זה מה שיש לעשות. להיות איתה. זה גם כיף, לא?
 
למעלה