חרדות
עוד חודשיים פחות או יותר אני מסיימת את השירות האזרחי שלי..וזהו. אני אמורה לצאת לחיים בוגרים ועצמאיים..
אני רק חושבת על זה והלב שלי נאלם דום.
אין לי מושג איך אני ממשיכה מכאן..איפה אני אעבוד..איך בכלל אני אמצא עבודה כשאני לא מסוגלת להציע את עצמי?
לא יודעת אם זו חרדה חברתית אבל אני פשוט לא מסוגלת לדברים כמו לצאת ולחפש עבודה..אני לא אוהבת לצאת מהמרחב הנוח והרגיל שלי..אני שונאת ומבועתת משינויים.
אין לי שום חיבור רגשי לסביבה הגרעינית שלי..זה מגיע למצב שאני שונאת את עצם קיומי. כל מה שאני רוצה זה מספיק כסף כדי לעוף מכאן..מהמשפחה והחברות לכאורה..מהעיר הזו,מהארץ הזו -למקום שבו אף אחד לא מכיר אותי.
הרי אם אני יצאתי דפוקה בכ"כ הרבה מישורים בחיים האלה וזה רק כשאני בת 19-זו לא אשמתי!!
זו הסביבה,החברה שיוצרת אנשים כאלה שיום אחד יהפכו ללא שפויים.
איך אני אמורה להתמודד עם זה?
עוד חודשיים פחות או יותר אני מסיימת את השירות האזרחי שלי..וזהו. אני אמורה לצאת לחיים בוגרים ועצמאיים..
אני רק חושבת על זה והלב שלי נאלם דום.
אין לי מושג איך אני ממשיכה מכאן..איפה אני אעבוד..איך בכלל אני אמצא עבודה כשאני לא מסוגלת להציע את עצמי?
לא יודעת אם זו חרדה חברתית אבל אני פשוט לא מסוגלת לדברים כמו לצאת ולחפש עבודה..אני לא אוהבת לצאת מהמרחב הנוח והרגיל שלי..אני שונאת ומבועתת משינויים.
אין לי שום חיבור רגשי לסביבה הגרעינית שלי..זה מגיע למצב שאני שונאת את עצם קיומי. כל מה שאני רוצה זה מספיק כסף כדי לעוף מכאן..מהמשפחה והחברות לכאורה..מהעיר הזו,מהארץ הזו -למקום שבו אף אחד לא מכיר אותי.
הרי אם אני יצאתי דפוקה בכ"כ הרבה מישורים בחיים האלה וזה רק כשאני בת 19-זו לא אשמתי!!
זו הסביבה,החברה שיוצרת אנשים כאלה שיום אחד יהפכו ללא שפויים.
איך אני אמורה להתמודד עם זה?
