חרדה נוירוטית וחרדה מוסרית

soniCBoom2

New member
חרדה נוירוטית וחרדה מוסרית

מה ההבדל בין ה2? כל מה שיש באינטרנט זה הסבר עמום - אשמח ממש לדוגמאות ממקרים יומיומיים

תודה
 

soniCBoom2

New member
יותר מבולבל ממה שהייתי

ציטוטים מתוך המאמר:

"חרדה מוסרית היא [..]חרדה המלווה ברגשות אשמה ונקיפות מצפון המתעוררת בנו כאשר אנו שוקלים לבצע מעשה אותו אנו תופסים כלא מוסרי"

"חרדה נוירוטית, לעומת זאת, קשורה במצבים בהם האדם חושש שהאגו שלו לא יהיה חזק דיו למנוע ממנו לפעול על פי דחפי האיד (למשל, פחד של אם שתרים יד על ילדה)"

איך ניתן להבדיל בין השתיים? הורים שמכים ילדים זה בוודאי לא מוסרי, מדוע כאן זה מתואר כנוירוטי?
 

Reyna91

New member
אני חושבת שהמאמר התמקד בחרדה מוסרית

ולכן ההסבר על חרדה נוירוטית היה מאוד מצומצם ולא ברור. לפי מלאני קליין, פסיכואנליטית שחקרה בעיקר ילדים ותרמה המון לתאורית יחסי אוביקט הסבירה חרדה נוירוטית כחרדה של ילד לאבד את האוביקט (ההורה / המטפל העיקרי) ומכיוון שהאובייקט גם מופנם אז החרדה הזו מתפשטת לחרדה לאבד את האוביקט שבתוכי ובעצם זו חרדה קיומית "חרדת איון" להתפוגג ולהיעלם. זו הסיבה למה ילדים כל כך חרדים מלאבד את האהבה של הוריהם כי מבחינתם ההישרדות שלהם תלויה מאוד באהבה זו. כך שאפשר להגיד שחרדה נוירוטית במילים אחרות היא הפחד לאבד אהבה של מישהו מאוד קרוב וחשוב. מקווה שזה עוזר
 
סוגי חרדות

המונח חרדה מוסרית שאוב מפרויד ומעוגן בתיאוריה שלו, כך שההבדלים בין סוגי החרדות עליהם שאלת- תלויי תיאוריה, ובמציאות, כמו בדרך כלל- זה לא נחלק באופן מסודר ל"מגירות" כמו בתיאוריה, יש לזכור שהחרדות האלה לרוב לא ממש מודעות, ומתבטאות לעתים כחרדה כללית בלי להבין את הסיבה.
בכל זאת כדי להבהיר: חרדה נוירויטית במושגי המאמר היא חרדה לאכזב את עצמי- לשלא אעמוד במה שאני מצפה מעצמי, שלא אוכל להתאפק ואפעל בניגוד לתחושותי ,(נגיד שנערה צעירה יוצאת לדייט ראשון וחשה משיכה לבחור, נקלעת לחרדה שמא תיסחף ליחסי מין למרות תפיסתה שזה לא הזמן המתאים לה ושזה יסכן אותה)
חרדה מוסרית במושגי פרויד היא חרדה המתעוררת כשאני רוצה לעשות משהו ש"בא לי" , ומתעוררת בי אשמה על כך שאני חוטא לצווים המופנמים בי (נגיד בחור שחונך על פי המסורת-ושוקל לאכול חזיר בהיותו בנסיעה לחו"ל)
פרויד מבחין בין האגו (מערכת האיזון, התיווך בין חלקים בנו, הויסות העצמי ושמירת הגבולות האישיים) לבין הסופר-אגו, שהוא מערכת חוקי מוסר שהפנמנו מדמויות ההורים והסביבה.
בדוגמה הראשונה יש מאבק בין האיד (היצרים) לאגו, בדוגמה השניה מאבק בין האיד והאגו לסופר אגו.
 
מעניין מאד!!! ורלוונטי לי, אשמח אם תתייחסי:

בקבוצה המונהגת ע"י מדריך (מורה, עו"ס וכד') אני מחפשת לי את מרחב המחיה שלי. ז"א אני רוצה שיהיה לי הרבה מרחב להתבטא, ואני רוצה שהמדריכ/ה תשוחח עמי די הרבה. תתייחס, תענה לשאלות ולהערות.
כאשר הכל מסתיים ואני בבית, אני מרגישה לא טוב: לקחתי מקום מאחרים, יצאתי דופן בקבוצה (התנהגות קבוצתית שונה מהתנהגות בין שני אנשים),ובכלל - עשיתי את עצמי ל"מסמר" כפי שאמא שלי היתה נוהגת לומר. אפשר להגיד שהתעלמתי מזכויותיהם של אחרים.
התנהגות קצת לא חברתית, מול נקיפות מצפון של איזה "אני עליון".
 
ספקות שמתעוררים לאחר התנהגות תובענית

שלום לך פנתרית סגולה
אני מניחה מדברים שכתבת כאן בעבר, שאת מגיעה לקבוצה כזו כבר "מורעבת" לתשומת לב ויחס, לאחר ימי בדידות רבים. כך שאפשר להבין את רצונך לקבל הרבה ככל האפשר, ומאידך- את חכמה ונבונה מספיק כדי להבין שזה על חשבון אחרים ושיש לזה השלכות, גם על הרגשות המתעוררים כלפיך..
בעצם את מתארת כאן תהליך שקורה במידה כזו או אחרת אצל רובנו, כל עוד לא משנים אותו דרך המודעות והעיבוד: למדנו ל"פתור" מצוקות שהיו לנו בדרך שהתאימה בילדות, אבל ממשיכים לפעול באותה דרך, ובעצם בכך משחזרים/מביאים על עצמנו שוב את הבעייה... (כי הרי תובענות גדולה כלפי המדריכה/מורה יגרמו לרגשות לא נעימים כלפייך מצד המשתתפים האחרים ואולי אפילו מצד המדריכה עצמה, ואז את תרגישי שוב לא מסופקת או מבוקרת, וזה יעצים את הצורך לקבל יחס טוב וחוזר חלילה...)
 
למעלה