חרא חרא חרא

Odish16

New member
חרא חרא חרא

אני לא יודעת למה אני כותבת את זה כאן..אולי כי סגרתי את הבלוג שלי? או וול..זה לא יהיה כזה ארוך. הממ, כוסאמק! אז ככה...המורה לנורבגית שלי ביקש שנכתוב מכתב למישהו איך הולך עם בית ספר..בלה בלה, זה שיעורי בית וצריך להגיש לו..אז חשבתי לי בתומי כבר למי או כל מה אפשר לכתוב.. אז התחלתי לכתוב לשירן, כן כן בנורבגית.. וכתבתי כל מיני דברים על ישראל..שאני רוצה לחזור אבל אני מפחדת ולא מהקטע של הביטחון, אלא כי אני פשוט מפחדת לחזור לישראל ולהתחיל להיות שמחה שוב ומלאת אושר וכל השיט הזה וכשיגיע הרגע לחזור לנורבגיה אני אתמוטט, ועד כמה שזה ישמע..לא יודעת, אני יודעת שזה יקרה.. זה כמעט קרה בפעם הבאה זה יקרה. ואני יכולה להתלונן עד מחר עד כמה שרע לי ועד כמה זה ועד כמה זה ואת כל הדברים הכי רעים שאני מוצאת..טוב נו זו נורבגיה, אז למה אם אני מתלוננת כל כך למה אני רוצה להשאר בכל מקרה? למה כשהיתה הזדמנות לחזור..(כמעט היתה..אמא חשבה על זה) אמרתי שלא! בשום פנים באופן. למה? לאזעזל? אני לא יודעת מה אני מחפשת פה..או כמו שאומרים 'מה נאבד לי' פה..אבל אני רוצה להשאר..אבל מצד שני אני מאוד רוצה לחזור, לחיים שהיו לי בישראל, ואני מאוד מתגעגעת אל החיים האלו..מלאים בהכל, באהבה, שמחה, כאב,אכזבה...הכל, כאן אני פשוט מרגישה ריקה ודכאונית.. ועד כמה שיש לי כאן כמה רגעים משמחים זה פשוט לא יעזור..אף פעם.. ואני לא יודעת עד כמה שמחה אני כבר יכולה להיות במקום הזה.. ואולי גם בישראל לא? ארג.. *לא מצפה לתגובות*
 
אני אגיד לך למה.

את ברחת מלימודים בישראל. רצית ADVENTURE כמוני. עכשיו את יודעת שאם תחזרי את תרגישי לא קשורה. את תרגישי שהפסדת הרבה חומר וסתם קטעים עם החבר'ה... זה בדיוק מה שהרגשתי היום בטלפון עם שיר. הרגשתי לא קשורה כשדנה וגל הגיעו אליו הביתה ליומולדת שלו...
ואמרתי לו את זה: "וואי שיר אני מרגישה מה זה לא קשורה, שאני אתקשר אחר כך?" והוא כזה גימגם והתחיל לדבר על משהו אחר... כי גם הוא יודע שזה לא אותו דבר. כמה שאנחנו בקשר וכמה שאנחנו מנסים להיות ולשמור עליו, זה לא כמו להיות אחד עם השני ולדבר פנים מול פנים.
אני חושבת שזה סתם יום רע... (ולי יש הרבה כאלה בימים האחרונים אבל מטעמים אישיים אני מעדיפה להשאיר את זה לבלוג. רמז:מישהו מעצבן שמכיר אותי קורא פה ומשתמש בזה כנגדי) אני מקווה שתרגישי טוב מותק. ולדעתי, גם אם היית בישראל לא היית ממש שמחה.
את לא היית MISS HAPPINESS בישראל... למה שתהיי עכשיו?
אני רק מקווה שתפיקי את המירב ושלפחות שפה חדשה תצא לך מזה שאת בנורווגיה. אחרי הכל- ברגע שאת יודעת את השפה- הכל נעשה קל יותר. ואני חושבת שהמחסום היחידי בינך לבין האנשים זה השפה
אז קבלי
ותגיבי...
 
so many things

happened to the kids in my class in israel, and about 5 kids told me about each thing and asked me what i think... but i still feel kinda left out... because i'm not with them...
 

Julia16

New member
תשמעי....

זה ברור שאם את תחזרי עכשיו לחברים הישנים שלך, את לא תרגישי איתם אותו הדבר ובאותה רמת קירבה כמו שהיית איתם. זה ברור, אני חוויתי אותו דבר עם חברה טובה כשבאתי לבקר והיה ריחוק בינינו, ובכלל, ככה זה, כשלא חווים את היומיום ביחד, אנשים פשוט מתרחקים וקשרים נופלים, זה פשוט ככה. תראי, אני מבינה אותך משני הכיוונים. כי מצד אחד, את אומרת שלא טוב לך שם בנורבגיה ונראה לך שזה לא יעבטור אף פעם, ואני מאוד מבינה את ההרגשה הזאת. מצד שני, את גם לא יכולה להיות בטוחה שאם תבואי לישראל אז כן יהיה לך טוב, כי באמת הקשר עם החברים כבר לא יהיה אותו דבר ואף אחד לא מבטיח לך שאת כבר תסתדרי והכל יהיה טוב ויפה. אז אני מבינה אותך...אבל גם לא יודעת מה להגיד לך, כי זה לא ששאלת איזו שאלה ספציפית...אבל לדעתי אם יש לך הזדמנות לחזור ורע לך, אז תחזרי. בכל מקרה, אני מקווה שתרגישי יותר טוב באופן כללי. ביי בובע!
 
../images/Emo45.gif

זה לא נכון שהקשר הוא לא אותו דבר. נכון, יש אנשים שכשאני מגיעה לארץ אני באמת מרגישה כאילו התרחקנו אחד מהשני אבל עם החברים הבאמת טובים שלי זה תמיד אותו דבר, לא משנה אם לא הייתי בארץ חודש, חצי שנה או 3 שנים. אם הקשר נעלם סימן שהוא לא היה חזק מההתחלה
 

נעמצי

New member
אודיש

קודם כל קבלי חיבוק
........ זה תמיד טוב ואודליה, חברויות כל הזמן משתנות, אבל צריך לנסות להפיק מזה רק טוב. גם אני לפעמים מרגישה שהחברויות שלי השתנו, אבל זה טוב. כי גם ככה אם היית בארץ זה היה משתנה, כי אנחנו משתנים. הלוווווווווווו? את כל שבוע קצת אחרת, וזה כל היופי בחברות. ואם תצליחו למרות השינויים לשמור עליה זה יהיה מדהים
 

maya14

New member
לא ממש נכון

למשל כשאני חזרתי לארץ נכון כל החברים באו לבקר והכל אבל עדיין, דברים משתנים, הם חווים דברים אחרים במיוחד בגיל שלי.הם מתחילים חברויות חדשות ולפעמיים מתנתקים אפילו מהחברים הישנים שלהם שאפילו באותו ביה"ס איתם. קשרים זה אף פעם לא משהו יציב עובדה שברוב המקים שהולכים ליסודי זה לא תמיד החברים שהיו לך בגן שהולכים לתיכון זה לא תמיד החבריםן מהיסודי ושהולכים לצבא זה לא תמיד החברים מהתיכון וכנ"ל לגבי האוניברסיטה. אנחנו משתנים ומרחק גיאוגרפי אפילו בתוך הארץ מרחיק את הקשרים, כל עוד לא תחזרו לגור בארץ אחרי כמה שנים שלא גרתם בארץ, לא תבינו כמה זה משנה. אם אחרי 4 או 3 שנים תחזרו לארץ לגור ולא רק לביקור של חודש חודשיים אתם תרגישו את ההבדל.
 
כמו שאמרת

כאן הבעיה היא בגיל. את עזבת בגיל שבו אנשים נורא משתנים אז בטוח שתרגישי שהקשר בינך לבין חברים שלך הוא לא אותו דבר. ואני לא מסכימה איתך, חברויות אמיתיות הן חברויות שיחזיקו מעמד לא משנה מה קורה.
 

CosmikDebris

New member
בהתחלה רציתי להגיד

שחברויות כן נשחקות עם הזמן, ועם הזמן זה כבר לא מה שזה היה פעם. אבל כרגע סיימתי שיחה של שעה או אולי יותר - עם החבר הכי טוב שלי. וגם שלא דיברנו חודשיים, שלוש - חזרנו לדבר כאילו היינו חברים הכי טובים בלי אפילו להרגיש שןנמה לגמרי. חברויות אמיתיות נשארות לעד - לא משנה כמה זמן לא מדברים עם מי שאתם אוהבים.
 

maya14

New member
שיחה של שעה

זה לא כמו לחזור לגור עם מישהו ביום יום
 

CosmikDebris

New member
אני בטוח במאה אחוז

שאם אני חוזר להסתובב אאיתו ביום יום - אנחנו נהיה רק יותר קרובים.
 
זה בדיוק אותו דבר

אני אישית לא מדברת הרבה בטלפון עם חברים שלי מהארץ כי לי אין זמן (לימודים) להם אין זמן (צבא) אז יוצא שפעם ב3 שבועות - חודש אנחנו מדברים. בכל מקרה, כל פעם שאני נוסעת לארץ (וזה בדר"כ לשלושה חודשים) זה כאילו מעולם לא עזבתי את הארץ. בפעם המיליון - חברים טובים נשארים איתך גם אם לא את לא גרה לידם כל יום. זה פשוט ככה.
 

Odish16

New member
חברים זו לא הבעיה

אני לא יודעת עד כמה זה ישמע דבילי ומטומטם, אבל החברים שהיו לי בישראל תמיד ישארו החברים שלי, לא משנה אם אני לא אדבר איתם יובלות ברגע שאני אראה אותם הם ירוצו אליי יחבקו אותי ולא ירצו לעזוב, ואני לא אומרת את זה סתם, אני אומרת את זה כי אני מכירה אותם, מכירה אותם טוב..ולא סתם הם החברים שלי ויש כמה שעדין בקשר טוב איתי.. ודבר שני, תמיד רוכשים חברים חדשים ככה שחברים זו לא הבעיה :) הבעיה היא שאני מתחלקת ל2...בעעע
 

maya14

New member
כמוני

צד אחד מצאת דברים שיותר טובים בנורבגיה מאשר בישראל ונחשפת לתרבות שונה וזה שינה אותך קצת ואת לא רוצה לחזור ולהרגיש שאת מפספסת מצד שני את לא רוצה לא לחזור ולהרגיש שרע לך ואת מפספסת בדיוק הדילמה שהייתה לי
 

maya14

New member
כרגע..

פתרו אותה בשבילי, אבא לא מוכן לחזור לארץ עד שאני לא מנסה לפחות עוד שנה לשתלב פה
 
זה תמיד יהיה ככה.

ברגע שאת גרה במקום מסויים יותר משנה, ואת פוגשת אנשים חדשים ואת מתרגלת לאווירה החדשה - ברור שאת תקשרי למקום בצורה מסויימת. תחזרי לישראל ותמיד יהיה בך חלק שיתגעגע לנורבגיה. השאלה היא אם תתגעגעי לנורבגיה באותה מידה שאת מתגעגעת לארץ...
 
למעלה