פנומנולוגיה של הרוח
שלום. ישנו נושא מעניין שחקר הפילוסוף פרידריך הגל לפני כמאה ושישים שנה. הנושא הוא ההיסטוריה של הפילוסופיה. במחקרו "הפנומנולוגיה של הרוח" הוא טוען כי אין אמיתות נצחיות. האמת היא דבר שנמצא בתהליך התגבשות מתמיד ונסמך על סך תודעתם של בני האדם. המטרה של ה"רוח" היא לקבל תודעה עצמית - להבין את עצמה, את מהותה, את התהוות האמת של הוויתה. פעולות בני האדם (החלטותיהם, מעשיהם, גזרותיהם) בתקופות שונות בהיסטוריה אינן נבחנות רק ביחס לעת בה התרחשו, אלא ביחס לנצח. טענות יתגבשו לכדי דעות (תזות) והללו ייסתרו בטיעוני-נגד (אנתיתזה) עד שלבסוף יבוא אדם שלישי ויימצא פשרה בין השניים (סינתזה). תהליך זה הוא הדיאלקטיקה. אלה הם השלבים הבסיסיים שבהם נולדות / מתגבשות אמיתות. הרוח האנושית תמיד נעה קדימה, אך לעולם אינה פוסלת דבר - כל הדעות, כל טיעוני הנגד גם יחד מהווים מקשה אחת בדרך אל האמת. כיצד זה מתקשר לעניינינו? הגל כינה את אותה הרוח "אלוהים", שלמעשה נעזר בנו - ברואיו - כדי לגלות את עצמו. אני מאמין שכדי להתחבר אל "רשת המחצללים" (הפנומנולוגיה של החצלול) יש להתחבר אל האלוהים. אבל זה לא מומלץ משתי סיבות: 1) המוח שלך צר מלהכיל את הידע הרב שבו תתקל ולבסוף תמצא עצמך מזיל ריר על קירות מרופדים בצבע לבן. 2) אלוהים הוא חתיכת ממזר בנזונה, ועד כמה שהוא מנסה להיות הוא ממש ממש אינו אדיב. הוגו