הכינו את העגבניות../images/Emo3.gif
אז מאיפה זה התחיל כתבתי כבר בפורום הנ"ל, הרי קישור למעוניינים:
http://www.tapuz.co.il/TapuzForum/main/Viewmsg.asp?forum=575&msgid=116028550 אחרי שנמאס לי מהדיסק ההוא, שמעתי בעיקר את מה שבני הבית האחרים שמעו, למשל: כוורת, אהוד בנאי, משינה, מאיר אריאל, שלמה ארצי, וגם שירי ארץ-ישראל ישנים ויפים (נחום היימן, נורית הירש, אהוד מנור, דברים כאלה). את רוב המוזיקה ששמעתי בבית בילדות, אגב, חזרתי לשמוע מאוחר יותר, הפעם ביוזמתי. השלב הבא היה בבת מצווה שלי, כשקיבלתי במתנה תווי קנייה לאיזו חנות דיסקים. הגעתי לשם, ובתור ילדה בכיתה ו', קטנה, טיפשה וחסרת כל טעם מוזיקלי, בחרתי פשוט בדיסקים שבמבט על העטיפה האחורית הכרתי מתוכם הכי הרבה שירים - כוורת בפארק, המופע המשותף של ריטה ורמי, ועוד דיסק שפרח מזיכרוני כרגע. את כוורת, כאמור, הכרתי גם קודם, והם היו ועדיין יקרים לליבי עד מאד. ובנוגע לריטה ורמי - אפשר לומר שזו הייתה האהבה הבאה שלי... מביך מעט, אבל כן. אהבתי אותם בטירוף, ואגב - הייתי בטוחה שזה לא יעבור לעולם... ההופעה הראשונה שלי הייתה בקיץ שבין כיתה ז' לח', בכפר המוזיקה הראשון בניצנים, וזו הייתה הופעה של ריטה. אני חייבת לה משהו לפחות על העובדה שהיא גרמה לי להתחיל ללכת להופעות. העניין הזה נמשך עד תחילת כיתה ט' בערך, ואז לגמרי מיציתי. היום קצת קשה לי לשמוע אותם, בעיקר לאור העובדה שזה מזכיר לי תקופות שאני מעדיפה לשכוח. אבל בסך הכל, לכל אחד מהם יש כמות לא מבוטלת של שירים לא רעים בכלל. אולי יום אחד אני עוד אעיז להכניס למערכת איזה דיסק שלהם... בכל מקרה, עברתי הלאה. הזמן הזה כלל גם איזו אפיזודה עם אבריל לאבין אי שם בכיתה ח' (היי, הדיסק הראשון שלה לא היה כזה גרוע). לא ברור לי מה שמעתי עד פסח של כיתה ט' (אולי עדיין ריטה ורמי?), בכל אופן, אז בערך אביתר פרץ לחיי בסערה. זה התחיל מ"תחרות כלבים" ששמעתי ברדיו ושיתק אותי לחלוטין, מה שהביא לרכישת "עומד על נייר", ואחריו גם "אביתר בנאי" ו"שיר טיול". ההופעה הראשונה שלו שהייתי בה הייתה ב-1.10.05, תחילת כיתה י'. הוא האחראי המרכזי לאהבה האמיתית שלי להופעות, וגם להרבה מוזיקה אחרת שאני אוהבת ונכנסת תחת הכותרת "רוק ישראלי", ז'אנר שהתחלתי לשמוע ברצינות רק בעקבותיו, וכיום חולש על רוב מדף הדיסקים שלי. שמעתי כבר הרבה אנשים שאומרים שהחיים מתחלקים לתקופה שלפני אביתר ולתקופה שאחריו. אז כן, מבחינתי זה לגמרי ככה, לפחות בנוגע לחיי המוזיקליים. מאז ש"גיליתי" אותו התחלתי לקנות דיסקים על בסיס קבוע. את ספירת ההופעות שלי התחלתי מחדש בהופעה הראשונה ההיא, במעבדה, הופעה שיצאתי ממנה בכזה "היי" שהסתובבתי שבועות שלמים אחריה עם חיוך מטופש על הפרצוף. מאז זה לא דעך, רק התגבר... עם כל האזנה לאחד מהדיסקים, עם כל שיר חדש שאני שומעת, עם כל הופעה שמשאירה את חותמה עמוק עמוק בנפש, עם כל שיחה וכל מבט של העיניים הטובות האלה, זה רק הולך ומתגבר. וזו הזדמנות לומר שוב, בפעם המי-יודע-כמה,
תודה.
אם בא לכם, תכניסו גם את אביתר לעניין. יאללה, לשתף, גם אם זה מביך.
(יש לי תחושה שהיה פה שרשור כזה פעם, אבל למי אכפת) לילה טוב!
אבל האהבה הגדולה ביותר מאז ועד היום היא בהחלט לאומן ששמו מתנוסס בראש הפורום הזה. <
