חצי כפול שתיים
בעקבות השרשור של DIFY, תהיתי אם יש טעם בכלל לכתוב, אבל אמרתי יאללה- כל עוד אני שומרת את זה ברמת הפיסקה לכל מסעדה.
ביום חמישי, יחד עם חברות ואז עם בן הזוג- יום כיף בת"א:
1. אחה"צ בבראסרי- פעם ראשונה שאני בשעות אחר הצהרים בבראסרי. יש רק פלוסים-אפשר לדבר, והמנות, אותן מנות כמו בערב. מכיון שידעתי שצריך לשמור מקום, הלכתי על הראשונה הקבועה שלי, שאף פעם אינה מאכזבת- רביולי סרטנים. כוסית מרטיני לידה. הייתי מרוצה. הרביולי נהדרים, מלאי טעם, הרוטב עדין ומלטף. המרטיני הוגש בכוס יפיפה. לסיום קפה לא שרוף (כל פעם שמקבלים הפוך טוב במסעדה בארץ זה הישג בעיני, משום מה מסעדות לא משקיעות את הזמן והמחשבה בקפה, כמו שהן משקיעות בשף שמכין את המנות. לאלוהי המסעדות בישראל הפתרונים).
2. בהמלצת הפורום-מראבו. אתחיל בזה שרצינו קלואליס בג'ינס. מצד שני מאד התחשק לנו לשבת על הבר. קלואליס בשעה 20:30 היתה ריקה לגמרי (הפתעה) אבל על הבר לא נתנו לנו לשבת "כי יש ישיבה". חבל, הפסידו אותנו.
במראבו השכנה היה מקום על הבר (גם היו שולחנות שאכלו). ראשונות שלקחנו: סיגר שרימפס, בוטנים קלוים וריקוטה (את 2 המרכיבים האחרונים לא הייתי יכולה לזהות על עיור)-מנה חביבה, אך מעט שומנית מדי. מישהו צריך לדייק טיפה יותר עם הטיגון, סביצ'ה דגים עם בצל ירוק, כוסברה ושברי פסטיה-רענן, סינטה בתבלינים אקזוטים בחיתוך קרפצ'יו-טעים שאינו מסעיר. הובאה גם מנת לחם OTH (יוזמה של הברמן, לא התרשמנו שזה מה שמקובל במסעדה).
לגבי הראשונות-הערה אחת משמעותית. בכל המנות (כ-ו-ל-ן) נצפתה חזרה על מרכיבים. בכל המנות היתה מין טחינה-יוגורט (טעימה, אבל די!) -הסיגרים טבלו בה, הסביצ'ה עוטר בה, וכך גם הסינטה. השוס היה שזה היה הרוטב שהגיע עם הלחם (שזה טוויסט נחמד לא להגיש חמאה, אבל למה שוב הטחינה?). אותו דבר קרה עם מין עלים אדמדמים חביבים להפליא, אולי סלק צעיר, אני באמת לא מזהה. הם הופיעו בחביבותם גם בסיגרים, וגם בסינטה. פועל יוצא- המנות נראות אותו דבר ונטעמות גם די דומה. מילא אם זה היה חלק משמעותי בעיני השף בהרכבת המנה, אבל במארבו התחושה היא ש"התלהבו" מהמרכיבים האלו, והכניסו אותם לכל מנה...
עיקרית אחת לבנזוג של ניוקי מטוגן עם פירות ים ברוטב עגבניות. לא טעמתי, הוא דיווח שהיה טעים מאד. כוס יין הבית (ריוחה כלשהיא) ועוד כוס מרטיני עבורי, הביאה אותנו לחשבון של 313 ש"ח. נסבל.
בסופו של דבר חויה נחמדה, שום דבר מסעיר כדי לחזור אליו.
בעקבות השרשור של DIFY, תהיתי אם יש טעם בכלל לכתוב, אבל אמרתי יאללה- כל עוד אני שומרת את זה ברמת הפיסקה לכל מסעדה.
ביום חמישי, יחד עם חברות ואז עם בן הזוג- יום כיף בת"א:
1. אחה"צ בבראסרי- פעם ראשונה שאני בשעות אחר הצהרים בבראסרי. יש רק פלוסים-אפשר לדבר, והמנות, אותן מנות כמו בערב. מכיון שידעתי שצריך לשמור מקום, הלכתי על הראשונה הקבועה שלי, שאף פעם אינה מאכזבת- רביולי סרטנים. כוסית מרטיני לידה. הייתי מרוצה. הרביולי נהדרים, מלאי טעם, הרוטב עדין ומלטף. המרטיני הוגש בכוס יפיפה. לסיום קפה לא שרוף (כל פעם שמקבלים הפוך טוב במסעדה בארץ זה הישג בעיני, משום מה מסעדות לא משקיעות את הזמן והמחשבה בקפה, כמו שהן משקיעות בשף שמכין את המנות. לאלוהי המסעדות בישראל הפתרונים).
2. בהמלצת הפורום-מראבו. אתחיל בזה שרצינו קלואליס בג'ינס. מצד שני מאד התחשק לנו לשבת על הבר. קלואליס בשעה 20:30 היתה ריקה לגמרי (הפתעה) אבל על הבר לא נתנו לנו לשבת "כי יש ישיבה". חבל, הפסידו אותנו.
במראבו השכנה היה מקום על הבר (גם היו שולחנות שאכלו). ראשונות שלקחנו: סיגר שרימפס, בוטנים קלוים וריקוטה (את 2 המרכיבים האחרונים לא הייתי יכולה לזהות על עיור)-מנה חביבה, אך מעט שומנית מדי. מישהו צריך לדייק טיפה יותר עם הטיגון, סביצ'ה דגים עם בצל ירוק, כוסברה ושברי פסטיה-רענן, סינטה בתבלינים אקזוטים בחיתוך קרפצ'יו-טעים שאינו מסעיר. הובאה גם מנת לחם OTH (יוזמה של הברמן, לא התרשמנו שזה מה שמקובל במסעדה).
לגבי הראשונות-הערה אחת משמעותית. בכל המנות (כ-ו-ל-ן) נצפתה חזרה על מרכיבים. בכל המנות היתה מין טחינה-יוגורט (טעימה, אבל די!) -הסיגרים טבלו בה, הסביצ'ה עוטר בה, וכך גם הסינטה. השוס היה שזה היה הרוטב שהגיע עם הלחם (שזה טוויסט נחמד לא להגיש חמאה, אבל למה שוב הטחינה?). אותו דבר קרה עם מין עלים אדמדמים חביבים להפליא, אולי סלק צעיר, אני באמת לא מזהה. הם הופיעו בחביבותם גם בסיגרים, וגם בסינטה. פועל יוצא- המנות נראות אותו דבר ונטעמות גם די דומה. מילא אם זה היה חלק משמעותי בעיני השף בהרכבת המנה, אבל במארבו התחושה היא ש"התלהבו" מהמרכיבים האלו, והכניסו אותם לכל מנה...
עיקרית אחת לבנזוג של ניוקי מטוגן עם פירות ים ברוטב עגבניות. לא טעמתי, הוא דיווח שהיה טעים מאד. כוס יין הבית (ריוחה כלשהיא) ועוד כוס מרטיני עבורי, הביאה אותנו לחשבון של 313 ש"ח. נסבל.
בסופו של דבר חויה נחמדה, שום דבר מסעיר כדי לחזור אליו.
