" חצי כוס " - הפעם לא שיר

" חצי כוס " - הפעם לא שיר

אחה"צ מוזר כזה משתולל לו בחוץ. רוח לא חזקה אבל שמיים אפורים,תיכף יבוא הטפטוף. זה אפור של גשם ? או אפור של מצב רוח? היא שואלת את עצמה . הקומקום שורק. כן היא יודעת , היא old fashion לכולם יש חשמלי. אבל היא מתעקשת על הישן והטוב , על השריקה הזו שמסמלת את החורף , מוזגת לה כוס ענקית של תה , מתלבטת איזה סוג מתאים לעכשיו - והולכת על תפוז , מעט חמצמץ ,לא כבד, מרענן, ותוהה אם זה מסמל משהו? לוקחת הכוס והולכת לחדר השינה נעמדת מול החלון הגדול . אפילו נוף של תחילת חורף לא יכול להיות מושלם ? היא חושבת לעצמה ,כשהסורגים בחלון מפספסים -פסים פסים את שדה הראיה שלה. היא פותחת את החלון לרווחה , הרוח פורצת פנימה במשב חזק שמביא איתו קור וטיפות. מרימה מבט לשמיים. הטיפות מכתימות את זגוגיות המשקפיים , "Sade -the Sweetest Taboo מתנגן ברקע , והדמעות מתחילות לזלוג לאט לאט מתערבות בזרזיפי הגשם. איפה הוא? לאן הוא פרח כמו יונה לבנה עת שוכו המים אחרי המבול ? ומה איתי? גם אני רוצה לפרוס כנפיים , להמריא ,לעוף , לרחף , לטופף בכנפיים ולהביט מלמעלה על כולם. ולרדת לנוח על עץ עתיק הניצב איתן ברוחות בגשמים ובחמה, ביחד איתו , ................ היא מתעוררת לפתע עת עלים התעופפו לחדר. סוגרת החלון , מנקה המשקפיים , לופתת את הכוס בשתי ידיים מנסה להתחמם קמעה, ומסתכלת לכוס פנימה ורואה שהכוס מלאה בחציה או שמא ריקה בחציה ותוהה איזה חצי כוס היא רואה.
 

פשושית37

New member
תמשיך לכתוב כשעדיין חשוך

החושך נותן לך השראה אהבתי ונהניתי מאוד לקרוא
 

touti

New member
תשמע הסתו באמת עושה לך טוב../images/Emo13.gif

לפי מה שכתבת, בתחילת הסיפור נדמה שהיא רואה את חצי הכוס הריקה, כשהיא שואפת לפרוס כנפיים, כשהיא מבכה את חסרונו של... אבל בסוף הסיפור זה מסתיים בחצי הכוס המלאה, היא סוגרת את החלון, מנקה את זגוגיות המשקפיים ומגלה שנשאר תה בכוס. אין לי כל ספק שהיא השלימה עם מצבה, שהיא שואפת ליותר אך התקווה שלה לא נשרה כמו עלי העץ שנושרים , מתעופפים.. נהנתי לקרוא!
 

kelly האחד

New member
../images/Emo96.gifמלנכוליה.....

נהנתי לקרוא....דווקא בשעת צהריים,כשהסתיו בעיצומו כאן בנתניה... היא מוזגת ובוחרת כוס ענקית של תה...זה מאוד מזכיר לי דרך,"תהליך",(בעיקר תהליך של פרידה,אובדן) הדמות יודעת שהדרך עוד ארוכה,מרובת עליות ומורדות היא מודעת לתהליך וחווה אותו דרך הזכרונות,אבל,עצב,תקווה,כמיה לטוב.מה שמוצא חן בעניי בדמות שהיא קשובה לרגשותיה ,מרשה לעצמה "להיות שם"....אני באופן אישי מאמינה שברגע שאנחנו מתחברים אל רגשותינו(הטובים והפחות)נותנים לרגשות "תשומת לב",לא פוחדים מהפחד או יותר נכון מתקדמים עם הפחד,הסיכוי שדלתות חדשות יפתחו גדול יותר,ואנחנו יותר נקיים מבפנים...אחרי שהיא זרמה עם רגשותיה החלה לראות את חצי הכוס המלאה!
 
למעלה