"חצי הכוס המלאה"

[טיגר לילי NO 1]

"חצי הכוס המלאה"

-בעקבות מאמר באתר (המומלץ מאוד) AISH- האם אנחנו יודעים בכלל להעריך את מה שיש לנו? כמובן שאם נשאל אנשים את השאלה הזאת הם יגידו מיד שברור שכן, ושהם שמחים על הבריאות שלהם,המשפחה, והכסף ותודה לאל הכל טוב. אבל זה רק הצהרה. בתכלס, יש מעט מאוד אנשים שבאמת מודעים ל"חצי הכוס המלאה" שלהם, ולצערנו האנשים האלה הם בד"כ דווקא אלה שחוו אובדן בחיים שלהם (כמו מוות של אדם אהוב). אבל אם נחשוב לרגע, נגלה שבאמת- יש לנו הרבה דברים להודות עליהם! ברגע שמפנימים את זה (וזה לוקח זמן) פתאום חוסר שלמויות קטנות כאלה, כמו התנהגות מסויימת או מנהג מסוים של אבא/אמא /אח/ אחות/חבר/ חברה נראים הרבה פחות מעצבנים. היחוד של כל אדם בחיים שלנו הוא כל כך חשוב ומבורך. ובכלל כל דבר בחיים שלנו- הוא כל כך נהדר- למרות חוסר השלמות שבו! ההכרה בכך לא נותנת לנו שלמות- אלא השלמה עם חוסר השלמות! כל דבר שקורה לנו מרכיב את החיים שלנו-ואותנו. לכן חשוב להשלים עם כך שלא הכל וורוד ומושלם. אין חיים בהם כל מה שקורה לאדם הוא חיובי ונהדר. תמיד יהיו קשיים וחוסר שלמויות- אבל איך שאנו מתמודדים עם זה יכול לשנות גם את הדברים השלילים לחיוביים!

 

[איל באש]

חצי הכוס המלאה../images/Emo23.gif../images/Emo79.gif../images/Emo45.gif ו.....

לא סותר חיים ללא שפיטה וביקורתיות . המשפט "אין חיים בהם כל מה שקורה לאדם הוא חיובי ונהדר. תמיד יהיו קשיים וחוסר שלמויות" הוא אמונה רווחת בקרב המונים, אמונה שלא מאפשרת שינויים בדרך נעימה וקלה. למה שפיטה וביקורתיות? כי חיובי ונהדר, או שלילי וחרא זו שפיטה!! להגיד "תמיד יהיו קשיים " יוצר את הקשיים. אני מסכים מאוד עם "איך שאנו מתמודדים עם זה יכול לשנות את השלילי לחיובי" אבל שוב גם כאן אם נוריד שלילי וחיובי, אז הכל בסדר והכל מותר ,ואין חוקים, ואין קשיים, יש חיים בכאן ועכשיו!!!

 

[sovlanit]

../images/Emo45.gif,אהבתי

 

[טיגר לילי NO 1]

אבל...

גם אם מנסים לחיות בלי שפיטה וביקורתיות, בסופו של דבר יכולים לקרות גם דברים קשים או מעצבנים, ואז קשה מאוד, לי לפחות, לשנות את תחושת התסכול והכעס ולהגיד שאין בסדר והכול מותר וכו', אתה מבין על מה אני מדברת? כאילו שהתחושה היא שמשהו לא בסדר ושהיית רוצה שזה יהיה שונה... במיקרים כאלה, הדבר שעוזר לי להתגבר זה להזכר בדברים קשים אחרים שקרו לי בעבר, ולהזכר איך התגברתי עליהם ואיך הכל הסתדר בסוף... אבל אני מניחה שלכל אחד זה אחרת...

 

[ניני5]

תארו לעצמכם שהיה לנו עולם רק של

אנשים מושלמים. היה נורא משעמם. כי לאנשים מושלמים אין בעיות. הם תמיד מסופקים. אז על מה היינו מדברים? מה היו האתגרים בחיים שלנו? דוקא חוסר המושלמות זה מה שמאתגר אותנו לעשות דברים, לשפר, לשנות. בקיצור לחיות עם עוצמת רגשות הכי גבוהה שאפשר. להרגיש חיוניים כל יום ויום מחיינו. אפילו אם אנחנו שופטים דברים, עושים שגיאות, רעים לאחרים, נהיה סלחניים לעצמינו. ונבטיח לעתמינו שלא נעשה שגיאות בעתיד. תירגול הסליחה העצמית הוא מאוד חשוב. כי ככה אנחנו כל הזמן משפרים את עצמינו. אם נישפוט את עצמינו לחומרה, בביקורתיות, נסגור את האנרגיה הפנימית, ולא נוכל להשתנות. הנפש היא כמו ברל'ה. היא יוצאת החוצה רק בתנאים טובים של אהבה, וחמלה. בבקשה תלמדו לסלוח לעצמכם על שגיאות, העבר, ההוה והעתיד. גם אם תישגו בעתיד שוב ושוב, אין מה לפחד אם יש לכם את כלי הסליחה העצמית. אם הצלחתם לסלוח לעצמכם לא תהיה לכם בעייה לסלוח לאחרים. מבטיחה לכם שתחיו חיים מאושרים, ברוחב לב, באהבה ובקבלה, וכל הבעיות תהיינה קלות לפתרון. כל הכייף יהיה אצלכם בנשמה.

 

[טיגר לילי NO 1]

הנפש היא כמו בר'לה? חחח אהבתי../images/Emo6.gif

 

[sovlanit]

ניני,דרוש לי מידע לגבי

איך מתרגלים סליחה לעצמנו. תודה מראש

 

[ניני5]

סובלנית, תכתבי איזה מקרה שקרה לך

שירדת על עצמך. ואסביר איך לתרגל סליחה. זה יכול להיות משהו קטן ולא חושף קרביים במיוחד. פשוט בשביל להבין את העיקרון. אגב אני מוכנה לתרגל סליחה עם מי שמעוניין.

 

[sovlanit]

רוצה מקרה?

הנה אחד קטן, אני מתקשה לסלוח לעצמי על שהתפרצתי על הבן שלי -וצעקתי עליו,בלי לנסות לעצור את עצמי ולדבר איתו. הבן שלי נעלב מאוד ואני מרגישה רע עם זה כי הוא ילד נפלא ומקסים באמת. זה קרה כמה פעמים בעבר... אז יש פתרון? אני יודעת שעלי לגלות איפוק אבל זה לא תמיד קורה בפועל ואחר כך אני מתחרטת מאוד על תגובתי... תודה ניני

 

[ניני5]

או קיי,הנה איך אנחנו סולחים לעצמנו

כשצועקים על הילד שלך מרגישים נורא, בייחוד שאולי הוא לא אשם, אולי לא יכולנו לשלוט בעצמינו, אולי בגלל שפגענו בו. אלה תחושות מאוד קשות. ואנחנו מתייסרות מאוד על התחושות האלה. אז קודם כל זה מאוד אנושי. את לא "מפלצת" לכל אב ואם יש סיפור דומה. וואו העלת לי משהו שאני עד היום מתייסרת עליו. הנה הסיפור. לבת שלי הייתה אסטמה בארץ. (היא מתגוררת היום בארה"ב ושם אין לה אסטמה). היה לה התקף קשה בגיל 4, והיא כמעט נחנקה, ואני מתוך דחף אידיוטי צעקתי עליה שתפסיק עם זה והחטפתי לה סטירה. בעלי העיר אותי ממצב האמוק שהייתי בו, כשניער אותי ואמר לי: מה אני עושה לילדה איזה מין טיפול זה, מדוע אני צועקת עליה. היא זקוקה לרופא לא לסטירה. התעשתי מיד ולקחנו אותה למיון. שם קבלה טיפול והכל היה בסדר. מה מייסר אותי עד היום? כשסטרתי לה היא הפסיקה לבכות, וממש בכוח רצתה להפסיק את ההתקף, כמובן שלא הצליחה. המראה של החזה הקטן והמתוק שלה עולה ויורד בכוח ממש מעורר בי פלצות עד היום, הוא חרוט בזכרוני לעד. (אני בוכה עכשיו). איך יכולתי לסטור לה כשחייה היו בסכנה. כמה שאני לא אומרת לעצמי שלא הייתה לי שליטה זה לא עוזר, המראה והכאב נשארו. אני סולחת לעצמי על חולשתי כבן אדם, כל פעם כשזה עולה, זה קצת מרגיע אותי אבל לא לגמרי. אז אני מאפשרת לעצמי לבכות. הרבה שנים התייסרתי, בעניין הזה. לפני כמה שנים בקשתי מהבת שלי סליחה. ובקשתי ממנה שתספר לי מה היא קבלה מהתגובה הנוראית שלי. להפתעתי, היא אמרה שזה מאוד עזר לה בחיים. מאז היא למדה לא לעשות עסק מאסטמה, או מכל מחלה אחרת. זה נתן לה המון עוצמה. היא באמת עברה מצבים קשים ועמדה בהם בכבוד. היא סיפרה על דברים אחרים שעשיתי וגרמו לה לבעיות, דברים שאפילו לא זכרתי כי כמובן חשבתי שנהגתי נכון. אז לך תדע מה משפיע על הילדים ומה לא. בקשר לבן שלך. קחי אותו לשיחה, תאמרי לו שלכולם יש חולשות, שהחולשה שלך זה לצעוק עליו. תגידי שאת מצטערת שזה כך, תבקשי ממנו סליחה. ותבקשי שיעזור לך. הוא יעזור לך בזה, שכל פעם שאת צועקת עליו שיגיד לך מילת קסם (כגון "אברקדברא". תמציאו בעצמכם משהו) תמיד שיגיד אותה מילה. ואז בבת אחת את אמורה להפסיק לצעוק. בהתחלה זה לא כל כך עובד אבל במשך הזמן זה עובד טוב. ובקשר לדחף. מה לעשות? כולנו בני אדם ויש לנו דחפים חזקים. ואנחנו עושים דברים לילדים שלנו גם ללא שליטה. הילדים מוציאים מאיתנו את הטוב והרע, בצורה קיצונית. מה שטוב אצל הילדים הוא, שהם גדלים ושוכחים את הרוב. והם תמיד אוהבים אותנו ללא תנאי.

 

[ניני5]

אוף איזה דבר נורא עשיתי לבתי.

אני מקווה שתוך כמה ימים זה יעבור לי, ויכאב הרבה פחות. אני רואה תוך כדי כתיבה שבעצם התבלבלתי בתגובה שלי למצב. אולי מתוך בהלה או משהו כזה. אבל זה מעולם לא חזר על עצמו אף פעם. ואם בתי אומרת שיצאה נשכרת מזה אז בכלל אולי זה היה לטובה.

 

[sovlanit]

ניני,תודה.../images/Emo24.gif

 

[איל באש]

אם זה עושה לך טוב זה נהדר../images/Emo23.gif

חשבי רגע על מה שאת אומרת "הדבר שעוזר לי להתגבר זה להזכר בדברים קשים אחרים שקרו לי בעבר, ולהזכר איך התגברתי עליהם ואיך הכל הסתדר בסוף... " זה מעגל ללא סוף שנקרא סמסרה. את חורטת סבל וכאב ! את לא מסוגלת להיזכר בדברים טובים ? אין לך זכרונות טובים? זה לא לשנות את תחושת הסבל והתסכול באמירה שהכל בסדר, ממש לא!! זה לקום ולקחת אחריות על הרגשות שלך. זה לנסות ולהעיז להרשות לעצמך להרגיש את הרגשות הללו ללא שפיטה עצמית! בלי לומר לעצמך "זה לא בסדר לכעוס ועוד..." או בלי לנסות מיד להרגיש משהו אחר מהעבר שיעשה לך טוב! בדרך זו אינך מאפשרת שינוי, את חורטת מעגלים של סבל וכאב. קחי את הכעס/תסכול/שנאה/יגון ועוד.. התרכזי בהם עד שהם ימלאו אותך ככה שלא תדעי דבר אחר, ואז תראי כמה עוצמה יש בזה, כמה יופי יכול להיות באנרגיה של הכעס שאת מתרכזת רק בה, ללא הסיבה למה זה קרה! ככה את גם מרשה לעצמך סוף סוף להרגיש, וגם מאפשרת לאנרגיה של הכעס להפוך לאהבה, לאור להיכנס פנימה. ואל תעמדי מול עצמך מנסה לחוש את האנרגיה של הכעס ממקום של " מתי ואיך זה יכול והופך לאהבה" זו ציפייה!!! פשוט עשי זאת! העיזי להיות בהווה עם הרגש ! הביני הסביות לכעס/יגון/שנאה/פחד, כבר לא חשובים!! מה שחשוב זו האנרגיה שהם מורכבים ממנה, אם את מתרכזת רק בה, רק בתחושה שזה מביא לך, ולא בלמה זה קרה לך, זה משתנה לאהבה, חמלה , שקט, בטחון, שלווה ועוד..