חצב וחצבת

[ברוךפיש]

חצב וחצבת

האם יש קשר בין המילים "חצב" ו"חצבת"?

 

[trilliane]

עד כמה שהצלחתי לבדוק – לא

לפי מילון ספיר מקור המילה "חצבת" בעברית של ימי הביניים; לעומת זאת קליין כותב במילון האטימולוגי שמקור המילה בעברית החדשה, וששם המחלה נטבע ע"י ד"ר Masie (אין לי מושג במי מדובר וגוגל לא עזר) ששאל אותה מערבית – حصبة ("חצִבה"). זה אכן שם המחלה בערבית (בדקתי בוויקיפדיה) ולכן ההסבר מתקבל על הדעת (לא מן הנמנע שיש כאן טעות במילון ספיר).

שם הצמח "חָצָב" מתועד מתקופת חז"ל; חיפשתי במאגר ספרות הקודש, נראה לי שהציטוט הבא מתאים להקשר:
מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל צביים ואת החרדל שהוא מאכל יונים רבן שב"ג אומר מטלטלין שברי זכוכית מפני [שהן] מאכל נעמיות [אמר לו] ר' נתן א"כ יטלטלו חבילי זמורות מפני שהוא מאכל (תוספתא, סדר מועד, מסכת שבת
פרק טו,י).

מילון ספיר כותב שמקור המיצה "חצב" מהשפה האכדית, אבל לא מסביר מעבר לכך ואני לא ממהרת לסמוך על המידע.

להלן ההסבר מאתר האקדמיה ללשון:
"צמח החצב מוכר מספרות חז"ל ושמו מופיע בה בכמה צורות: חָצוּב (במשנה), חצב, חצובה. גיזרונו של שם זה לא הוברר, והיו שהציעו לקשרו למילה חָצָב המשמשת בעברית ובשפות אחיות לה במשמעות 'כַּד'. למשל: "לא היו כונסים אותו [את היין ששימש בעבודת הקרבנות] בחצבים גדולים אלא בחביות קטנות" (משנה מנחות ח, ז).

הסבר מוכר יותר קושר את שם הצמח לפעולת החציבה בקרקע. בכמה מקומות בספרות חז"ל מסופר על חצבים ששימשו לתיחום נחלות, כגון "מאי חצובא? אמר רב יהודה אמר רב שבו תיחם יהושע לישראל את הארץ" (בבלי בבא בתרא נו ע"א). מפרשי התלמוד מסבירים כי החצב מתאים לתכלית זו בגלל שורשיו הארוכים היורדים לארץ בצורה אנכית. ייתכן אפוא ששמו של הצמח ניתן לו על שום שורשיו החוצבים את דרכם בקרקע, כדברי הרמב"ם בפירושו למשנה: "וחצוב – צמח ששרשיו יורדים בארץ ביושר ואינם נוטים לכאן ולא לכאן, ובו תיחם יהושע חלקי השבטים, ולפיכך נקרא חצוב" (פירוש הרמב"ם לכלאיים א, ח בתרגום הרב יוסף קאפח). השימוש בחצב להפרדה בין חלקות שדה מוכר עד היום."

למיטב הבנתי יש קשר בין צמח החצב לבין המילה 'חצובה' (שמחזיקה את המצלמה, למשל).

 

[עובד האקדמיה]

הערה קטנה: ד"ר Masie הוא ד"ר אהרן מאיר מזיא (תרי"ח–תר"ץ),

חבר ועד הלשון העברית ונשיאו משנת תרפ"ו ועד מותו.
המונח חַצֶּבֶת (ולידו חַצְבָּה) נמצא ב"ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע", ירושלים תרצ"ד,
שערך ד"ר שאול טשרניחובסקי על פי רשימותיו של מזי"א.

עובד האקדמיה

 

[trilliane]

הנחתי שזה מזי"א אבל גם זה לא עזר לי בחיפוש בגוגל

עכשיו אני רואה שדווקא יש לו ערך בוויקיפדיה, לא יודעת למה לא הצלחתי לאתר אותו אמש.

 

[עובד האקדמיה]

 

[הדיוט גמור]

השערת הדיוט

קליין קושר את השורש ח-צ-ב למילה חצב או חסף שמוכרת מהעברית המשנאית וכן מארמית ואכדית במובן "כד, כלי קיבול מחרס".
הוא לא מסביר את הקשר, אך אני משער שהמקור הוא מהתקופה שקדמה להמצאת הקרמיקה, ושבה הכנת כלי קיבול מאבן הצריכה חציבה. ברחבי הארץ רואים עד היום בורות מים ויקבי יין קדומים שנחצבו בסלע.
קליין מקשר את השורש ח-צ-ב/ח-ס-ף לשברי חרסים בכלל ולשורש ח-ס-פ-ס, שלטענתו נוצר עקב התחושה הגסה של החרס השבור (זוכרים את איוב מוכה השחין יושב ומתגרד בחרש?)
בארמית, חספניתא מציינת קשקשי דג וכל מיני מחלות עור ופריחות ש"מחספסות" את העור, ומכאן גם שם המחלה חספנית (פיטיריאזיס).
חצבת היא מחלה אחרת, אך גם היא יוצרת פריחה קשה בעור, כך שאולי גיליתי קשר פתלתל אך הגיוני בין החציבה ובין החצבת.
לגבי פרח החצב אני יכול רק להעלות השערה (בנוסף לאחרות שהוזכרו כאן) שפריחתו דמויית החרוט מזכירה אזמל או כלי חציבה קדום דומה.

 

[trilliane]

הקשר בין שם הצמח לשורש מצוין בדברי האקדמיה ללשון

לגבי המחלה נראה לי קצת פחות סביר בהתחשב בכך שמדובר בשאילה מערבית (כלומר לא ע"ס השורש העברי או הארמי והקשריו), וכמו כן בערבית שם הצמח שונה (בדקתי). בקיצור, נראה לי קלוש מדי...
&nbsp
מה שמאפיין את החצב מעבר לפריחה עצמה הוא הצמיחה האנכית שלו. זה נראה לי קשר הרבה יותר הגיוני.

 

[הדיוט גמור]

גם למילים בערבית יש אטימולוגיה

לצערי אינני דובר ערבית ואין לי מושג לגבי מקור אפשרי לשם המחלה בערבית,
אבל אולי יש כאן מומחה שיאיר את עינינו

 

[trilliane]

כמובן! אבל אתה התייחסת לעברית ולארמית ולא לערבית

ומאחר ששם המחלה נלקח מערבית (שבה שם הצמח שונה ולא קשור) זה נראה לי כמו כיוון פחות רלוונטי (אלא אם באמת חוקרים את השם דרך הערבית).