חץ בלב
חץ בלב חץ נינעץ בה--- לוחץ וכואב חץ תועה חץ מורעל של קופידון אם תוציאו או תותירו- ישאר עוקצו בלב כך או כך- היא נדונה לאבדון תוהו ובוהו סוגרים עליה הדרך שסללה הובילה אל מוצא אטום המטרה הפכה לחץ – החץ דהר אליה אין מפלט לה מסבך הרגש הזה העצום האם לטובה תזכור אותה ? האם תפנה לה מקום בחלומותיך?? היא ארגה סביבך מארג של שירים המליכה אותך ל´אפולו´ שלא בפניך כבר היתה דלילה כשדימתה אותך לשמשון ובכל הגופים אליך פנתה: שני שלישי וראשון אף אם זה נישמע לך פרוזאי איתך - גם הסבל היה כדאי כבר השכימה אותך בשיר , הרדימה אותך במיכתם לא הותירה בין פניני הלשון , אף דימוי אחד מיותם לכל מקום אליו הרחקת -הקדימו אותך רגשותיה ל´דריבאסובסקאיה´ ל ´לה מונט סנט מישל´ ---לא היה גבול לתעלוליה ודימתה אותך ל´ מוכר´ - והיתה היא ה´קונה´ וגילמה לעיניך את כל קשת הדמויות האפשריות מן ה ´רפה´ ועד ה ´איתנה´ וצחקתם צחוקים ביחד, והגרתם דמעות לבד וניקווה אוקיינוס על שמך , ומקיפך הוא מכל צד ומכל נאהבי העולם -שברת את כל השיאים כי יותר מכל אחד אחר, אתה מושאם הבלעדי של מאות שירים וכל הנאהבים ידועי השם -הרכינו ראש בנפול ניזרם " איך אהבת אישה אחת קטנה הדיחה אותם מפיסגתו של העולם.." וניתצו כל הקסתות , ומחצבי הדיו נידלדלו וגירי הפחם נאפרו לאפר - ומפעלי הנייר נינעלו ורק ידה של זו האוהבת המנוצחת בתנועת גוויעה צונחת והאהבה שבוערת בה--- כמו לבה רותחת תחת מפלי ´מפח הנפש´ את נישמתה אל ה´אין´ נופחת המשוררת ששוררה לך עד אתמול- ביריד החוצות נעולה בתוך פנתיאון מוקפת חומה ללא פרצות וכך בנבול האהבה היא תגיש לך את שיריה - כמו זר פרחים מיובשים בין דפיו של ספר -כאשר מן האש ייוותר רק האפר
חץ בלב חץ נינעץ בה--- לוחץ וכואב חץ תועה חץ מורעל של קופידון אם תוציאו או תותירו- ישאר עוקצו בלב כך או כך- היא נדונה לאבדון תוהו ובוהו סוגרים עליה הדרך שסללה הובילה אל מוצא אטום המטרה הפכה לחץ – החץ דהר אליה אין מפלט לה מסבך הרגש הזה העצום האם לטובה תזכור אותה ? האם תפנה לה מקום בחלומותיך?? היא ארגה סביבך מארג של שירים המליכה אותך ל´אפולו´ שלא בפניך כבר היתה דלילה כשדימתה אותך לשמשון ובכל הגופים אליך פנתה: שני שלישי וראשון אף אם זה נישמע לך פרוזאי איתך - גם הסבל היה כדאי כבר השכימה אותך בשיר , הרדימה אותך במיכתם לא הותירה בין פניני הלשון , אף דימוי אחד מיותם לכל מקום אליו הרחקת -הקדימו אותך רגשותיה ל´דריבאסובסקאיה´ ל ´לה מונט סנט מישל´ ---לא היה גבול לתעלוליה ודימתה אותך ל´ מוכר´ - והיתה היא ה´קונה´ וגילמה לעיניך את כל קשת הדמויות האפשריות מן ה ´רפה´ ועד ה ´איתנה´ וצחקתם צחוקים ביחד, והגרתם דמעות לבד וניקווה אוקיינוס על שמך , ומקיפך הוא מכל צד ומכל נאהבי העולם -שברת את כל השיאים כי יותר מכל אחד אחר, אתה מושאם הבלעדי של מאות שירים וכל הנאהבים ידועי השם -הרכינו ראש בנפול ניזרם " איך אהבת אישה אחת קטנה הדיחה אותם מפיסגתו של העולם.." וניתצו כל הקסתות , ומחצבי הדיו נידלדלו וגירי הפחם נאפרו לאפר - ומפעלי הנייר נינעלו ורק ידה של זו האוהבת המנוצחת בתנועת גוויעה צונחת והאהבה שבוערת בה--- כמו לבה רותחת תחת מפלי ´מפח הנפש´ את נישמתה אל ה´אין´ נופחת המשוררת ששוררה לך עד אתמול- ביריד החוצות נעולה בתוך פנתיאון מוקפת חומה ללא פרצות וכך בנבול האהבה היא תגיש לך את שיריה - כמו זר פרחים מיובשים בין דפיו של ספר -כאשר מן האש ייוותר רק האפר
