מעניין מאד.
אגב, לגבי נשים באופן כללי באקדמיה, מרצה שלי אמר פעם שבאקדמיה אותם מכשולים שמקשים על נשים להתקדם בכל מקום אחר, גרועים אפילו יותר. הרי בעולם האקדמיה, חייבים לפרסם באופן קבוע מספר מסוים של פרסומים לשנה, כדי לקבל בסוף את הקביעות הנכספת. והנה, אחוז גבוה של הנשים שחושקות בחיי אקדמיה, חושקות גם בחיי משפחה. הבעייה? ברגע שהן עוצרות אפילו לכמה חודשים שנדרשים כדי ללדת ילד, הקריירה האקדמית שלהן כבר בסכנה, כי רשימת הפרסומים נעצרה. ואם הן חלילה מחליטות להאט את הקצב לכמה שנים כדי לגדל את אותו ילד, הקריירה שלהן הלכה. וזאת, למרות שאין כל סיבה שנשים לא יתחילו את הקריירה האקדמית שלהן כמה שנים מאוחר יותר, לאור העובדה שנשים (מה לעשות) חיות קצת יותר מגברים וממשיכות להיות בריאות ולתפקד גם כמה שנים יותר מהם, בממוצע, מה שאומר שאין כל מניעה להזיז את כל הקריירה שלהן בכמה שנים קדימה. טוב, לגבי מזרחיות... אין לי שמץ, אבל לא מפתיע אותי. הפוליטיקה הפנימית בעולם האקדמי היא משהו מאוס לחלוטין.
