חפץ מעבר

[מאי ח]

חפץ מעבר

לפי הספרים, באיזה שהוא שלב, הילד מאמץ לעצמו חפץ מעבר הילד שלי (מגיל אפס לא מתאים לשום ספר תודה לאל) עוד לא פיתח לעצמו תלות כזו בחפץ מסויים.. האם יש עוד אימהות שאצלם אין חפצי מעבר? האם כדאי לעודד את הילד לאמץ דובי מסויים או ``לוותר`` לו? אין לי שום בעיה שאין לנו חפץ שצריך להיכנס לפאניקה אם הוא נעלם, אני שואלת בשביל ידע כללי.

 

[Iris-1]

אל תכנסי לפניקה שאין לך....

תשמחי שאין לך חפץ מעבר לא כולנו יכולים להיות כאלה שמחים. גם אצלנו אין חפץ מעבר ואני לא רואה שזה נחוץ. בכל מקרה באשר לשאלתך אכן יש ילדים שמאמצים חפצי מעבר ועושים את החיים להורים שלהם קשים מאד אם שוכחים אותו או מאבדים או שהוא נמצא בכביסה.

 

[אמא של שני חמודים]

גם אצלמו אין חפץ מעבר ומעולם לא

היה . למזלי הרב.

 

[גרא.]

זו בחירה של ילד שזקוק לחפץ המעבר..

ועל כן אי אפשר לעודד.לילדים הבאים עם חפץ מעבר לגן,קל יותר יחסית להסתג לחיי הגן,ובעיקר לפרידה מההורים.אלה ללא החפץ,אינם בהכרח בוגרים יותר,ולא תמיד יש להם במה להתלות בשעת משבר.לפעמים קשה יותר להרגיעם,שעה שהם רוצים את אמא ``עכשיו``..כל הילדים,נגמלים מחפץ המעבר באופן ספונטאני,ולכן אם זה מקל,ועוזר,למה שלא יהיה?

 

[anat30g]

חלק מאמצים וחלק לא...

הבכור שלי כמעט בן 8 יש לו עדיין את הכריתי שהוא אימץ בתור אובייקט מעבר בגיל חמישה חודשים. הבת שלי כמעט בת 6 לא היה לה מעולם אובייקט מעבר - לא כרית - לא שמיכה - לא מוצץ - לא בקבוק - לא כלום! לתאומים שלי - בני שנתיים - יש שמיכות (לכל אחד מסוג שונה - אחד מצמד אחד מבד) שרק איתן הם נרדמים... הם צמודים לשמיכות הללו מגיל שישה חודשים - ואם ח"ו אני מתבלבלת ונותנת לתאום אחד את השמיכה של האחר - הם מחליפים ביניהם וכל אחד נרדם עם שלו...