חסן בן זונה !
יש לי הרבה נחת בזמן האחרון, והכול בזכותכם. איך אתם יודעים למרר לעצמכם את החיים, פולנים שכמותכם. ממש תענוג. מרוב ועדות חקירה ובדיקה שאתם מקימים קשה לעקוב מה קורה שם אצלכם. והכול, כמובן בזכותי. מה כבר רציתי? לחטוף שניים-שלושה חיילים? אתם עשיתם מזה עניין, והנה תראו מה קורה אצלכם, איזו רעידת אדמה. אני לא רוצה לחזור על מה שכבר כתבתי בעבר, איך לוחמי הגרילה שלנו עשו צחוק מכל המרכבות והמסוקים והסיירות שלכם. ומסתבר שזוהי רק ההתחלה. חיילי המילואים שלכם חוזרים הביתה עם בטן מלאה ומספרים על הבטן הריקה שלהם אז: אין מזון, אין מים, חיילים התייבשו, אין פקודות ברורות ובימ"חים חסר ציוד. תנועות המחאה שלכם מזכירה לי את רעידת האדמה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שלצערי לא יצא לי להשתתף בה בגלל סיבות טכניות. שלא לדבר על הזובור שאתם עושים לרמטכ"ל שלכם בגלל תיק המניות. אתם מבינים? לא בגלל שהוא נכשל במלחמה. זה כאילו בסדר מבחינתכם. מה לא בסדר? המניות שלו. אני גם סוקר לאחור את ההצהרות המלחמתיות של המנהיגים שלכם ומתפוצץ מצחוק. אולמרט שלכם התרברב: "ישראל זוכה להישגים מרשימים מאין כמוהם. אפשר לומר בוודאות שפני המזרח התיכון השתנו בעקבות ההישג של צה"ל". הוא צודק במידה מסוימת: בביקור הקרוב שלכם בצפון תסתכלו על היערות השרופים ליד קריית שמונה וצפת ותראו שאכן השתנו פני המזרח התיכון. הלאה. מפקד עוצבת הגליל, תא"ל גל הירש, הצהיר בתדרוך לכתבים צבאיים: "הגענו לשליטה מלאה על העיירה בינת ג`בייל". יש הרבה מביניכם שלא מסוגלים לשמוע את השם הזה, בינת ג`בייל, בעקבות השליטה המלאה - לא שלכם, אלא שלנו. ואיך אפשר לשכוח את ההוא עם השפם, עמיר פרץ, שצרח כאילו היה בהפגנה של ההסתדרות: "נסראללה עוד יזכור מי זה עמיר פרץ!" זוכר, אחי, זוכר. איך אשכח את מי שהוכיח לכל העולם מה שווה הצבא הכי טוב בעולם מול החבר`ה שלי? אנחנו היום יותר זקופי קומה מבעבר, והכול בזכות עמיר פרץ. לעולם לא אשכח, גם אם ארצה. מי זה עמיר פרץ. הכנסת את חיזבאללה לתודעה העולמית. אפשר לחוש את תחושת ההחמצה שלכם. אחד מידידי השתולים אצלכם שלח לי דוא"ל חמוד על השתלשלות הסטיקרים שלכם: קודם הצהרתם "אנחנו ננצח", אחר כך אמרתם "נסתפק בתיקו", ועכשיו יש סטיקר חדש: "העיקר שהשתתפנו". תמיד הצטיינתם בחוש הומור בריא. מצד שני אני לא אותו בן אדם. התמונות של צבא לבנון מחליף את כוחות החיזבאללה שלי לא עושות לי טוב. זאת למרות שכולנו יודעים שהכול זה עבודה בעיניים. בהסכם הפסקת האש לא מופיע סעיף על החזרת החטופים ולא סעיף על פירוק החיזבאללה מנשקו. אז אנחנו נשלים את החוסרים שלנו באישון ליל ונעביר לבונקרים המבוצרים שלנו בדרום מוקשים וטילי נ.ט. חדשים. כך נהיה ערוכים לפעם הבאה. והיא בוא תבוא, במהרה בימינו, כפי שאומרים אצלכם. אתם יודעים שזה רק היה סיבוב ראשון. ואיזה הפתעות חדשות נכין לכם אז? חכו ותראו. אנחנו יורדים בינתיים למחתרת. לא יראו אותנו, לא ישמעו עלינו. כפי שהתנבאתי אצלכם בבלוג, הפכנו להיות שיפוצניקים. מחלקים דולרים מאיראן למשפחות שהבתים שלהם נהרסו. וזה מה שהכי מבאס אותי: חסר לי השואו, הדגלים המתנופפים ואלפי המאזינים. מהר מאוד ישכחו ממני. אבל, מי יודע? הרי כולם יודעים שבתוך צבא לבנון יש הרבה שיעים והם לא ממש יעשו לנו צרות כשיראו שאנחנו מתחמשים. וכוח האו"ם לא מפחיד אותי. המוטיבציה היחידה שיש לחיילי האו"ם זה להרוויח כסף טוב, להשתזף ולחזור הביתה בשלום למאלזיה או אינדונזיה. מה אכפת לסבתא שלהם מלבנון? הם לא יסתכנו יותר מדי כשיראו שהחיזבאללה שלי פורקים אי-אילו טילים ממשאית וחוסמים את הכביש הראשי בבינת ג`בייל. בקיצור, אנחנו נצליח לשרוד בביצה הלבנונית, שכה מוכרת לנו, ולא יפחידו אותנו נאומים והצהרות שלכם, של האו"ם או של מנהיגים לבנוניים. פתאום אני שומע הצהרות שלום מהנשיא הלבנוני שלי, אמיל לאחוד, והדיכטר שלכם רוצה לעשות שלום עם סוריה. אז הם מצהירים. אתם יודעים שאנחנו נוכל לטרפד הכול. אבל משהו אחד כן מטריד אותי. אני יודע שבשלב מסוים תגיעו אלי. אתם הרי לא תוותרו על הראש שלי. אז בחוכמתם תורידו פרופיל. אתם תתנו לי הרגשה שאני יכול להופיע ולנאום במסגד. תחילה זה יהיה במסגד קטן ותת-קרקעי ולאט לאט אצבור ביטחון ואגדיל את המינון. ואז, במסגד הגדול של ביירות, לפני שאגיע אל השיא בנאום שלי, יגיע אלי הטיל עם הלייזר מחיל האוויר שלכם. אין ספק שזה יהיה סוף מדהים לקריירה שלי. כמו בסרט הוליוודי. זה יהיה פיצוץ. אז זהו חברים. כאן נפרדות דרכינו. זה הקיץ האחרון שלי, סליחה, הבלוג האחרון. באמת היה לי נעים ככה לשתף אתכם בהגיגים שלי. אבל עבודה רבה לפני והמון מיליוני דולרים לחלק. ואל תשכחו להרים יחד איתי כוסית "לחיים" ב-31 באוגוסט המתקרב, שכידוע לכם הוא יום הולדתי. אלא אם כן הטיל ירים אותי קודם. בגעגועים עזים, חסן
יש לי הרבה נחת בזמן האחרון, והכול בזכותכם. איך אתם יודעים למרר לעצמכם את החיים, פולנים שכמותכם. ממש תענוג. מרוב ועדות חקירה ובדיקה שאתם מקימים קשה לעקוב מה קורה שם אצלכם. והכול, כמובן בזכותי. מה כבר רציתי? לחטוף שניים-שלושה חיילים? אתם עשיתם מזה עניין, והנה תראו מה קורה אצלכם, איזו רעידת אדמה. אני לא רוצה לחזור על מה שכבר כתבתי בעבר, איך לוחמי הגרילה שלנו עשו צחוק מכל המרכבות והמסוקים והסיירות שלכם. ומסתבר שזוהי רק ההתחלה. חיילי המילואים שלכם חוזרים הביתה עם בטן מלאה ומספרים על הבטן הריקה שלהם אז: אין מזון, אין מים, חיילים התייבשו, אין פקודות ברורות ובימ"חים חסר ציוד. תנועות המחאה שלכם מזכירה לי את רעידת האדמה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, שלצערי לא יצא לי להשתתף בה בגלל סיבות טכניות. שלא לדבר על הזובור שאתם עושים לרמטכ"ל שלכם בגלל תיק המניות. אתם מבינים? לא בגלל שהוא נכשל במלחמה. זה כאילו בסדר מבחינתכם. מה לא בסדר? המניות שלו. אני גם סוקר לאחור את ההצהרות המלחמתיות של המנהיגים שלכם ומתפוצץ מצחוק. אולמרט שלכם התרברב: "ישראל זוכה להישגים מרשימים מאין כמוהם. אפשר לומר בוודאות שפני המזרח התיכון השתנו בעקבות ההישג של צה"ל". הוא צודק במידה מסוימת: בביקור הקרוב שלכם בצפון תסתכלו על היערות השרופים ליד קריית שמונה וצפת ותראו שאכן השתנו פני המזרח התיכון. הלאה. מפקד עוצבת הגליל, תא"ל גל הירש, הצהיר בתדרוך לכתבים צבאיים: "הגענו לשליטה מלאה על העיירה בינת ג`בייל". יש הרבה מביניכם שלא מסוגלים לשמוע את השם הזה, בינת ג`בייל, בעקבות השליטה המלאה - לא שלכם, אלא שלנו. ואיך אפשר לשכוח את ההוא עם השפם, עמיר פרץ, שצרח כאילו היה בהפגנה של ההסתדרות: "נסראללה עוד יזכור מי זה עמיר פרץ!" זוכר, אחי, זוכר. איך אשכח את מי שהוכיח לכל העולם מה שווה הצבא הכי טוב בעולם מול החבר`ה שלי? אנחנו היום יותר זקופי קומה מבעבר, והכול בזכות עמיר פרץ. לעולם לא אשכח, גם אם ארצה. מי זה עמיר פרץ. הכנסת את חיזבאללה לתודעה העולמית. אפשר לחוש את תחושת ההחמצה שלכם. אחד מידידי השתולים אצלכם שלח לי דוא"ל חמוד על השתלשלות הסטיקרים שלכם: קודם הצהרתם "אנחנו ננצח", אחר כך אמרתם "נסתפק בתיקו", ועכשיו יש סטיקר חדש: "העיקר שהשתתפנו". תמיד הצטיינתם בחוש הומור בריא. מצד שני אני לא אותו בן אדם. התמונות של צבא לבנון מחליף את כוחות החיזבאללה שלי לא עושות לי טוב. זאת למרות שכולנו יודעים שהכול זה עבודה בעיניים. בהסכם הפסקת האש לא מופיע סעיף על החזרת החטופים ולא סעיף על פירוק החיזבאללה מנשקו. אז אנחנו נשלים את החוסרים שלנו באישון ליל ונעביר לבונקרים המבוצרים שלנו בדרום מוקשים וטילי נ.ט. חדשים. כך נהיה ערוכים לפעם הבאה. והיא בוא תבוא, במהרה בימינו, כפי שאומרים אצלכם. אתם יודעים שזה רק היה סיבוב ראשון. ואיזה הפתעות חדשות נכין לכם אז? חכו ותראו. אנחנו יורדים בינתיים למחתרת. לא יראו אותנו, לא ישמעו עלינו. כפי שהתנבאתי אצלכם בבלוג, הפכנו להיות שיפוצניקים. מחלקים דולרים מאיראן למשפחות שהבתים שלהם נהרסו. וזה מה שהכי מבאס אותי: חסר לי השואו, הדגלים המתנופפים ואלפי המאזינים. מהר מאוד ישכחו ממני. אבל, מי יודע? הרי כולם יודעים שבתוך צבא לבנון יש הרבה שיעים והם לא ממש יעשו לנו צרות כשיראו שאנחנו מתחמשים. וכוח האו"ם לא מפחיד אותי. המוטיבציה היחידה שיש לחיילי האו"ם זה להרוויח כסף טוב, להשתזף ולחזור הביתה בשלום למאלזיה או אינדונזיה. מה אכפת לסבתא שלהם מלבנון? הם לא יסתכנו יותר מדי כשיראו שהחיזבאללה שלי פורקים אי-אילו טילים ממשאית וחוסמים את הכביש הראשי בבינת ג`בייל. בקיצור, אנחנו נצליח לשרוד בביצה הלבנונית, שכה מוכרת לנו, ולא יפחידו אותנו נאומים והצהרות שלכם, של האו"ם או של מנהיגים לבנוניים. פתאום אני שומע הצהרות שלום מהנשיא הלבנוני שלי, אמיל לאחוד, והדיכטר שלכם רוצה לעשות שלום עם סוריה. אז הם מצהירים. אתם יודעים שאנחנו נוכל לטרפד הכול. אבל משהו אחד כן מטריד אותי. אני יודע שבשלב מסוים תגיעו אלי. אתם הרי לא תוותרו על הראש שלי. אז בחוכמתם תורידו פרופיל. אתם תתנו לי הרגשה שאני יכול להופיע ולנאום במסגד. תחילה זה יהיה במסגד קטן ותת-קרקעי ולאט לאט אצבור ביטחון ואגדיל את המינון. ואז, במסגד הגדול של ביירות, לפני שאגיע אל השיא בנאום שלי, יגיע אלי הטיל עם הלייזר מחיל האוויר שלכם. אין ספק שזה יהיה סוף מדהים לקריירה שלי. כמו בסרט הוליוודי. זה יהיה פיצוץ. אז זהו חברים. כאן נפרדות דרכינו. זה הקיץ האחרון שלי, סליחה, הבלוג האחרון. באמת היה לי נעים ככה לשתף אתכם בהגיגים שלי. אבל עבודה רבה לפני והמון מיליוני דולרים לחלק. ואל תשכחו להרים יחד איתי כוסית "לחיים" ב-31 באוגוסט המתקרב, שכידוע לכם הוא יום הולדתי. אלא אם כן הטיל ירים אותי קודם. בגעגועים עזים, חסן