"חסידים ראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקום" (ברכות, פרק ב´,א) האם בתורת ר´ נחמן יש חידוש בעניין זה או שגם תורתו מבארת את כוונת הלב למקום כאמירת פסוקי-דזמרה ? תודה מראש לכולם
