אש שלהבתיה
New member
חסד עים המתים אבקש.....
אשמח אים תוכלו להקדיש את הקטע לעילוי נשמת דוד בן שרה.תודה. ענווה לענוים נתן חן ומה היא הענוה? הכנעה ושפלות הנפש, ויחשבו עצמו כאין. וחייב אדם, בכל עת ובכל זמן, להיות נבזה בעיניו, ושפל רוח, ורך לב, ורוח נשברה. שרש הענוה היא להיות שמח בחלקו ולהרגיש, אשר הקדוש ברוך הוא היטיב עמו טובה ושהוא אינו ראוי לה. ושיחשוב גדולת האל ורוממות תפארתו, ויחשוב: מה אני? הלא אני בריה שפלה מאד ואני עומד בעולם השפלה והכלה! ויחשוב כל מעשים טובים שאוכל לעשות, אינם כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות! ויעשה כל מעשיו לא לשם כבוד ולא להחניף לשום אדם ולא לשום הנאה, אך יעשה הכל לשמו הגדול. וחייב אדם להתנהג בענווה במשא ומתן עם בני אדם ובעניני הממון, לעשות לפנים משורת הדין עם כל אדם (בבא קמא ק ע"א בבא מציעא ל ע"ב) וכל הנהגתו עם העולם, הכל יהא בשפלות ובנחת, ועיקר הענוה, שיכנע לאותם שהם תחתיו, כגון לעבדיו ולבני ביתו, ולאותם עניים שהם מתפרנסים ונהנים ממנו, והוא אינו צריך להם ואינו ירא מהם. והנכנע ליתומים, לאלמנות ולגרים וסובל טרחם ומשאם, והשומע חרפתו ואינו משיב, זו היא ענוה ישרה מאד. יש עוד ענוה טובה מאד, כגון מי שנכנע לפני רבותיו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכים הישרים, וחושב בלבו: אלו הם עבדי השם ברוך הוא ומשרתיו ואוהביו, ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם. גם זו ענוה טובה, שיחשוב אכנע לפני חכמים, כדי שיקרבוני, וילמדוני, ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא. ויש עוד ענוה טובה מאד, שיכנע לפני תלמידיו ויפרש להם כל ענין סתום, לגדול לפי גדלו ולקטן לי קטנו, ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו, ולא יאמר איך אשיב על זה עד שיבין, הלא ליבו קשה כאבן?! אך יסביר לו אותו ענין בנחת כמה פעמים. וכבר ידעת שכרו של רבי פרידא, שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים (ערובין נד ע"ב). ועוד יש ענווה גדולה, ללמוד לפני הקטנים ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו, ולא יאמר: איך אלמד לפני זה ואיך אדרוש ממנו? הלא הוא קטן ממני! ועל זה נאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים קיט צט) ועוד אמרו רבותינו: מאד מאד הוי שפל רוח (אבות פ"ד מ"ד) בפני כל אדם, לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח, אלא אף לפני הקטנים. וההולך בדרך זו מזכה את הרבים, כי הוא נושא חן בעיני כל רואיו, וכל מעשיו וסדרי עניניו מקובלים להם, ותמיד הם משבחים אותו, ומתוך כך הם חומדים לעשות כמוהו, וכל אדם יברך את בנו שיהיה ענו וסבלן כמו פלוני, ובזה הוא מקדש השם ברוך הוא. אבל המתגאה, הוא מחלל השם ברוך הוא, ומחטיא את הרבים, והוא דומה לנבלה שהיא מושלכת בשוק, וכל עובר ושב מניח ידו על חטמו עד שיעבור (אדר"נ פי"א ב) כך המתגאה. הוא מגנה את התורה ולומדיה ומרחיק
אשמח אים תוכלו להקדיש את הקטע לעילוי נשמת דוד בן שרה.תודה. ענווה לענוים נתן חן ומה היא הענוה? הכנעה ושפלות הנפש, ויחשבו עצמו כאין. וחייב אדם, בכל עת ובכל זמן, להיות נבזה בעיניו, ושפל רוח, ורך לב, ורוח נשברה. שרש הענוה היא להיות שמח בחלקו ולהרגיש, אשר הקדוש ברוך הוא היטיב עמו טובה ושהוא אינו ראוי לה. ושיחשוב גדולת האל ורוממות תפארתו, ויחשוב: מה אני? הלא אני בריה שפלה מאד ואני עומד בעולם השפלה והכלה! ויחשוב כל מעשים טובים שאוכל לעשות, אינם כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות! ויעשה כל מעשיו לא לשם כבוד ולא להחניף לשום אדם ולא לשום הנאה, אך יעשה הכל לשמו הגדול. וחייב אדם להתנהג בענווה במשא ומתן עם בני אדם ובעניני הממון, לעשות לפנים משורת הדין עם כל אדם (בבא קמא ק ע"א בבא מציעא ל ע"ב) וכל הנהגתו עם העולם, הכל יהא בשפלות ובנחת, ועיקר הענוה, שיכנע לאותם שהם תחתיו, כגון לעבדיו ולבני ביתו, ולאותם עניים שהם מתפרנסים ונהנים ממנו, והוא אינו צריך להם ואינו ירא מהם. והנכנע ליתומים, לאלמנות ולגרים וסובל טרחם ומשאם, והשומע חרפתו ואינו משיב, זו היא ענוה ישרה מאד. יש עוד ענוה טובה מאד, כגון מי שנכנע לפני רבותיו ולפני חכמים ולפני צדיקים ההולכים בדרכים הישרים, וחושב בלבו: אלו הם עבדי השם ברוך הוא ומשרתיו ואוהביו, ובעבור זה ישפיל עצמו לפניהם ומכבדם. גם זו ענוה טובה, שיחשוב אכנע לפני חכמים, כדי שיקרבוני, וילמדוני, ויוכיחוני ויוליכוני בדרכי השם ברוך הוא. ויש עוד ענוה טובה מאד, שיכנע לפני תלמידיו ויפרש להם כל ענין סתום, לגדול לפי גדלו ולקטן לי קטנו, ויפרש ויחזור ויפרש בסבר פנים יפות עד שיבינו, ולא יאמר איך אשיב על זה עד שיבין, הלא ליבו קשה כאבן?! אך יסביר לו אותו ענין בנחת כמה פעמים. וכבר ידעת שכרו של רבי פרידא, שחזר לתלמיד אחד ארבע מאות פעמים (ערובין נד ע"ב). ועוד יש ענווה גדולה, ללמוד לפני הקטנים ולדרוש מהם מה שנעלם ממנו, ולא יאמר: איך אלמד לפני זה ואיך אדרוש ממנו? הלא הוא קטן ממני! ועל זה נאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהילים קיט צט) ועוד אמרו רבותינו: מאד מאד הוי שפל רוח (אבות פ"ד מ"ד) בפני כל אדם, לא בפני הגדולים לבד צריך להיות שפל רוח, אלא אף לפני הקטנים. וההולך בדרך זו מזכה את הרבים, כי הוא נושא חן בעיני כל רואיו, וכל מעשיו וסדרי עניניו מקובלים להם, ותמיד הם משבחים אותו, ומתוך כך הם חומדים לעשות כמוהו, וכל אדם יברך את בנו שיהיה ענו וסבלן כמו פלוני, ובזה הוא מקדש השם ברוך הוא. אבל המתגאה, הוא מחלל השם ברוך הוא, ומחטיא את הרבים, והוא דומה לנבלה שהיא מושלכת בשוק, וכל עובר ושב מניח ידו על חטמו עד שיעבור (אדר"נ פי"א ב) כך המתגאה. הוא מגנה את התורה ולומדיה ומרחיק