חסדים טובים ועוד
חסדים טובים
(חסדים טובים הם חסדים, שיש בהם שורש במעשינו,
שמעשינו גורמים למדת החסד שתופיע עלינו (ע"פ הרב קוק)
"אמץ וחזק לבך וקווה אל אדוני"
כל ציפייה יש בה תקווה.
מה בין תקווה לציפייה?
מה בין מים לחול
בין חול לכחול...?
הוי המצפים מצפים לישועה וישועה לא באה,
המצפים לחסד וחסד לא אופפם!
אפילו חסד יש ללקט כמו מן -
המן הוא בחינם וכמה שרוצים
אך המאחרים לא יכולים לזכות בו
כי עבר זמנו.
מן הוא חסד בזמן,
שהוא חסד סופי,
ממשי,
חלקי
ולא שלם.
מהממשות, אדם יכול לאסוף רק חלקים -
חלקי זמן
וחלקי מקום
וחלקי זיכרון
וחלקי הגיון
ולצרף אות באות, עוד ועוד...
והשפה המתקבלת, השפה החישובית
והשפה האינטרנטית
ושפת הלוויין
שנוסק בין העולמות
עד הקצה-קצה
של אפשרויותיו...
ובקצה אם לא קושרים מהר לעוד קצה,
בא הקץ עליו!
העוז והפחד נקשרים מקצה לקצה
מהקצה הממשי עד הקצה הדמיוני-
כשביניהם, ביניהם
עוברת הסופיות
ששוברת את כל הכלים
עד המוות.
כשמעל הממשות הדמיונית מרחפת
מטרת-נקודה
אינסופית בקטנותה
מול
אטמוספרה אינסופית בגודלה - -
איזה שמחה איזה שמחה
לנווט נקודה קטנה
ביקום!
ואיזה חסד זה איזה חסד זה
ללקט מן בטווח
של הזמן.
להגביה את השמיים
להגביה את השמיים!
להעמיק את החלל!
להרחיב את האינסוף!
זה אפשרי וזה הוא התנאי וזה הוא הכלל:
שהאינסוף הוא יצירה שיש להלחין לה
ולהוסיף לה עוד סקרצה בכל פעם
שמנגנים אותה מחדש, ולדאוג
שהיצירה תהיה מנוגנת
בכינור שאינו מתכלה
ביידי אמן ניצחי
לפני קהל-
התמיד.
פרי מגדים
חסדים טובים
(חסדים טובים הם חסדים, שיש בהם שורש במעשינו,
שמעשינו גורמים למדת החסד שתופיע עלינו (ע"פ הרב קוק)
"אמץ וחזק לבך וקווה אל אדוני"
כל ציפייה יש בה תקווה.
מה בין תקווה לציפייה?
מה בין מים לחול
בין חול לכחול...?
הוי המצפים מצפים לישועה וישועה לא באה,
המצפים לחסד וחסד לא אופפם!
אפילו חסד יש ללקט כמו מן -
המן הוא בחינם וכמה שרוצים
אך המאחרים לא יכולים לזכות בו
כי עבר זמנו.
מן הוא חסד בזמן,
שהוא חסד סופי,
ממשי,
חלקי
ולא שלם.
מהממשות, אדם יכול לאסוף רק חלקים -
חלקי זמן
וחלקי מקום
וחלקי זיכרון
וחלקי הגיון
ולצרף אות באות, עוד ועוד...
והשפה המתקבלת, השפה החישובית
והשפה האינטרנטית
ושפת הלוויין
שנוסק בין העולמות
עד הקצה-קצה
של אפשרויותיו...
ובקצה אם לא קושרים מהר לעוד קצה,
בא הקץ עליו!
העוז והפחד נקשרים מקצה לקצה
מהקצה הממשי עד הקצה הדמיוני-
כשביניהם, ביניהם
עוברת הסופיות
ששוברת את כל הכלים
עד המוות.
כשמעל הממשות הדמיונית מרחפת
מטרת-נקודה
אינסופית בקטנותה
מול
אטמוספרה אינסופית בגודלה - -
איזה שמחה איזה שמחה
לנווט נקודה קטנה
ביקום!
ואיזה חסד זה איזה חסד זה
ללקט מן בטווח
של הזמן.
להגביה את השמיים
להגביה את השמיים!
להעמיק את החלל!
להרחיב את האינסוף!
זה אפשרי וזה הוא התנאי וזה הוא הכלל:
שהאינסוף הוא יצירה שיש להלחין לה
ולהוסיף לה עוד סקרצה בכל פעם
שמנגנים אותה מחדש, ולדאוג
שהיצירה תהיה מנוגנת
בכינור שאינו מתכלה
ביידי אמן ניצחי
לפני קהל-
התמיד.
פרי מגדים
