הכפכף קונסטנטין
New member
חניכות בזבל
מי שקרא את ההודעות האחרונות שלי היה יכול להבחין שהייתי צריכה עזרה לפעולת המורדים כי באות 7 חניכות ושנורא רציתי שישארו... אז הכנתי פעולה ממש טובה, מצחיקה והשקעתי המון המון המון, הלכתי לביה"ס שלהן להזכיר להן, הזכרתי לילד מהשכבה שלי שהוא אח של אחת החניכות, ראיתי אותן ברחוב והזכרתי, גם שוב בביה"ס. השעה רבע לחמש, טוב נו, אולי מאחרות ברבע שעה...השעה חמש...אוקי אולי...חצי שעה?! השעה 5 וחצי וזה כבר לא איחור!!! הן פשוט לא באו!! אני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק כבר...אני כל כך מתאמצת, עושה פעולה עם השקעה כמו לא יודעת מה ולא יוצא לי מזה כלום, ואין לי למי להעביר את הפעולה הזאת כבר עכשיו, כי החניכים הקבועים שלי לא רואים המורדים (וטוב שכך) וכבר...אוף! אני מזה התאכזבתי, וחיכיתי להן שעה שלמה מחוץ למחנה, אולי הן בכל זאת יבואו, אבל הן לא באו...והקומונר שלי יצא אליי ודיבר איתי ואמר לי לא להתאכזב ולהמשיך להציק לחניכים ועוד כל מני דברים, אבל אני באמת עושה כבר מעל ומעבר, אני גם ככה הייתי צריכה לפדח את עצמי בשביל שיבואו, את כל היום שישי ביליתי איתן, עשיתי להן שיהיה להן כיף, מצחיק ולא יודעת מה...ראיתי פרק שלם של המורדים כדי להבין משהו, קראתי, חיפשתי, עשיתי...מה לא?! ומה קיבלתי? נכון...כלום! זה ממש מעצבן, כאילו הן ממש חמודות ונמחדות והן הבטיחו לי שהן יבואו והן לא באו וזה משגע אותי שאחרי כל כך הרבה השקעה אני מקבלת זבל בפרצוף! אני לא חושבת שיש לי כבר כוח להמשיך לרדוף אחרי כולם, כי מה שיוצא זה שגם ככה אני עושה הכל, ואני לא יכולה כל הזמן ללכת לבהי"ס שלהן, להציק להן, די הן כבר ישנאו אותי בסוף... אני-מאוכזבת ועצובה...
מי שקרא את ההודעות האחרונות שלי היה יכול להבחין שהייתי צריכה עזרה לפעולת המורדים כי באות 7 חניכות ושנורא רציתי שישארו... אז הכנתי פעולה ממש טובה, מצחיקה והשקעתי המון המון המון, הלכתי לביה"ס שלהן להזכיר להן, הזכרתי לילד מהשכבה שלי שהוא אח של אחת החניכות, ראיתי אותן ברחוב והזכרתי, גם שוב בביה"ס. השעה רבע לחמש, טוב נו, אולי מאחרות ברבע שעה...השעה חמש...אוקי אולי...חצי שעה?! השעה 5 וחצי וזה כבר לא איחור!!! הן פשוט לא באו!! אני לא ידעתי אם לבכות או לצחוק כבר...אני כל כך מתאמצת, עושה פעולה עם השקעה כמו לא יודעת מה ולא יוצא לי מזה כלום, ואין לי למי להעביר את הפעולה הזאת כבר עכשיו, כי החניכים הקבועים שלי לא רואים המורדים (וטוב שכך) וכבר...אוף! אני מזה התאכזבתי, וחיכיתי להן שעה שלמה מחוץ למחנה, אולי הן בכל זאת יבואו, אבל הן לא באו...והקומונר שלי יצא אליי ודיבר איתי ואמר לי לא להתאכזב ולהמשיך להציק לחניכים ועוד כל מני דברים, אבל אני באמת עושה כבר מעל ומעבר, אני גם ככה הייתי צריכה לפדח את עצמי בשביל שיבואו, את כל היום שישי ביליתי איתן, עשיתי להן שיהיה להן כיף, מצחיק ולא יודעת מה...ראיתי פרק שלם של המורדים כדי להבין משהו, קראתי, חיפשתי, עשיתי...מה לא?! ומה קיבלתי? נכון...כלום! זה ממש מעצבן, כאילו הן ממש חמודות ונמחדות והן הבטיחו לי שהן יבואו והן לא באו וזה משגע אותי שאחרי כל כך הרבה השקעה אני מקבלת זבל בפרצוף! אני לא חושבת שיש לי כבר כוח להמשיך לרדוף אחרי כולם, כי מה שיוצא זה שגם ככה אני עושה הכל, ואני לא יכולה כל הזמן ללכת לבהי"ס שלהן, להציק להן, די הן כבר ישנאו אותי בסוף... אני-מאוכזבת ועצובה...