מזכיר לי סיפור
כשהייתי ילד למדתי לרכב ואפילו היו לי זוג אופניים כמה שנים. בשלב מסויים נשבר לי מהם והפסקתי לרכב. אחרי הצבא נסעתי לטיול (של אחרי הצבא) והגעתי לסין, ארץ האופניים (ועוד הרבה דברים שווים, אבל על זה בסיפור אחר). הקיצר, טיילתי חודש בלי לעלות על אופניים עד שהגעתי לכפר קטן שפשוט הזמין נסיעה על שפת האגם, וגם פגשתי בחורה שבדיוק תכננה לצאת לבד לטיול אופניים של יומיים והזמינה אותי להצטרף. תבינו, בשלב הזה לא עליתי על אופניים בערך 10 שנים, אבל שכנעתי את עצמי שהפתגם הידוע כנראה נכון אז למה לא. בחצר הגסטהאוס נתנו לנו לנסות את האופניים, ולא הצלחתי לנסוע יותר ממטר וחצי לפני שהייתי מאבד שיווי משקל ונאלץ לעצור. ככה כמה פעמים עד שנשברתי והחלטתי שאני אסתדר. יצאנו לדרך והרחוב שלנו היה בירידה די ארוכה. אחרי כמה נסיונות הצלחתי להתייצב אבל עדיין לא הייתי בשליטה על הכיוון ולא צהלחתי לעצור כמו שצריך. הם כבר היו מקדימה ובדיוק עצרו באיזה חנות, אבל בשלב הזה המהירות שלי כבר היתה די גדולה והתחלתי להלחץ, ניסיתי לעצור אבל איבדתי שליטה על האופניים...ונכנסתי באופנוע שחנה ליד המדרכה תוך כדי שאני מצתרסק על הכביש. אמנם לא קרה לי כלום אבל הפכתי לבידור של כל הרחוב, כל הסינים פשוט נשפכו מצחוק לראות מערבי שלא יודע לרכב... בקיצר כנראה שאחרי שלומדים פעם בחיים באמת לא שוכחים מהר מאוד השטלתי על העניינים והעברתי טיול נפלא שם יומיים בין הכפרים, וכך גם עוד כמה וכמה פעמים בהמשך הטיול. בקיצור שווה ללמוד.
