אני מזהה מצוקה רבה
לא רק הומוסקסואלים דתיים חשים התנגשות בין דת נוקשה ובלתי מתפשרת לבין התבונה והקדמה. אחותו של דאום אף היא שואלת היום כיצד יתכן שנשים היום שלא צופות מהצד בשום תחום בחיים (הן עובדות, חברות בוועדות ביישובים, לומדות ומלמדות תורה, מרצות באקדמיה) מדוע דווקא בבית הכנסת הן לא יכולות לבטא את מה שיכולות בחוץ? לדעתי דאום לא הולכת רחוק מידי. לי כלל לא ברור מדוע הנשים לא מורדות ומורות על סדר חדש על פיו הגברים ישבו לסרוגין למעלה ויצפו בנשים מנהלות את התפילה. כל הכקביעה שרק גברים רשאים ללמוד מקוממת וכל נושא קול באשה ערווה נועד להנציח את זקיפותה של האשה מתחת לשולחן.
