חמשת העיורים

אץ קוצץ

New member
חמשת העיורים

חמישה קבצנים עיורים הלכו יחד אחוזי יד דרך יער עבות. רבץ לפניהם בדרך פיל גדול מאוד והם לא ידעו. נכשלו בו ונפלו. חרדו חרדה גדולה והתחילו למשש ולגשש סביבותם, לדעת מה המכשול אשר לפניהם. עלתה ביד האחד אוזן מאוזני הפיל. מעך ומישמש בה - והנה היא רכה, מתקמטת ומתפשטת בידו כעין המטלית. קרא ואמר: 'אחי, סמרטוטים לפנינו! גל של סחבות!' השניה גישש ומצא את הבטן, צעק בקול: 'תל! תל גבוה ומשופע!' מישש גם השלישי ובחלקו עלה הזנב. הכריז על המציאה: 'חבל עבות! נתקלנו בחבל!' הרביעי מישש ומצא רגל. תפס בה וצווח: 'קורה! קורה שופעת וכבדה!' אז התרגז החמישי, החזיק בשנהבים אשר עלו בידו וצעק בכל כוחו: 'שקרנים! חרבות צורים פגעו בנו! חרבות שנונות בעלות פיפיות!' ככה צעקו העיורים ורבו בחוזקה וכמעט שבאו לידי מהלומות. כל אחד החזיק בשלו בשתי ידיו וכל אחד היה בעיני חבריו כשוגה ומשגה... ‏[שיחה הודית על פי ל.נ. טולסטוי. תירגם ועיבד: ח.נ. ביאליק]
 
מוסר השכל..

הרבה פעמים שני אנשים מתווכחים על דבר מסוים, וכל אחד לא מסוגל להבין את השני ובטוח שהוא צודק, כי הוא רואה רק צד אחד בסיפור. את הצד שלו. אם רק ננסה לחשוב שגם לשני יש שכל.. ויש לו הבנה קצת שונה משלנו, ושבעצם מאוד יכול להיות שהוא גם צודק קצת, יהיה לנו עולם הרבה יותר טוב, שהרבה יותר כיף ונחמד לחיות בו..
 
הכל לקוח מהיהדות

טולסטוי ימ"ש (הוא היה גוי) גנב את זה מהגמרא, זה בטוח. עכשיו רק נשאר לחפש איפה זה בגמרא....
 
למעלה