חמלה?

[דאראמסאלה]

חמלה?

אני מסתובבת באותה לולאה כבר הרבה זמן. בעיסוקי אני מטפלת באנשים סובלים. משתדלת לזכור כי חמלה היא האור שאני רוצה שיאיר את דרכי, היא הדרך עצמה. ביומיום אני נופלת לעתים ל"בורות" (בחולם, אולי גם בשורוק) האנושיים כל כך: חוסר בסבלנות טוטאלית ומוחלטת (לדוגמא מטופל שאינו רוצה שאעזוב אותו, ואני מסיבותיי המקצועיות- אני צריכה להתפנות למטופל אחר- אך גם האישיות- לא בא לי להיות אתו 5 שעות- מסיימת ). זה מבלבל. הכללים להתנהגות מקצועית ברורים לי. רוצה כל כך לתת למי שנזקק לי את מה שהוא צריך (זה לא תמיד שווה ל"מה שהוא רוצה"), אבל לא פעם אני מוצאת עצמי אחרי מפגש כזה, שואלת עצמי- אוקיי, מקצועיות הייתה פה. עד כמה הייתה פה חמלה? מנסה לגעת בסבל של הזולת לא מתוך מקום מקצועי ומתנשא כי אם מתוך החוויה האנושית, הידיעה שהכל בן חלוף. לא תמיד מצליחה לשלב בין השניים. לא פשוט...

 

[darmha]

משהו שעזר לי בנושא..

לא שזה אומר שהדילמה שאת מעלה פתורה, או שהיא יכולה להיפתר. אבל בכל סייעה לי הנקודה שחמלה אמיתית משמעותה לשמור על שערי התפישה צלולים. הקושי הנחווה מתעורר מהשיפוטיות העצמית. שיפוטיות מעוותת את שערי התפישה. אבל אם אנחנו צלולים אזי פעולותנו הן לא בשבילנו. או אז גם חוסר הסבלנות שלנו היא חמלה אמיתית ומהווה עזרה למטופל שלנו. לנו, לו ולבא אחריו. לזן מאסטר סונג סאן ישנה אמירה המהדהדת כבר מספר עשורים אצל הרבה מאות מטפלים ברחבי העולם על הנקודה הזאת. היא מופיעה בכריכה האחורית של Only Don't know [בתרגום חופשי י.ג.]: "אל תדאג - רק נסה. לנסות זה יותר טוב מזן מאסטר, יותר טוב מבודהא, יותר טוב מאלוהים. זו כבר אהבה גדולה, חמלה גדולה, ודרך הבודהיסטווה הגדולה. אל תשפוט את הרגשות שלך, אל תשפוט את המיינד שלך, אל תשפוט את ההבנה שלך; אל תשפוט החוצה. אז אין פנים, אין חוץ, אין אני, אין אתה, אין הם: אתה אחד עם הסיטואציה שלך. זה מאוד חשוב."

 

[דאראמסאלה]

אפשר?

מנסה. מה בין התבוננות (מודעות לבורות שאני נופלת לתוכם) לשיפוטיות? האם הדרך, המשאלה ללכת בדרך הזו ולא בדרך אחרת, אין בה אלמנטים של ביקורת (ביקורת ולא שיפוט)- צריך לנהוג כך ולא אחרת ? איך מתקדמים בלי העין הבוחנת? איך אפשר לתקן בלי להעיר? (לשם השוואה- דוגמא פשטנית: צמחונות זה חלק מהעסק, אז למה שלא יבוא מישהו ויטען "אני מנסה להיות צמחוני, לנסות זה מספיק" וירוץ לסטקיה הקרובה?) מה בין קבלה של המגרעות והבורות לסתם חפיפניקיות? מותר גם לצעוד במקום, אני יודעת. תודה על המילים, יובל (למה אין להם פה אייקון של כפות ידיים צמודות בברכה? ראו זאת כאילו שלחתי אחד כזה)

 

[הכל קישקוש]

קישקוש

לא מתנשא- אז למה את כותבת "רוצה כל כך לתת למי שנזקק לי". מי אמר שהם זקוקים לך. מתוך חמלה- הרעיון בחמלה זה לתת מה שבאמת מי שמולך צריך,כשאתה נותן יותר מדיי יש שתיי אפשרויות: שאת פועלת מתוך רחמים או שאת צריכה לשבת עם עצמך ולבדוק למה יש לך צורך לתת יותר מדי. אז תפסיקי לקשקש מילים יפות כמו חמלה וכדומה ותתחלי לעבוד!! והכונה לשבת ולמדוט עד שיהיו לך תשובות ולא קישקושים.

 

[דאראמסאלה]

יובל? עוד אנשים?

סימן שאלה שנותר . יש כל מיני סוגים של מדיטציה. בשתיקה. בהליכה. בצחצוח שינים. ביומיום. מה קורה ביומיום?

 

[אינקה]

להיות מודעת כל רגע ורגע

לתת 100% בכל דבר: כשאת הולכת תרגישי את הגוף ותראי את התמונות מתחלפות. כשאת אוכלת לטעום באמת את האוכל, עד תומו. כשאת ישנה לזרוק את כל הדאגות ופשוט לנוח כאילו אין מחר (באמת אין, יש רק עכשיו). כמובן שזה מחייב אמונה בעצמך, שתצליחי לעבור את הגשר כשתגיעי אליו, אחרת המיינד יהיה עסוק כל הזמן במקום אחר. לכן הכי חשוב: "מי אני?" כל הזמן - התשובה עצמה היא הדרך.