חמות מהגיהנום?

[ayaht]

חמות מהגיהנום?

לא יודעת מה להגיד.
הסיפור הזה קרע לי את הלב..

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4428277,00.html

 

[mykal]

באמת נוגע ללב, עצוב,

מה שמלחמות וחיים אחריהם ובתוכן יכולות לגרום.
עצוב וכואב.

כחמות וכאמא היתה קשה--כי היה קשה לה,
אבל את הבן והכלה הגורמים לא מענינים,
וצריך אולי ללמוד (החמיות) שאל הכלות שלנו אנחנו אמורים לקבל,
ולאהוב, ולהכיל ולהבין ולאפשר, בלי 'שק הקשיים והנסיונות הקשים' שלנו.

שכבר יבואו על כולנו שנים טובות בריאות ושמחות.

ומאחלת לעצמי--להיות חמות שלא קשה על ידה,
שכן תשאיר אחריה זכרון נעים.

 

[שיר לי שני]

עצוב, מאד עצוב

 

[dify]

וואו, מרגש!

קראתי בנשימה עצורה! איך שהיא כותבת, וואו

 

[עלה לא נידף]

סיפור של החמצה.

הנכדה הפסידה סבתא, סבתא הפסידה משפחה.

כל כך מיותר!

 

[ayaht]

תוצאה של חוסר חירות הפרט.

אנשים בזמן הזה לא היו חופשיים.
היו כבולים לחוקים, מסורת, מוסכמות.

מתחתנים עם מי שאומרים להם להתחתן.
מכבדים את מי שאומרים להם לכבד.

אומללות קולקטיבית.

 

[עלה לא נידף]

את יודעת, עם השנים

אני חושבת שזה תירוץ. תירוץ של אנשים דיספונקציונליים לדפיקות שלהם.

לא מדובר בזוג שחי בחטא, בבעל שנשא יצאנית, בבעל שהדרדר לסמים בעקבות אשתו, או משהו שמצדיק ניתוק וניכור של שנים על גבי שנים. רק שני זקנים עקשניים ועם אגו בגודל מדינת המוצא שלהם.

 

[mykal]

ובנוסף מקרה הפוך,

היה סיפור נוגע ללב של בחור מת"א
שבמלחמת יוה"כ --נפל באותה שבת בה היה אמור לעלות לתורה כחתן,
וההודעה על נפילתו הגיעה באותו יום ובאותה שעה שהיתה אמורה להיות החופה.
והכתבה תיארה את האהבה הגדולה ביניהם,
ושהכלה (המיועדת)נשארה בקשר 'צפוף' עם מי שאמורה היתה להיות חמותה.
ויותר מזה זאת היתה כתבת מנחה לאותה אם שכולה.
והיא ספרה שהתראינה בעצה עם בעלה וילדיה (היא כבר סבתא).
היה ממש מרגש ומראה שאפשר גם אחרת,
אבל זה כנראה תלוי אישיות.

 

[שיר לי שני]

יום הכיפורים היתה מלחמת הסיפורים המצמררים...

גם "על יובלים והראלים" נכתב בה.

 

[mykal]

נכון, אבל

אין מלחמה בלי סיפורים מצמררים.
אני זוכרת שאבי ז"ל היה אומר ממש יותר מפעם אחת--
"מה שהשואה עשתה, לבני האדם, (גם בקשרים וגם בניתוקים)
שום מלחמה לא עשתה"

מסתבר שבמלחמות קורים דברים שמשפיעים על נפשינו
באופן מורכב יותר מזה שיש למראית עין.

מה שהבאתי כסיפור נוסף התכוין להיות בענין הקשר בין
חמיות לכלותיהן. שלפעמים זה בדיוק ההפך מהסיפור ל'קלקול'.
וכנראה שזה תלוי אישיות--יותר מתלוי מצב.
או אם אנסח זאת יותר מדויק לתפיסתי, מצב חריג מוכיח הרבה יותר
את הצד הדומיננטי באישיות האדם.

 

[שיר לי שני]

זה מובן מאליו, בעיני

שבמצבי קיצון, גם תכונות האופי שלנו נמשכות לקצוות...
ראיתי את זה, להבדיל אלף אלפי הבדלות, בפגיה.

 

[mykal]

 

[הדסהש1]

אתמול בערוץ ה 1 סיפרו על תפקידן

של החיילות במלחמה...כמעט ולא סופר...יש מקרים
שגם הן נפגעו ואפילו יש שנהרגו...משום מה על זה
לא דיברו...ביום כיפור קראתי ספר שכתב האלוף אורי אור
שסיפר על הגולן...יש דברים שלא סופרו...

 

[מגיע לי3]

לדעתי זאת בעיה של "פולניות" יתר

ממש זלגו לי דמעות כשקראתי את הסיפור הזה
אשה שחיה את הרגע הכי אומלל בחייה 50 שנה
כואב לי הלב עליה

אני חושבת שחירות הפרט גם יכולה לגרום לתסכולים וחוסר שביעות רצון מתמיד
חיים בתחושה של הייתי יכול להשיג יותר טוב, מה היה קורה אילו..., כאילו שהאפשרויות הן בלתי מוגבלות
זה עניין של אופי

 

[dasi9]

עניין של אופי

נכון היו מוסכמות אבל אני מכירה כמה אנשים מהתקופה ההיא ששברו מוסכמות. אפילו מכירה סבתא שעלתה ממרוקו לאחר שהתגרשה שם מבעלה היהודי. גירושין אז היו נדירים אם בכלל. אישה חזקה הייתה עד יומה האחרון. למי שהיה אופי חזק אמר ועשה.

 

[mykal]

האופי מתבטא

גם בלהנציח את הכאב, את ההפסד 'המדומין'
במשך 50 שנה.
גם לא לדבר עליו בגלוי,
גם לא לומר למה האשה שאיתך בני, מציקה לי בגלל האהבה שלי שלא מומשה.
שזה בהחלט בראש, יכול להיות שהיו מתחתנים והיה יוצא רע לתפארת.

 

[dasi9]

ברור

על טיפשות לפעמים משלמים ביוקר.

 

[mykal]

זה תמיד נכון,

אלא שבעיני טפשות היא מצב נתון, שאי אפשר לתקן,
אופי הוא ניתן לשינוי אם יש רצון אמיתי.

את מכירה את אלה שאומרות--ככה אני.
זה אופי שמרגיש לו נכון להיות מי שהוא כדי 'להנות' מדברים שנראים
לא נכונים לו/לה וכמובן לסובבים אותם.

 

[dasi9]

ככה אני זה איום ונורא

בעיני זה כל כך לא בוגר ועוד מאדם מבוגר..

 

[B l u e D e v i l]

לגבי נדירות הגירושים

הופתעתי לגלות, אבל גירושים לא היו נדירים כ"כ.
סבא של הגרוש שלי התגרש פעמים!
סבא של אבא שלי התגרש מאשתו הראשונה והתחתן עם אמא של סבתא שלי
יש עוד כמה... זו היתה אות קלון גדולה לאישה אבל פתרון ממש זמין לגברים.