שקו השקט יחתך.. והם יכנסו בדלת במלוא נוכחותם.. ועולם בתוך עולם שוב יתערב..עולם שלי עולם שלה עולם שלו..בתוך קורת גג אחת..משפחה ואני.. שכלכך זקוקה לשבתות האלה..של רגע פרטי שלי..רק שלי.. שואבת את הטיפות הקטנות של השקט...של "הנה..הם כבר בדרך.." וכשהם יכנסו בדלת.. אכשהו הרגע הפרטי שלי יכנס לתוך החדר הפרטי שלי.. כמו תמיד.. מפנה מקום להם..
ושוב כמו תמיד נכבשת בקסמם..ברגע שרואה אותם.. תחושה שממלאת מקום ולא במקום.. הקולות והצלילים הכביסות והצעדים..הטלפונים.. וזה לא משנה איפה היתי קודם..כשהם כאן אני חוזרת.. דקותיים וחצי שהוא כאן..וכבר מחליף חולצה ויוצא לפגוש חברים.. כמו בריזה קרה..בליל חם..הם כאן..וזה לא המזגן.