דימעה של ילדה
New member
חלק חסר מהפאזל..
בתוך פרק הזמן שבו ניפגשתי עם אותו בחור עד למיקרה שבו אבי ``גילה`` אותי וגם ההמשך מהתגלית היה סבל בל יתואר. עברתי הרבה, כן. דילגתי על החלק שבו פשוט השתנתי מכל הבחינות. מילדה טובה הפכתי לילדה רעה. רעה מאד. עשיתי דברים שלא האמנתי שאעשה. כן, נגעתי בו. עשיתי הרבה דברים שלא אוכל להעלות על הכתב. זה כואב לי להזכר בזה..זה פשוט כואב. כואב היה לי לחשוב עם איזה בחור אתחתן? מה יקרה איתי בהמשך? וזה אכן חזר אליי בבום אחד חזק וכואב. ניפגשנו פעמיים בשבוע, חשבתי שמצאתי את החלק החסר שהיה בי, הקשבה ,עידוד, אהבה. אך לאחר שלצערי `טעמתי` את אותו טעם מר של יסורי מצפון נוראים ידעתי שטעיתי..מיתוך הסתרה ופחד מההורים שסימני שאלה ניראו על פניהם המודאגות.. שביתן השתנתה לבלתי היכר,בהסתגרות בחדר. במצבי רוח משתנים ויציאות חפוזות.. כל זה נימשך עד אותו היום. אותו היום שחזרתי מהביביסיטר אצל השכנים. (יום שלא אשכח לעולם...) השקית, היתה שקית ניילון צהובה שקופה למי שלא הבין האור של החיוג היבהב ונוצר מצב שכלפי חוץ ראו פשוט אור מהבהב. אבי באותה עת נכנס לחדרי ,אין לי מושג לאיזה מטרה. כניראה היה צריך משהוא.. ואז,ואז הוא ראה את ההבהוב כפי הניראה לי,( אני אישית לא נכחתי במקום !) והוציא אותו מהשקית, מי שהיה בעצם על הקו לא העלה בדעתו שהשיחה הזאת תעלה לי ביוקר, אבי היה חכם מידי, ופשוט שתק .וכתוצאה מהשתיקה אותו בחור ענה בתמימות ``הלו?``..וקרא בשמי.. ``מאמי?``..שתיקה.(בהמשך אבי סיפר לי ) ולאחריה אבי ענה לו שהוא בעצם אבא שלי,בכעס עצור.שהתפרץ עלי חסר מעצורים. ואז . . ואז בעצם החל כל התהליך.. הוא כל כך כעס מעוצמת המחשבה שאני..הבת הטובה שלו..שגידל וחינך..היא בעצם `מופקרת`, כך הוא כינה אותי. ובשמות שלא ארצה להעלותם על הכתב.לאחר מכות,צעקות ואחים קטנים ומודאגים שמביטים בי במבט המום,ברחתי. כן, ברחתי..ברחתי מהבית. כשדמעות מציפות את כל כולי . פרצתי בבכי בלתי נשלט. בכי על מה שעשיתי, על המכות שספגתי, על העלבון ..כעסתי ובכיתי..כך במשך 3 שעות ישבתי באחת התחנות ובכיתי שאנשים מביטים עלי ברחמים. ואז מיתוך כל הבכי החלטתי שזהוא, יותר לא אחזור. לא הביתה. לא לאבא ולאמא. לא לאף אחד. הלכתי ברגל, בקור . צעדתי קילומטרים עד שמצאתי את מבוקשי. חברתי שירה... (את ההמשך אכתוב בערב, איתכם הסליחה..)
בתוך פרק הזמן שבו ניפגשתי עם אותו בחור עד למיקרה שבו אבי ``גילה`` אותי וגם ההמשך מהתגלית היה סבל בל יתואר. עברתי הרבה, כן. דילגתי על החלק שבו פשוט השתנתי מכל הבחינות. מילדה טובה הפכתי לילדה רעה. רעה מאד. עשיתי דברים שלא האמנתי שאעשה. כן, נגעתי בו. עשיתי הרבה דברים שלא אוכל להעלות על הכתב. זה כואב לי להזכר בזה..זה פשוט כואב. כואב היה לי לחשוב עם איזה בחור אתחתן? מה יקרה איתי בהמשך? וזה אכן חזר אליי בבום אחד חזק וכואב. ניפגשנו פעמיים בשבוע, חשבתי שמצאתי את החלק החסר שהיה בי, הקשבה ,עידוד, אהבה. אך לאחר שלצערי `טעמתי` את אותו טעם מר של יסורי מצפון נוראים ידעתי שטעיתי..מיתוך הסתרה ופחד מההורים שסימני שאלה ניראו על פניהם המודאגות.. שביתן השתנתה לבלתי היכר,בהסתגרות בחדר. במצבי רוח משתנים ויציאות חפוזות.. כל זה נימשך עד אותו היום. אותו היום שחזרתי מהביביסיטר אצל השכנים. (יום שלא אשכח לעולם...) השקית, היתה שקית ניילון צהובה שקופה למי שלא הבין האור של החיוג היבהב ונוצר מצב שכלפי חוץ ראו פשוט אור מהבהב. אבי באותה עת נכנס לחדרי ,אין לי מושג לאיזה מטרה. כניראה היה צריך משהוא.. ואז,ואז הוא ראה את ההבהוב כפי הניראה לי,( אני אישית לא נכחתי במקום !) והוציא אותו מהשקית, מי שהיה בעצם על הקו לא העלה בדעתו שהשיחה הזאת תעלה לי ביוקר, אבי היה חכם מידי, ופשוט שתק .וכתוצאה מהשתיקה אותו בחור ענה בתמימות ``הלו?``..וקרא בשמי.. ``מאמי?``..שתיקה.(בהמשך אבי סיפר לי ) ולאחריה אבי ענה לו שהוא בעצם אבא שלי,בכעס עצור.שהתפרץ עלי חסר מעצורים. ואז . . ואז בעצם החל כל התהליך.. הוא כל כך כעס מעוצמת המחשבה שאני..הבת הטובה שלו..שגידל וחינך..היא בעצם `מופקרת`, כך הוא כינה אותי. ובשמות שלא ארצה להעלותם על הכתב.לאחר מכות,צעקות ואחים קטנים ומודאגים שמביטים בי במבט המום,ברחתי. כן, ברחתי..ברחתי מהבית. כשדמעות מציפות את כל כולי . פרצתי בבכי בלתי נשלט. בכי על מה שעשיתי, על המכות שספגתי, על העלבון ..כעסתי ובכיתי..כך במשך 3 שעות ישבתי באחת התחנות ובכיתי שאנשים מביטים עלי ברחמים. ואז מיתוך כל הבכי החלטתי שזהוא, יותר לא אחזור. לא הביתה. לא לאבא ולאמא. לא לאף אחד. הלכתי ברגל, בקור . צעדתי קילומטרים עד שמצאתי את מבוקשי. חברתי שירה... (את ההמשך אכתוב בערב, איתכם הסליחה..)