ילד קמבודי
New member
חלק א'
הרחוב היה שקט כמו בית קברות באמצע החורף. אפילו פיסת העיתון שמתרוצצת לבד ברוח נעדרה. פסענו שלשה בחורים בשקט מתוח במשך עשר דקות תמימות, בלי לדעת לאן אנחנו רוצים. ידענו שאנחנו רוצים חום, אבל איפה לעזאזל? המוזיקה משכה אותנו לדלת שפעמון בראשה המפרידה בין הריקנות לבין הפאב הקטן והחנוק מעשן סיגריות. כל כך הרבה עשן שפשוט לא היית צריך להדליק אחת. אורות אדומים וכחולים עפו באויר כשהמוזיקה דופקת לי את הרקות. פאב או דיסקו, לא היה ברור לי. היא לעומת זאת היתה ברורה מאוד. נשענה עם הגב על הבר, כששתי ידיה מאחורי גבה ושלחה מבטים רעבים אל החדר. רעבים אולי בראש שלי, כי אף אחד לא ניגש אליה. טיפשים. שאלתי את החברים מה לשתות וכולם רצו בירה. העיניים שלהם היו מזוגגות כאילו הם לקחו משהו ממש חזק, והבנתי שגם אני נראה ככה. הרעש, העשן, והמחנק עשו את זה. ניגשתי לבר, קרוב אליה, והזמנתי שלוש בירות. הרגל שלי התחככה ברגלה ובזוית העין ראיתי שהיא הסתכלה עלי, מזיזה מעט את הרגל שלה לחיכוך נוסף. הכנסתי רגל אחת בין רגליה, בודק אם היא בעניין המשחקים. היא הסתכלה על האנשים ונשכה שפה. הסתכלתי וחייכתי, העיניים השחורות שלה בערו והיא הכניסה יד אל החולצה שלי מושכת אותי אליה. מקרבת את פיה אל אוזני ולוחשת... "ואיך קוראים לך?". הזזתי את השיער החום הארוך ולחשתי חזרה... דיברנו ככה זמן מה. כשהבירה הגיעה כבר לא יכולתי ללכת להביא אותה לחברים, היא כלאה אותי. התחלנו לזוז לאט. רוקדים-לא-רוקדים לפי הקצב. המותניים שלה בידיים שלי והיא זזה מולי, מושכת אותי, נותנת לי להרגיש זוג שדיים עגולים נמחצים אלי, הלשון שלה מטיילת על שפתי, נכנסות לפי, ותוך דקה אנחנו לבד רוקדים, שיכורים מחושניות,העיניים נעצמו והסובבים נעלמו. רק המוזיקה, העשן והלשון שלה המלווה בגוף המתפתל נשארנו בבר ההומה. הורדתי את ידי במורד גבה החשוף עד שהגעתי לקצהו. קצת מעל לישבן עברו האצבעות שלי שורטות בעדינות את הגב התחתון. הרגשתי אותה מצטמררת, מלקקת את תנוך אוזני השמאלית. "מממ... תיגע שוב" היא לחשה ואני ליטפתי. יכולתי להרגיש את הפטמות שלה מזדקרות מבעד לבגד הדק שלה. "אני מוכרח להביא את הבירות לחבר'ה, ואז נלך למקום נוח יותר". ליויתי אותה לבר, לקחתי את הכוסות וניגשתי לחברים. "תיכף אשוב" הבטחתי, ונעלמתי.
הרחוב היה שקט כמו בית קברות באמצע החורף. אפילו פיסת העיתון שמתרוצצת לבד ברוח נעדרה. פסענו שלשה בחורים בשקט מתוח במשך עשר דקות תמימות, בלי לדעת לאן אנחנו רוצים. ידענו שאנחנו רוצים חום, אבל איפה לעזאזל? המוזיקה משכה אותנו לדלת שפעמון בראשה המפרידה בין הריקנות לבין הפאב הקטן והחנוק מעשן סיגריות. כל כך הרבה עשן שפשוט לא היית צריך להדליק אחת. אורות אדומים וכחולים עפו באויר כשהמוזיקה דופקת לי את הרקות. פאב או דיסקו, לא היה ברור לי. היא לעומת זאת היתה ברורה מאוד. נשענה עם הגב על הבר, כששתי ידיה מאחורי גבה ושלחה מבטים רעבים אל החדר. רעבים אולי בראש שלי, כי אף אחד לא ניגש אליה. טיפשים. שאלתי את החברים מה לשתות וכולם רצו בירה. העיניים שלהם היו מזוגגות כאילו הם לקחו משהו ממש חזק, והבנתי שגם אני נראה ככה. הרעש, העשן, והמחנק עשו את זה. ניגשתי לבר, קרוב אליה, והזמנתי שלוש בירות. הרגל שלי התחככה ברגלה ובזוית העין ראיתי שהיא הסתכלה עלי, מזיזה מעט את הרגל שלה לחיכוך נוסף. הכנסתי רגל אחת בין רגליה, בודק אם היא בעניין המשחקים. היא הסתכלה על האנשים ונשכה שפה. הסתכלתי וחייכתי, העיניים השחורות שלה בערו והיא הכניסה יד אל החולצה שלי מושכת אותי אליה. מקרבת את פיה אל אוזני ולוחשת... "ואיך קוראים לך?". הזזתי את השיער החום הארוך ולחשתי חזרה... דיברנו ככה זמן מה. כשהבירה הגיעה כבר לא יכולתי ללכת להביא אותה לחברים, היא כלאה אותי. התחלנו לזוז לאט. רוקדים-לא-רוקדים לפי הקצב. המותניים שלה בידיים שלי והיא זזה מולי, מושכת אותי, נותנת לי להרגיש זוג שדיים עגולים נמחצים אלי, הלשון שלה מטיילת על שפתי, נכנסות לפי, ותוך דקה אנחנו לבד רוקדים, שיכורים מחושניות,העיניים נעצמו והסובבים נעלמו. רק המוזיקה, העשן והלשון שלה המלווה בגוף המתפתל נשארנו בבר ההומה. הורדתי את ידי במורד גבה החשוף עד שהגעתי לקצהו. קצת מעל לישבן עברו האצבעות שלי שורטות בעדינות את הגב התחתון. הרגשתי אותה מצטמררת, מלקקת את תנוך אוזני השמאלית. "מממ... תיגע שוב" היא לחשה ואני ליטפתי. יכולתי להרגיש את הפטמות שלה מזדקרות מבעד לבגד הדק שלה. "אני מוכרח להביא את הבירות לחבר'ה, ואז נלך למקום נוח יותר". ליויתי אותה לבר, לקחתי את הכוסות וניגשתי לחברים. "תיכף אשוב" הבטחתי, ונעלמתי.