חלקים

חלקים

התנצלתי לפסיכולוגית שלא זכרתי באיזו שעה קבענו ולכן סימסתי.
הסברתי שלא הצלחתי להקשיב כשהיא דיברה על זה
היא שאלה אם זה בגלל הנושא שעלה בסוף הפגישה
לא זכרתי איזה נושא זה היה
היא לא הזכירה

אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני מגלה עוד חלקים שלי,
ומאבדת אותם
מתפרקת,
ושוב מאבדת

משהו לא מצליח להיבנות
הפסיכולוגית שוב אמרה היום - זה סיפור מאד עצוב
מה אני אעשה עם זה עד השבוע הבא---
 
רעיון

עכשו אני בחרדה היסטרית מכל מחוייבות נוספת שיביאו עלי החיים שאני לא רואה אותי עושה את זה.
כל עשייה נוספת מתפרשת אצלי כמחוייבות
אני מנסה להוריד מהמינימום שמטריף אותי
 

levshavur

New member
פנס

שלום לך,
לדעתי הרעיון של אור יכול מאוד לעזור, במיוחד אם תכתבי לעצמך בנקודות דברים שעולים, אולי אפילו לעצור לשנייה בזמן המפגש עם הפסיכולוגית, לכתוב משפט אחד או כותרת, ואולי לשבת במקום כלשהו מיד אחרי הטיפול ולנסות להרחיב. או במידה ואת מרגישה שעד הבית תצליחי לזכור, אז תרחיבי אחר כך בבית בקצב שבו את יכולה להתמודד עם זה. מה דעתך?
לבשה.
 

TinaBa

New member
להתפרק

ולא להצליח לבנות
זאת חוויה מבעיתה.
מאוד איתך...

מה יכול לעזור לך לעבור את הזמן עד הפגישה הבאה?
אולי לשכוח קצת זה לא רעיון כזה גרוע...
 
רק

שבאמת המצב הרבה יותר טוב מלפני שנה
כנראה בכל אופן מצאתי כמה חלקים שלא ידעתי עליהם קודם
הכל נראה לקראת הצטרפות לנורמה
ואני בורחת ונבהלת
או פשוט לא רוצה
והחיים ממשיכים בין החתיכות של עצמי
 
חשבתי לי על פאזל,

שמתחילים במסגרת שלו ואז ממלאים.
ולא יודעת מה אני אומרת בזה, אבל לי הדימוי הזה עשה נעים, אז החלטתי לחלוק.
בתקווה שגם לך הוא יעשה קצת נעים.
 
למעלה