חלמתי שאני בטי...
אני צופה קבועה של בטי, אף פעם לא הייתי מאוהבת בארמנדו, אבל חלמתי משהו, כנראה בעקבות זה שהייתץי בפורום אתמול פעם ראשונה. חלמתי שאני אני, אבל גם בטי, אני נמצאת במין מסיבת ריקודים, אני יושבת בצד ומסתכלת, מימיני בן זוגי האהוב והאוהב זה חצי שנה, ומשמאלי ארמדנו. פתאום נגמרים הרידוקים ותוך שניות כולם נעלמים כולל החבר שלי. אני יודעת שארמנדו גר בוילה מאוד קרוב לשם ואני הולכת לשם. אני נכנסת לחצר ומסתכלת דרך החלון. הוא גר לבד, וילה מהממת, אני רואה אותו יושב בסלון, עם מעט מאוד אור, עם ויסקי ביד כהרגלו, מדבר עם מישהי שקשורה בעסקים ודי חסר סבלנות. לאחר זמן קצר היא יוצרת מהבית והוא ממשיך להשתכר ולמלמל "בטי..." עם הפרצוף המיוסר שלו (ע"ע)... הוא קם ומתחיל לעלות למעלה, ומכיוון שאני בטי, אני ניגשת לדלת הכניסה ויודעת שבתור בטי אני לא אמורה לבוא אליו, אבל אני נורא אוהבת אותו, ואני לא יכולה להתאפק. אני מצלצלת באינטרקום שבדלת הכניסה ואני שומעת אותו עונה לאינטרקום. הוא פותח לי את הדלת, אני נכנסת לוילה עם רצפת העץ, ומשחקת אותה "קול" כמו בטי - בלי השתפכויות. רואים שכמה שהוא עייף ומדוכא הוא כל כך שמח לראות אותי. יצאנו למרפסת עם נוף מדהים, ושוב, תאורה מינימלית ורומנטית, "אז כאן אתה סועד עם מרסלה..." אמרתי לו. בקיצור בסוף התחבקנו, והרגשתי המון המון אהבה, שפעם חוויתי, ומזמן שכחתי, כי למרות שאני אוהבת את החבר שלי, אנחנו ילדים גדולים, ותשוקה כזו כמו אצל בטי, לא מגיעה כל יום (אולי מהפחד מהצדדים המכוערים של זה). ואני שוב רוצה לציין, אני לא מאוהבת בארמנדו, ואני גם בכלל לא מכוערת, אבל אני מאוד מזדהה עם בטי בקטע של האהבה...
אני צופה קבועה של בטי, אף פעם לא הייתי מאוהבת בארמנדו, אבל חלמתי משהו, כנראה בעקבות זה שהייתץי בפורום אתמול פעם ראשונה. חלמתי שאני אני, אבל גם בטי, אני נמצאת במין מסיבת ריקודים, אני יושבת בצד ומסתכלת, מימיני בן זוגי האהוב והאוהב זה חצי שנה, ומשמאלי ארמדנו. פתאום נגמרים הרידוקים ותוך שניות כולם נעלמים כולל החבר שלי. אני יודעת שארמנדו גר בוילה מאוד קרוב לשם ואני הולכת לשם. אני נכנסת לחצר ומסתכלת דרך החלון. הוא גר לבד, וילה מהממת, אני רואה אותו יושב בסלון, עם מעט מאוד אור, עם ויסקי ביד כהרגלו, מדבר עם מישהי שקשורה בעסקים ודי חסר סבלנות. לאחר זמן קצר היא יוצרת מהבית והוא ממשיך להשתכר ולמלמל "בטי..." עם הפרצוף המיוסר שלו (ע"ע)... הוא קם ומתחיל לעלות למעלה, ומכיוון שאני בטי, אני ניגשת לדלת הכניסה ויודעת שבתור בטי אני לא אמורה לבוא אליו, אבל אני נורא אוהבת אותו, ואני לא יכולה להתאפק. אני מצלצלת באינטרקום שבדלת הכניסה ואני שומעת אותו עונה לאינטרקום. הוא פותח לי את הדלת, אני נכנסת לוילה עם רצפת העץ, ומשחקת אותה "קול" כמו בטי - בלי השתפכויות. רואים שכמה שהוא עייף ומדוכא הוא כל כך שמח לראות אותי. יצאנו למרפסת עם נוף מדהים, ושוב, תאורה מינימלית ורומנטית, "אז כאן אתה סועד עם מרסלה..." אמרתי לו. בקיצור בסוף התחבקנו, והרגשתי המון המון אהבה, שפעם חוויתי, ומזמן שכחתי, כי למרות שאני אוהבת את החבר שלי, אנחנו ילדים גדולים, ותשוקה כזו כמו אצל בטי, לא מגיעה כל יום (אולי מהפחד מהצדדים המכוערים של זה). ואני שוב רוצה לציין, אני לא מאוהבת בארמנדו, ואני גם בכלל לא מכוערת, אבל אני מאוד מזדהה עם בטי בקטע של האהבה...