אתה שופט אותי ועוד איך! אפילו משפיט
במידה מסויימת! בסך הכל אתה לא סובל את הלא אורגניים המגעילים ולא רוצה שום עסק איתם - זכותך! בגלל זה להפיל עלי תיק של חוסר שלמות? הגזמת גזם! אם הבנתי נכון, אתה,אישית,נלחם על צלילות – על מצב תודעה – על תחושות. הקסם, הנועם הם שמושכים אותך קדימה. אבל זכור-נא שבבית ספרנו (דון חואן, קרלוס) תלמיד שבורח מעריץ קטנוני מעצבן נשלח בדרך כלל בחזרה, כדי להיחלץ שוב מציפורניו באופן אסטרטגי תוך שכלול והשלמת כל יכולותיו כלוחם. "אם אתה יכול לעמוד מול עריץ קטנוני," אמר דון חואן (ציטוט מזכרוני) "תוכל לעמוד גם מול באינסוף. זה נראה שזה להיפך, אבל זה לא." ומה שנראה לך לא נעים וספק-קסום נתפס לך כ"תחושה של בילבול, הסחפות, חוסר קלילות, ונראה שכל הזמן יש התרחשויות עמוסות שדורשות ממך לנוע כל הזמן." האם היית אומר את זה על אבי נמני? על ניאו כשהוא נכנס ויוצא מן המטריקס? טוב, בטח תטען שניאו דמיוני בעוד שאני אמיתית (למרות שמרבית החוקרים יחלקו על כך) – האם היית אומר זאת לחבר'ה הלוחמים שחצו את התעלה במלחמת יום כיפור? אולי הם חוו מצבי תודעה מאוד נעלים, אבל זה בכלל לא מה שעניין אותם באותו רגע. (זה כמו עם האושר – הוא סימפטום נלווה; אי אפשר להשיגו ברדיפה אחריו, אלא במאמץ נכון להשגת מטרות נכונות.) ומה הקטע שלך עם התרחשויות עמוסות שדורשות לנוע כל הזמן? מה לא טוב בזה? אריק איינשטיין אוהב להיות בבית - אתה רוצה שכל הבנות תרקודנה לך ריקודי בטן - אבל לוחמים רגילים נוטים יותר להתרוצץ בג'בלאות ולהתחמק מיגוארים שלא ייתכנו בדרך הפן-אינדיאנית. אין לך מושג כמה שמרה עלי התנועה הבלתי פוסקת בימים שאין לך מושג כמה היו קשים - כשזגזגתי את אירופה בטרמפים, אכלתי מהזבל,ועד כאן. נראה שכל הזמן יש התרחשויות עמוסות שדורשות ממך לנוע כל הזמן." - ככה זה גם אצל החתולים שלי, נמר וזבובית – והם כן מנסים, כמוך, לכייף. (ועוד לא הבינו שלצוד עכבר זה פי אלף כף- התעלות - מלרדוף אחרי שנץ של וילון חרוזים, או אפילו אחד אחרי השני.) עזור לי להשתחרר מהשיפוט ממקור לא ארוגניים הטוען שאני קרבן מבולבלת הנסחפת כעלה נידף מסיבות לא ברורות - הכר בי כמי שאני! חוזרת שנית: הסתכל, ר א ה . אתה יכול, בקלות. וכתוב הודעה.
