חלימה על הקוטב (1)
ראיתי את השמיים מעל לקוטב הצפוני, מלאים לויינים הטסים במהירות, והיתה שם מנהרה בשחקים דמויית צינור פלסטיק שקוף שחיברה בין הקטבים – אבל היתה ישרה – וחללית חלפה בתוכה במהירות הבזק – וום! ונעלמה. ואז ראיתי שיש עוד צינור כזה, ועוד צינור, מלא חלליות במרחקים קטנים קצובים. כשראיתי את זה לא התרשמתי כל כך, אבל אחר כך כשחשבתי על כך, חשבתי "נו, ברור שאני חיה בפאניקה כזו מן החור באוזון, עם כל הדברים האלה שכל אחד מהם יכול להתפוצץ כל רגע," ואז אמנם נכנסתי קצת לפאניקה. (הקטע הזה הוחש כצלול) היינו (מי זה?) באוטובוס, עם עוד אנשים, חיפשתי את איבן ואשתו שהתחמקו ממני – איבן הוא כרסתן חביב שניסה להתחיל אתי (במציאות) בשיטה המפגרת של העמדת פנים שאיזו כוכבית החזירה אותו אלי, ואמרתי לו בנימוס תקיף שלא התקשרתי אליו – אחר כך באיזה מצב שהתקשרתי אליו לצורך סידורים כלשהם אמרתי לו (בנוכחות אשתו ואחרים) "עכשיו כן התקשרתי אליך", והוא התבייש נורא. בחלום הם שמרו על קבוצת עוברים משוכפלים, ואלי נצמד ילד (ילדה? שיער ארוך) כבן 8 מקבוצת המשובטים שלהם, וכל הזמן טיפלתי בו. אמרתי למישהו (כשהם מאחורי פינת מסדרון, בטווח שמיעה) "לפחות יצא להם ממני בייביסיטר", וצחקנו. ואז אשתו אמרה מעבר לפינה: "תדעי לך שאנחנו שומעים כל מילה ושאת פוגעת בנו בצורה ממש (...). (החלום זיהה אותם בטית-בתים. והאישה – הגעתי למסקנה לאחר מחשבה רבה בערות – איננה אשתו המוכרת לי, שהיא נחמדה. הזו שבחלום היתה פוסטמה ואוייבת.) למישהו יש מושג מה ראיתי? חלימה על הקוטב (2) נסענו (מי? בתי היתה אתי, קטנה קצת מגילה האמיתי) לאיזה מקום די צפוני, שהיה ספק מחנה פועלים, ספק סקווט. גרנו בחדר עם מלא אנשים – לא זוכרת. עברתי ליד פועל כושי שרגלו נשברה, והוא ישב על גדר נמוכה וייבב, השתולל מכאבים, ולידו ישבו אנשים שלא יכלו לעזור לו בכלום. "החֵברה אמרה שתשלח רופא, ולא שולחת," אמרו לי. אני חושבת על אירועים קודמים של החלום (שעכשיו אינני זוכרת – מישהו בכיר שדיבר טלפונית עם ההנהלה על דברים אחרים ובדרך אגב אמר שמגיע עיתונאי, וזה מנע איזו עוולה שאחרת היתה מתבצעת דרך שגרה) ואומרת להם, "טוב, אנסה להתקשר אליהם ולהגיד שאני עתונאית שמגיעה עכשיו, אז הם ישלחו רופא." ואני הולכת להתקשר, אבל אז חושבת, לא – יכירו את קולי. יש שם בחורה אחת, בלונדינית, עם מבטא אנגלי, ואני מחליטה לפנות אליה שתעשה את השיחה במקומי. זמן ממושך אני אורבת לתשומת לבה, לבסוף פותחת בשיחה אתה, אבל מייד היא צריכה ללכת, ואני ממשיכה לחכות. אני במגורים, רואה מהחלון ירח כמו זה שהיה מצולם בעיתון בידיעה על ליקוי הירח הצפוי (שבת שעברה או משהו), ומישהו אומר "עכשיו לא תראו את השמש חמישה ימים, זה הלילה הצפוני". (הקטע הוחש כצלול.) "מה! הולנד נמצאת בחוג הלילה הצפוני"? אני אומרת (מסתבר שזה בהולנד, אם כי במחשבה מאוחרת – אולי במקום שהוא בשלטון הולנדי?) וחושבת (באופן מאוד לא אופייני לי בחיים): יה, אתקשר מייד להורי, לספר להם שראינו את הלילה הצפוני!
ראיתי את השמיים מעל לקוטב הצפוני, מלאים לויינים הטסים במהירות, והיתה שם מנהרה בשחקים דמויית צינור פלסטיק שקוף שחיברה בין הקטבים – אבל היתה ישרה – וחללית חלפה בתוכה במהירות הבזק – וום! ונעלמה. ואז ראיתי שיש עוד צינור כזה, ועוד צינור, מלא חלליות במרחקים קטנים קצובים. כשראיתי את זה לא התרשמתי כל כך, אבל אחר כך כשחשבתי על כך, חשבתי "נו, ברור שאני חיה בפאניקה כזו מן החור באוזון, עם כל הדברים האלה שכל אחד מהם יכול להתפוצץ כל רגע," ואז אמנם נכנסתי קצת לפאניקה. (הקטע הזה הוחש כצלול) היינו (מי זה?) באוטובוס, עם עוד אנשים, חיפשתי את איבן ואשתו שהתחמקו ממני – איבן הוא כרסתן חביב שניסה להתחיל אתי (במציאות) בשיטה המפגרת של העמדת פנים שאיזו כוכבית החזירה אותו אלי, ואמרתי לו בנימוס תקיף שלא התקשרתי אליו – אחר כך באיזה מצב שהתקשרתי אליו לצורך סידורים כלשהם אמרתי לו (בנוכחות אשתו ואחרים) "עכשיו כן התקשרתי אליך", והוא התבייש נורא. בחלום הם שמרו על קבוצת עוברים משוכפלים, ואלי נצמד ילד (ילדה? שיער ארוך) כבן 8 מקבוצת המשובטים שלהם, וכל הזמן טיפלתי בו. אמרתי למישהו (כשהם מאחורי פינת מסדרון, בטווח שמיעה) "לפחות יצא להם ממני בייביסיטר", וצחקנו. ואז אשתו אמרה מעבר לפינה: "תדעי לך שאנחנו שומעים כל מילה ושאת פוגעת בנו בצורה ממש (...). (החלום זיהה אותם בטית-בתים. והאישה – הגעתי למסקנה לאחר מחשבה רבה בערות – איננה אשתו המוכרת לי, שהיא נחמדה. הזו שבחלום היתה פוסטמה ואוייבת.) למישהו יש מושג מה ראיתי? חלימה על הקוטב (2) נסענו (מי? בתי היתה אתי, קטנה קצת מגילה האמיתי) לאיזה מקום די צפוני, שהיה ספק מחנה פועלים, ספק סקווט. גרנו בחדר עם מלא אנשים – לא זוכרת. עברתי ליד פועל כושי שרגלו נשברה, והוא ישב על גדר נמוכה וייבב, השתולל מכאבים, ולידו ישבו אנשים שלא יכלו לעזור לו בכלום. "החֵברה אמרה שתשלח רופא, ולא שולחת," אמרו לי. אני חושבת על אירועים קודמים של החלום (שעכשיו אינני זוכרת – מישהו בכיר שדיבר טלפונית עם ההנהלה על דברים אחרים ובדרך אגב אמר שמגיע עיתונאי, וזה מנע איזו עוולה שאחרת היתה מתבצעת דרך שגרה) ואומרת להם, "טוב, אנסה להתקשר אליהם ולהגיד שאני עתונאית שמגיעה עכשיו, אז הם ישלחו רופא." ואני הולכת להתקשר, אבל אז חושבת, לא – יכירו את קולי. יש שם בחורה אחת, בלונדינית, עם מבטא אנגלי, ואני מחליטה לפנות אליה שתעשה את השיחה במקומי. זמן ממושך אני אורבת לתשומת לבה, לבסוף פותחת בשיחה אתה, אבל מייד היא צריכה ללכת, ואני ממשיכה לחכות. אני במגורים, רואה מהחלון ירח כמו זה שהיה מצולם בעיתון בידיעה על ליקוי הירח הצפוי (שבת שעברה או משהו), ומישהו אומר "עכשיו לא תראו את השמש חמישה ימים, זה הלילה הצפוני". (הקטע הוחש כצלול.) "מה! הולנד נמצאת בחוג הלילה הצפוני"? אני אומרת (מסתבר שזה בהולנד, אם כי במחשבה מאוחרת – אולי במקום שהוא בשלטון הולנדי?) וחושבת (באופן מאוד לא אופייני לי בחיים): יה, אתקשר מייד להורי, לספר להם שראינו את הלילה הצפוני!
