חלוקת תשומת לב

[Mist2]

חלוקת תשומת לב

ההבדל בין תשומת לב לבין חלוקת תשומת לב הוא הבדל של שינה וערות.
כאשר העבודה העצמית מתבצעת בשילוב הפעילות בחיי היום יום, נוצרים תנאים אדיאלים לחלוקת תשומת לב.
המאמץ להיות ערים לרשמים חיצוניים ובאותו הזמן להיות ערים לעולמינו הפנימי, יוצר חלוקת תשומת לב.
אם המאמץ נושא פרי, ואנו מצליחים לחלק את תשומת ליבנו, אנו חודרים לתוך הרגע, לתוך ההווה.
אותו רגע חולף, ומשאיר אותנו שוב חולמים.
בעזרתם של רשמים חדשים, ניתן להאריך את שהותנו בהווה; כל מה שעלינו לעשות הוא להיפתח לרשמים חדשים.
אם הרגע עבדנו עם רושם אחד, נומר מוזיקה, הרי שכעת ננסה להחליף אותו ברושם אחר - מישהוא או משהוא שאנו רואים...
כל רושם חדש החודר לתוכנו, בעת חלוקת תשומת לב, הופך לדלק - אנרגיה היכולה לתחזק ולהאריך את הרגע.

 

[l coyote l]

מזדהה. למילה ״מאמץ״ לא התחברתי בהקשר הזה.

 

[Mist2]

אם לא התחברת, אז בטח שהבעיה אצלי...או שלא...

מתחברים
&nbsp
הדעות וההשקפות שלנו מתגבשות מהשפעות חיצוניות.
לחלק מההשפעות אנו מגיבים בצורה חיובית ומכנים זאת – "התחברות" ועל חלק אחר של השפעות אנו נומר ש"אנו לא מתחברים".
משום מה האדם מאוד סומך על עצמו ועל כושרו להבחין בהשפעות המיטיבות עמו;
כל דבר שאליו הוא "מתחבר" נחשב כטוב וכל דבר שאינו "מתחבר" נחשב כלא מתאים ורע.
הבעיה שהאדם לא עוצר לרגע ושואל את עצמו, "מי בדיוק מתחבר או לא מתחבר?".
אם נבדוק שאלה זו לעומק, נגלה כמה דברים מאוד מעניינים.
&nbsp
האחד והחשוב ביותר לדעתי, קשור במכניות ומאמצים מודעים:
כל דבר שמצריך את שינויה של המכניות של האדם או/ו עשיית מאמצים מודעים,
יתורגם מיד כדבר מה שאין האדם "מתחבר" אליו.
כמובן שכל אחד והמכניות שלו:
אם למשל נומר לאדם מאוד פסיבי שעליו להתחיל לנהוג בצורה אקטיבית יותר, יהיה זה נגד המכניות שלו.
אך אם אדם אקטיבי ירצה לפעול נגד המכניות שלו, יצטרך הוא לעשות את המאמץ ההפוך, להיות יותר פסיבי.
&nbsp
הדבר השני קשור בידע ובהשקפות קודמות שכבר גיבשנו בעבר.
אם השקפות אלה משלימות או מתאימות להשפעות חדשות, הרי שהאדם "מתחבר",
אם הם מנוגדות או לא מתאימות לתמונה הדמיונית שלנו, הרי שהאדם לא "יתחבר".
אין הדבר קשור כלל לכך שהידע וההשקפות הישנים שלנו מוטעים או נובעים מדמיון.
&nbsp
ובגדול בסופו של דבר, מי שקובע האם יש "חיבור" או לא, היא האישיות המזויפת והתכונה העיקרית.
&nbsp
יש עוד דבר הנקרא מצפון, אותו מצפון יכול לכוון אותנו למקומות שבאמת יכולים להועיל ולעזור לנו,
אך רוב האנשים כלל לא שומעים ולא יודעים שמצפון זה קיים,
או שהם קוראים לאישיות מזוייפת ולמוסר מצפון, ואצל בודדים אחרים שהמצפון כן פועל,
הוא רק קול קטן וחלוש בין כל שאר הקולות והבלגן הקיים באדם, כמו טיפה בים.
&nbsp
בפעם הבאה כשתרגישו שאתם "מתחברים", נסו לבדוק ולראות מהיכן ולמה יש או אין "חיבור".
מניסיוני תהיה זו עבודה נכונה (לא בכל שלבי העבודה) ולא מכנית, לנסות כמה דברים שאנו לא מתחברים אליהם.
דבר זה פותח הזדמנויות חדשות לגמרי לעבודה על עצמינו.

 

[l coyote l]

המונח ״בעיה״ לא קיים בהתייחסות שלי לפוסט שלך.

 

[Mist2]

100%, הוא קיים בהתיחסות שלי לתגובה שלך...

 

[ינוקא1]

במיוחד לשלושת השורות האחרונות.

 

[בן טל-שחר]

עצה טובה. מאחל לך (וגם לי) ליישם זאת יותר.

 

[ינוקא1]

לגבי "חלוקת תשומת לב" שכתבת ,

אני רואה זאת (כרגיל) , כיצירה של ישות פנימית.
"צופה אובייקטיבי".

יש בתוכינו כל מיני תתי אישיות , שיכולים לתפקד באופן נפרד ואף עצמאי.
לפעמים המדובר במצב פתולוגי - למשל סכיזופרניה.

אך לפעמים ניתן לייצר תת "אישיות" , שעוזרת לנו.

כשאתה מדבר על "חלוקת תשומת לב" , אתה בעצם מדבר על "לחלק את עצמי לשני חלקים".
חלק אחד מבצע , וחלק אחר מתבונן.
אם תשים לב , אתה יוצר כאן ישות חדשה בתוך האישיות שלך

אני חושב שזה יכול להתבצע לא רק "בתוך החיים" אלא גם כתרגול נפרד.
תרגול של "שחזור" , למשל , מביא באופן ישיר ליצירה של תת אישיות כזו.

כנ"ל תרגול "חלימה" - היכולת להיות מודע שאתה חולם בזמן החלום.
גם היא יוצרת תת אישיות כזו.
כי אז חלק ממך חולם , וחלק אחר מתבונן בו.

(ואגב , לפי קסטנדה , כאשר מגיעים לרמת אנרגיה מסוימת , תת האישיות הזו יכולה להיהפך ליצור עצמאי.
כפיל אנרגטי , שיכול לתפקד בנפרד מהגוף הפיזי).

 

[Mist2]

אני חושב שאנו מדברים על דברים שונים

אבל אני מאוד עייף, שלא להזכיר את הוירוס שאני מארח ממש כעת, שמקשה עלי כרגע.
אז אני אשתדל לענות מחר...

 

[ינוקא1]

אשמח. רפואה שלימה

 

[Mist2]

אולי זה יעזור?!

לא מצליח משום מה לצרף את הסירטון.
אם תרצה אז זה הקישור [URL]http://youtu.be/tWsAjc8JmS0[/URL]

 

[ינוקא1]

ראיתי ,

אך לא הבנתי למה זה שונה ממה שכתבתי :

כתבת -
"המאמץ להיות ערים לרשמים חיצוניים ובאותו הזמן להיות ערים לעולמינו הפנימי, יוצר חלוקת תשומת לב."

ואני כתבתי לך שניתן לראות זאת כאילו אתה מחלק את אישיותך לשני תתי חלקים :
חלק אחד מתבונן בעולם.
חלק שני (הצופה האובייקטיבי)מתבונן בעצמך.

כלומר , להבנתי , המהות של "חלוקת תשומת הלב" היא פיתוח הישות השניה.
וניתן להגיע לזה בדרכים נוספות.

 

[Mist2]

הבעיה היא כניראה בבחירת המילים והניסוח

אישיות מבחינתי היא דבר מה אחר לגמרי ואין לה כל קשר לחלוקת תשומת לב.
ואם אתה מצליח לחלק תשומת לב, אתה לא מחלק בעצמך כלום, אבל שוב יכול להיות שהבעיה כאן בניסוח.

 

[ינוקא1]

אני חושב שכשאתה מחלק

"תשומת לב" אתה יוצר בתוכך שתי יחידות תפקודיות שונות.

זה כאילו אתה מנהל מפעל , ופתחת אגף חדש בתוך המפעל.
תחשוב על זה.

 

[דניאל גליקר]

חלוקת קשב היא דבר הפוך

למדיטציה. היא עושה את הדבר הלא נכון. במקום תאום מלא של גוף ורוח, היא עושה ניתוק בין גוף לרוח.
זה כמו לדמיין שלא קר לך כשאתה קופא מקור. דמיון שאין בו מציאות. אולי משהו דומה להיפנוט.
זה ניסיון (לא מוצלח ביותר) של לנסות להיות משהו אחר ממה שאתה באמת. לנסות לחשוב שאתה ער ל-"

עולמינו הפנימי" זה לגמרי לא העולם הפנימי. זו פשוט אשליה. אין בה כלום רוחני.​

 

[דניאל גליקר]

חזרתי לכמה דקות

ואני רואה שכלום (לפחות לא הרבה) השתנה כאן בפורום.

 

[s i s u]

כמשתתפת חדשה וזמנית כאן, אפשר לשאול במה כלום לא השתנה?

 

[ינוקא1]

שפורום מדיטציה לא הגיע לשקט פנימי

 

[Mist2]

שפורום מדיטציה

לא הפך לחשוב כגליקר, ולא נהר כולו והצטרף למדיטציה טרנסנדנטלית...

 

[s i s u]

נושא כאוב