חלומות.

[צועניה אדומה]

חלומות.

לאחר המקלחת צונחת עליי עייפות אימתנית שדורשת שנת נצח ואני מרפה, נותנת לעיניים להיעצם, לא לפני שאני מתערמת מן הבגדים ונכנסת תחת השמיכה הרכה במיטה. בחלום שאליו אני צוללת, המחשבות מתבהרות ונעשות קלות לעיכול, כנקודת אור מתוקה לאחר הטעם המר.
אני פוגשת שם את כל האנשים שאני צריכה לפגוש וחווה את כל החוויות שמרגישות מדויקות, עד שפתאום מחשיך ואתה נכנס לחדר. אז אני מגלה שנשאבתי אל תוך מקום אחר, בזמן אחר, והתחושה בו היא מלחיצה כמעט, כמו לפני ראיון עבודה חשוב במיוחד שלא יודעים בדיוק איך להתכונן אליו, הנשימות קצרות והראש סחרחר.
העיניים שלך מסתכלות בי ובוחנות אותי. כשאני מביטה חזרה אתה פותח את הפה ושואל למה. וזה לא יוצא לך כל כך ברור, אני תוהה איך הצלחתי לזהות. זה כמו מלמול שלא החלטת אם להפוך אותו למילה של ממש, או צליל שהיית צריך להוציא כדי לאוורר את הפה. אתה שואל למה איחרתי ומתי אלמד להגיע אליך בזמן. ואני מרגישה שזה יוצא לי, הגל הזה, מהראש שלי, מהלב שלי, מהתחתונים שלי, הכל ביחד מתערבב ותכף אבקש. מה אבקש, אתחנן, אתגרד. במשך שעות אתה משפיל אותי. המילים שלך צורבות אותי כנתח בשר על האש, ואני נהנית להיות שק החבטות האהוב שלך, היחיד, בראש שלי לפחות, בחלומות הבהירים כהים, חסרי ההיגיון. בהמשך אתה מספר לי שלא הייתה לך כבר סבלנות, שהגוף שלך עיקצץ מהרצון הזה שאבוא. ממש עיקצץ, בחיי, אתה אומר, ואני מאמינה.

 

[אנה לנקין]

זה נהדר, צועניה,
את צריכה לכתוב יותר.

 

[צועניה אדומה]

תודה

אנה

&nbsp
(יש לי כל הזמן רעיונות בראש, לפעמים זה מציף)

 

[לולה 123]

אני כל כך אוהבת

את הג'ינגול שלך במילים.
קוראת שוב ושוב ומגלה מחדש פה מילה ושם ביטוי , מגלה בעיקר אהבה בסך הכל.
נשיקות לשניכם.

 

[A לוןA]

בדיוק מה שרציתי לכתוב

 

[צועניה אדומה]

גם לך! }{

 

[צועניה אדומה]

תודה

לולה!
&nbsp
ובחזרה

 

[מוביל בריקוד]

העברת תחושות ומחשבות

את מיטיבה לעשות זאת בכתיבתך.
אפשר להרגישנאת הכמיהה והצורך.
של שניכם.

 

[צועניה אדומה]

מסמיק!

אני שמחה שזה מה שמועבר החוצה.
&nbsp