חלומות לא קלים ...
יש לי על המחשב הודעה מותחלת מאתמול, בה התחלתי להתיחס לפרק הראשון בספר "אמהות ללא אם". מדובר שם על כך שהפיכת הבת ללא אם לאם בעצמה, משלימה משהו בקשר המאהות החסר שלה. זה משהו שמאוד התחברתי אליו. כאילו, בעצם היותך אם את מגיעה הכי קרוב שאפשר למערכת שאיבדת, למרות שקודם הית הבת ועכשיו את האם. בכל מקרה, בלילה חלמתי חלום מוזר. המשתתפים: אבי היה קיים שם, אבל יותר על תקן ניצב. כמו כן השתתפו בו אמי, אבל במצבה החולה, ועוד ילד, שהושם באיזשהו אופן לטיפולי והשגחתי. אני יודעת בערות לשייך את הפרצוף של הילד הזה - זה היה ילד שגר בשכנות אלי כשהייתי ילדה, והיה צעיר ממני בשלוש שנים, ומאוד חבבתי אותו. הואתמיד גם היה נראה קטנטן יחסית לגילו. המיקום: הבית בו גדלתי כילדה עם הוריי. ההתרחשות: כשאני מגיעה הביתה, זה לקראת ארוחת צהריים, וצריך להגיש ארוחת צהריים. אמי במיטה, אבי שיחיה יושב לידה, והילד בבית. נדמה לי שהושבתי קודם את הילד לשולחן הערוך, אבל לא ישבתי איתו אלא הלכתי אל אמי, שכבר ישבה בסלון בכסא הגלגלים, ואבי שיהיחיה, שוב יושב לידה - הוא כנראה הויציא אותה מהיטה והושיב אותה בכסא הגלגלים. לפניה יש מגש כזה שאפשר לשים על כסא גלגלים, ואני עורכת שם את האוכל כך שיהיה נוח יותר לאכול,ואולי גם מאכילה אותה. כשאני מסיימת, אני ניגשת לחדר האוכל לילד, אבל רואה שהוא לא נמצא. אני מבינה שהוא הרגיש מקופח שלא נגשתי אליו ולא התייחסתי אליו קודם. אני פותחת את הדלת לחדר המדרגות ופותחת את הדלת. אני שמה לב שהדלת בחצי קומה שמתחתיי פתוחה, ומניחה שהילד הלך למצוא ניחומים אצל השכנים. אולי גם שומעת אותתו. אני יוצאת לחדר המדרגות, ושואלת בקול מלא אמפטיה: "נעלבתי?" לא ציפיתי שהוא יחזור כל כך מהר, אבל המילה הזו כאילו דיברה ישר על ליבו, כי כן, הוא באמת נעלב. ואז הוא חוזר, ואני מושיבה אותו בחזרה לשולחן האוכל, ומסבירה לו שאמא שלי חולה, ושהיא לא יכולה להסתדר לבד, ושלכן אני חייבת לטפל בה. לא זוכרת מה היה ההמשך. אבל בהמשך היה לי עוד חלום. הפעם אני בחדר המתנה של איזו קופת חולים, אבל בעצם באה לראיין שם איזו מנהלת במסגרת איזה עבודה שאני עושה. בנוסף, נמצאת שם גם סבתא שלי [סבתא שלי גידלה אותי כמה שנים כשהיתי קטנה, לאחר שאמי אושפזה בבית חולים. ובכלל, הייתה דמות מאוד משמעותית בחיי]. בסה"כ היא די שקטה, לא זכורלי שהיא דיברה, אבל בשלב מסוים אני זוכרת שיש קטע עם לנשק כפות רגליים. כאילו היא רצתה לנשק לי את כפות הרגליים. שזה מתקשר אצלי מ ייד למה שאני עושה ליעלה - כשאני שמה אותה על משטח ההחתלה, במיוחד כשהיא קמה משנת בוקר ומשנת צהריים, אני אוהבת לתת לה נשיקות קטנות בכפות הרגליים הקטנטנות שלה, וגם היא נורא אוהבת את זה. בכל מקרה, חזרה לחלום, אני מרגישה לא נוח, ומסבירה לסבתא שלי שזה לא מתאים עכשיו, כי אני באמצע העבודה. כשקמתי הרגשתי חוסר נוחות כל כך גדולה, כי כאילו דברתי אל סבתא שלי כמו אל ילדה, ובצורה הזו כאילו הלבנתי את פניה ברבים. בקיצור, התעוררתי בבוקר עם תחושות מאוד מאוד לא נוחות, ממש מועקה, משני החלומות האלה. בחלום הראשון - כאילו הצטיירה דילמה בין הטיפול באמא והטיפול בילד. בפועל לא היתה אצלי חפיפה כזו, אז נשאלת השאלה למה? ואז חשבתי על המחשבות שלי בעקבות קריאת הספר, שתארתי בתחילת ההודעה, על כך שיש משהו בהפיכה לאם שמסייע בתחושת האבדן, מקל קצת. יש הטוענים ממש מתקן ומרפא. אולי משהו לא מודע בי הרגיש שזו בגידה? מאוד הזדהיתי עם הכתוב בספר לגבי יכולת הריפוי של האמהות, האופן בו זה מקרב אותך אל אימך. אבל אני זוכרת שהקפיץ אותי כשהייתה שם ההתייחסות אל זה כאל "תיקון". חשבתי לעצמי - בואו לא נגזים. הרי כולנו יודעים שהמוות זה האובדן הכי סופי שיש, לא משהו שאפשר לתקן. אבל אולי באופן לא מודע, הדבר הזה יצר אצלי איזהשהן נקיפות מצפון? עוד דבר שבולט לי בשני החלומות - שבשניהם אני בתפקיד אמא גם לדמויות האמהיות שלי. אז נכון שאת סבתי סעדתי בסוף ימיה, כשהייתה חולה, וגם לפני כן - כשהייתה מאוד זקנה, סייעתי לה ודאגתי לה. אבל אז הייתי כבר בשנות העשרים לחיי. אבל עם אמי, באמת היה איזשהו היפוך תפקידים, כי לאחר הניתוח שלה, נפגעו אצלה הרבה דברים, ומבחינת מסויימות היא הייתה כמו ילדה. ותחשבו על ילדה שבאה לבי"ח ומטיילת עם אמא שלה בכסא גלגלים [יש כאן אסוציאציה לעגלה], ומאכילה אותה. די מזעזע היפוך התפקידים הזה, לא? ועוד משהו שמצאתי כמטריד, למרות שאני לא יודעת בדיוק להסביר למה, זה שאני שוב חולמת על אמא שלי חולה. כמו שספרתי בעבר, לאחר שהיא נםטרה, בחלום הראשון שחלמתי עליה היא הייתה עדיין חולה, והחל בחלום שבא אחריו - היא הייתה כבר בריאה - האמא שאני זוכרת מלפני המחלה. והנה, בחלום האחרון שחלמתי עליה, שהיה כבר די מזמן [כאילו גם החלומות שבהם היא מופיעה הופכים רחוקים יותר] היא הייתה שוב חולה. וכך גם בחלום האחרון. אין לי מוזג מה זה אומר, אבל מן הסתם שוב קשה להתמודד עם זה. זהו, בקיצור - שני החלומות האלה הותירו אותי מאוד מבולבלת, לא שקטה, עם תחושה של מועקה. תודה על הקשבתכן.
יש לי על המחשב הודעה מותחלת מאתמול, בה התחלתי להתיחס לפרק הראשון בספר "אמהות ללא אם". מדובר שם על כך שהפיכת הבת ללא אם לאם בעצמה, משלימה משהו בקשר המאהות החסר שלה. זה משהו שמאוד התחברתי אליו. כאילו, בעצם היותך אם את מגיעה הכי קרוב שאפשר למערכת שאיבדת, למרות שקודם הית הבת ועכשיו את האם. בכל מקרה, בלילה חלמתי חלום מוזר. המשתתפים: אבי היה קיים שם, אבל יותר על תקן ניצב. כמו כן השתתפו בו אמי, אבל במצבה החולה, ועוד ילד, שהושם באיזשהו אופן לטיפולי והשגחתי. אני יודעת בערות לשייך את הפרצוף של הילד הזה - זה היה ילד שגר בשכנות אלי כשהייתי ילדה, והיה צעיר ממני בשלוש שנים, ומאוד חבבתי אותו. הואתמיד גם היה נראה קטנטן יחסית לגילו. המיקום: הבית בו גדלתי כילדה עם הוריי. ההתרחשות: כשאני מגיעה הביתה, זה לקראת ארוחת צהריים, וצריך להגיש ארוחת צהריים. אמי במיטה, אבי שיחיה יושב לידה, והילד בבית. נדמה לי שהושבתי קודם את הילד לשולחן הערוך, אבל לא ישבתי איתו אלא הלכתי אל אמי, שכבר ישבה בסלון בכסא הגלגלים, ואבי שיהיחיה, שוב יושב לידה - הוא כנראה הויציא אותה מהיטה והושיב אותה בכסא הגלגלים. לפניה יש מגש כזה שאפשר לשים על כסא גלגלים, ואני עורכת שם את האוכל כך שיהיה נוח יותר לאכול,ואולי גם מאכילה אותה. כשאני מסיימת, אני ניגשת לחדר האוכל לילד, אבל רואה שהוא לא נמצא. אני מבינה שהוא הרגיש מקופח שלא נגשתי אליו ולא התייחסתי אליו קודם. אני פותחת את הדלת לחדר המדרגות ופותחת את הדלת. אני שמה לב שהדלת בחצי קומה שמתחתיי פתוחה, ומניחה שהילד הלך למצוא ניחומים אצל השכנים. אולי גם שומעת אותתו. אני יוצאת לחדר המדרגות, ושואלת בקול מלא אמפטיה: "נעלבתי?" לא ציפיתי שהוא יחזור כל כך מהר, אבל המילה הזו כאילו דיברה ישר על ליבו, כי כן, הוא באמת נעלב. ואז הוא חוזר, ואני מושיבה אותו בחזרה לשולחן האוכל, ומסבירה לו שאמא שלי חולה, ושהיא לא יכולה להסתדר לבד, ושלכן אני חייבת לטפל בה. לא זוכרת מה היה ההמשך. אבל בהמשך היה לי עוד חלום. הפעם אני בחדר המתנה של איזו קופת חולים, אבל בעצם באה לראיין שם איזו מנהלת במסגרת איזה עבודה שאני עושה. בנוסף, נמצאת שם גם סבתא שלי [סבתא שלי גידלה אותי כמה שנים כשהיתי קטנה, לאחר שאמי אושפזה בבית חולים. ובכלל, הייתה דמות מאוד משמעותית בחיי]. בסה"כ היא די שקטה, לא זכורלי שהיא דיברה, אבל בשלב מסוים אני זוכרת שיש קטע עם לנשק כפות רגליים. כאילו היא רצתה לנשק לי את כפות הרגליים. שזה מתקשר אצלי מ ייד למה שאני עושה ליעלה - כשאני שמה אותה על משטח ההחתלה, במיוחד כשהיא קמה משנת בוקר ומשנת צהריים, אני אוהבת לתת לה נשיקות קטנות בכפות הרגליים הקטנטנות שלה, וגם היא נורא אוהבת את זה. בכל מקרה, חזרה לחלום, אני מרגישה לא נוח, ומסבירה לסבתא שלי שזה לא מתאים עכשיו, כי אני באמצע העבודה. כשקמתי הרגשתי חוסר נוחות כל כך גדולה, כי כאילו דברתי אל סבתא שלי כמו אל ילדה, ובצורה הזו כאילו הלבנתי את פניה ברבים. בקיצור, התעוררתי בבוקר עם תחושות מאוד מאוד לא נוחות, ממש מועקה, משני החלומות האלה. בחלום הראשון - כאילו הצטיירה דילמה בין הטיפול באמא והטיפול בילד. בפועל לא היתה אצלי חפיפה כזו, אז נשאלת השאלה למה? ואז חשבתי על המחשבות שלי בעקבות קריאת הספר, שתארתי בתחילת ההודעה, על כך שיש משהו בהפיכה לאם שמסייע בתחושת האבדן, מקל קצת. יש הטוענים ממש מתקן ומרפא. אולי משהו לא מודע בי הרגיש שזו בגידה? מאוד הזדהיתי עם הכתוב בספר לגבי יכולת הריפוי של האמהות, האופן בו זה מקרב אותך אל אימך. אבל אני זוכרת שהקפיץ אותי כשהייתה שם ההתייחסות אל זה כאל "תיקון". חשבתי לעצמי - בואו לא נגזים. הרי כולנו יודעים שהמוות זה האובדן הכי סופי שיש, לא משהו שאפשר לתקן. אבל אולי באופן לא מודע, הדבר הזה יצר אצלי איזהשהן נקיפות מצפון? עוד דבר שבולט לי בשני החלומות - שבשניהם אני בתפקיד אמא גם לדמויות האמהיות שלי. אז נכון שאת סבתי סעדתי בסוף ימיה, כשהייתה חולה, וגם לפני כן - כשהייתה מאוד זקנה, סייעתי לה ודאגתי לה. אבל אז הייתי כבר בשנות העשרים לחיי. אבל עם אמי, באמת היה איזשהו היפוך תפקידים, כי לאחר הניתוח שלה, נפגעו אצלה הרבה דברים, ומבחינת מסויימות היא הייתה כמו ילדה. ותחשבו על ילדה שבאה לבי"ח ומטיילת עם אמא שלה בכסא גלגלים [יש כאן אסוציאציה לעגלה], ומאכילה אותה. די מזעזע היפוך התפקידים הזה, לא? ועוד משהו שמצאתי כמטריד, למרות שאני לא יודעת בדיוק להסביר למה, זה שאני שוב חולמת על אמא שלי חולה. כמו שספרתי בעבר, לאחר שהיא נםטרה, בחלום הראשון שחלמתי עליה היא הייתה עדיין חולה, והחל בחלום שבא אחריו - היא הייתה כבר בריאה - האמא שאני זוכרת מלפני המחלה. והנה, בחלום האחרון שחלמתי עליה, שהיה כבר די מזמן [כאילו גם החלומות שבהם היא מופיעה הופכים רחוקים יותר] היא הייתה שוב חולה. וכך גם בחלום האחרון. אין לי מוזג מה זה אומר, אבל מן הסתם שוב קשה להתמודד עם זה. זהו, בקיצור - שני החלומות האלה הותירו אותי מאוד מבולבלת, לא שקטה, עם תחושה של מועקה. תודה על הקשבתכן.
