חלום...

[chasidar]

חלום...

לקראת בוקר, ממש דקות לפני שצלצל שעון המעורר, חלמתי ששאלתי את בעלי אם הוא חושב שלליעם יש בית ספר היום (למרות השביתה). הוא אמר שכן והלכתי להעיר אותה. ופתאום היא הייתה שם, ישנה במיטה שלה, כאלו לא קרה כלום. הערתי אותה והיא אפילו לא רבה איתי (מפה הייתי חייבת להבין שזה לא אמיתי), רק קמה והלכה להתלבש. ואני הלכתי למטבח להכין לה סנדביץ ופתאום חשבתי שמאז שהלכה היא לא הייתה בדיאליזה וצריך להתקשר אליהם. כנראה שאפילו התת מודע שלי לא נותן לי לשכוח שהיא הלכה לה. ואז התעוררתי עם צעקת השעון. אבל לכמה שניות ספורות, היא חזרה אלי לבוקר שגרתי של יום יום שלעולם לא יחזור על עצמו במציאות. חסידה


גם אני אפגוש את החברים שלי מפורום שכול ואובדן במסיבת העצמאות של תפוז אנשים!

 

[kevant]

חלומות

אח כמה ניפלא לחלום לראות בעינים עצומות שהכל בסדר הילד בבוקר ממאן לקום כהרגלו. ניעור קל וחיוך עולה על פנים ישנות רק עוד רגע אבא, רק עוד רגע. ואז המפץ הגדול אתה פותח עינים, בוהה לתיקרה וניזכר. אין ילד, אין. אין חיוך אין מבט אין לחישה אוהבת אין גערת חיבה אין חיבוק סתמי אין ליטוף על שער פרוע אין אי. א.. ... דמעה בלט זולגת על לחי קמושה היד אינה מתרוממת לנגבה והיא זולגת, זולגת עד שיבשה מעצמה. מושיט לך יד תומכת ונתמכת.