MetalSinagouge
New member
חלום צלול מטורף
היה לי היום את אחד החלומות האורכים ביותר שזכרתי. אני לא לגמרי זוכר איך זה התחיל, בטח סימן כלשהו או סתם הזכרות במנטרה (היום אחלום חלום צלול). אני זוכר שההחלטה שזה היה חלום צלול הייתה פזיזה מבחינתי. זרקתי כרית על מישהו מהתיכון. אבל הקטע המעניין הוא שניסיתי לשכנע את אחות בית הספר ועוד צוות של מורים שאני לא מטורף. אחרי כמה נסיונות כושלים לקחתי ספר והתחלתי לבצע בדיקות מציאות בעצמי (כי כבר התחלתי לפקפק) והראתי את זה למישהי- בהתחלה רק אותיות התחלפו, אחרי זה הצבע של הכריכה. התגובה שלה הייתה "זה טריק של המוח". עיצבן אותי למדי. אח"כ מצאתי את עצמי באיזה עיר שהיא שילוב של ירושלים-סביון-ניו יורק. הסתובבתי עם אנשים שפעם הכרתי מכל מיני מקומות, מרשים אותם בפילוסופיה בגרוש שלי לגבי מציאות וחלום. איכשהו בנקודה זו, או בבית ספר יצא שפשוט הרגתי במכות 2 מהם. מה שהפך את החלום למרדף כי הם הבטיחו לנקום. קניתי בכיכר של העיר איזה אקדח חצים ויקטוריאני מאיש בעל חזות אסיאתית. התחיל להחשיך. אני הולך ופתאום אני רואה כתמי דם מהולים בגשם, והבנתי שהלך עלי. הם באו. ישבתי בפינה והתרכזתי בכל כוחי באחד מה2- או להעלים אותם או להתעורר. אני זוכר שאיכשהו לפני ההתעוררות הסכסוך נפתר והדבר האחרון שראיתי היו 2 שקופיות של פירסומות, ואמרתי לעצמי: "לעזאזל, אפילו עד לחלומות שלי הם הגיעו". הגיע הזמן להתעורר, פתחתי את העיניים בידיעה שאני הולך למצוא את עצמי בחדר. היו עוד כמה פרטים משעממים ועוד כמה ששכחתי, אבל אין ספק שלפחות מבחינה סובייקטיבית, זה היה ממש ארוך. עכשיו נשאלת השאלה מה גרם לזה, כי לי אין מושג. האוטוסוגסטיה? לא בטוח. אני לא מתאמן באופן מודע על היכולת הזו. אולי החשיבה של זה לפני השינה. אולי העייפות. היה חם ומגניב
היה לי היום את אחד החלומות האורכים ביותר שזכרתי. אני לא לגמרי זוכר איך זה התחיל, בטח סימן כלשהו או סתם הזכרות במנטרה (היום אחלום חלום צלול). אני זוכר שההחלטה שזה היה חלום צלול הייתה פזיזה מבחינתי. זרקתי כרית על מישהו מהתיכון. אבל הקטע המעניין הוא שניסיתי לשכנע את אחות בית הספר ועוד צוות של מורים שאני לא מטורף. אחרי כמה נסיונות כושלים לקחתי ספר והתחלתי לבצע בדיקות מציאות בעצמי (כי כבר התחלתי לפקפק) והראתי את זה למישהי- בהתחלה רק אותיות התחלפו, אחרי זה הצבע של הכריכה. התגובה שלה הייתה "זה טריק של המוח". עיצבן אותי למדי. אח"כ מצאתי את עצמי באיזה עיר שהיא שילוב של ירושלים-סביון-ניו יורק. הסתובבתי עם אנשים שפעם הכרתי מכל מיני מקומות, מרשים אותם בפילוסופיה בגרוש שלי לגבי מציאות וחלום. איכשהו בנקודה זו, או בבית ספר יצא שפשוט הרגתי במכות 2 מהם. מה שהפך את החלום למרדף כי הם הבטיחו לנקום. קניתי בכיכר של העיר איזה אקדח חצים ויקטוריאני מאיש בעל חזות אסיאתית. התחיל להחשיך. אני הולך ופתאום אני רואה כתמי דם מהולים בגשם, והבנתי שהלך עלי. הם באו. ישבתי בפינה והתרכזתי בכל כוחי באחד מה2- או להעלים אותם או להתעורר. אני זוכר שאיכשהו לפני ההתעוררות הסכסוך נפתר והדבר האחרון שראיתי היו 2 שקופיות של פירסומות, ואמרתי לעצמי: "לעזאזל, אפילו עד לחלומות שלי הם הגיעו". הגיע הזמן להתעורר, פתחתי את העיניים בידיעה שאני הולך למצוא את עצמי בחדר. היו עוד כמה פרטים משעממים ועוד כמה ששכחתי, אבל אין ספק שלפחות מבחינה סובייקטיבית, זה היה ממש ארוך. עכשיו נשאלת השאלה מה גרם לזה, כי לי אין מושג. האוטוסוגסטיה? לא בטוח. אני לא מתאמן באופן מודע על היכולת הזו. אולי החשיבה של זה לפני השינה. אולי העייפות. היה חם ומגניב