חלום צלול או לא?
שלום! בדר"כ אני לא זוכר את החלומות שלי, רק כאלה בודדים שחוזרים על עצמם כבר שנים, אבל הבוקר חוויתי חלום שונה מהרגיל: הוא היה ארוך מאד, ובשלב כלשהו הבנתי שאני חולם! אני אספר בקצרה, משום שאת רוב הפרטים אני כבר לא זוכר (ויש הרבה מאד מהם). החלום מחולק ל-2 חלקים: הראשון הוא שאני נמצא בניו-יורק בשעת לילה מאוחרת בתוך מכונית חונה שאבא שלי השאיל לי. אני הייתי עצמי ושלטתי במה שאני עושה, אבל אני לא חושב שהבנתי שאני חולם. היה שם מכשיר אלקטרוני - מחשב כף-יד של אבא שלי שכלל לא קיים במציאות כמו גם המכונית. הכל היה מציאותי להפליא. נהגתי לתחנת אוטובוס למרות שאין לי כלל רשיון נהיגה. אפילו עצרה אותי שוטרת אפרו-אמריקאית נמוכה וידידותית שראיתי איפשהו בטלוויזיה. שאר האירועים הם שוליים אבל מציאותיים אם כי לא סבירים ומלאים בפרטים. החלק השני, שהוא מרבית החלום, התרחש כולו בתוך האוטובוס. אפשר לתאר אותו פחות או יותר כמו החלק השני, אלא שלקראת סוף החלום (נגיד 3/4) הבנתי שאני חולם! אז מן הסתם ניסיתי לגרום לדברים סוריאליסטיים לקרות אך ללא הצלחה. אני חושב שמאותו הרגע שלטתי על המתרחש אבל בצורה מוגבלת ביותר ובמסגרת המגבלות של המציאות. לפעמים ראיתי הכל מעיניי ולפעמים ראיתי הכל כמו סרט (אבל את עצמי אף פעם לא ראיתי). מה שמטריד אותי הוא שבניגוד לאנשים שמתארים את החלומות הצלולים שלהם, אני לא יכלתי לגרום לכל דבר לקרות. הדוגמה הכי טובה לכך מהחלום שלי היא שממש בסופו ניסיתי לשלוט באוטובוס (לא כעצמי אלא כ"במאי"): הכביש היה הררי ומפותל עם עליות וירידות, ולא יכלתי לשלוט במהירות של האוטובוס. למרות שלא רציתי בכך, האוטובס בסופו של דבר סטה מהכביש ונפל על צידו. אז מה בעצם הופך חלום לצלול? עצם המודעות או השליטה המלאה עליו? תודה מראש על כל תגובה
שלום! בדר"כ אני לא זוכר את החלומות שלי, רק כאלה בודדים שחוזרים על עצמם כבר שנים, אבל הבוקר חוויתי חלום שונה מהרגיל: הוא היה ארוך מאד, ובשלב כלשהו הבנתי שאני חולם! אני אספר בקצרה, משום שאת רוב הפרטים אני כבר לא זוכר (ויש הרבה מאד מהם). החלום מחולק ל-2 חלקים: הראשון הוא שאני נמצא בניו-יורק בשעת לילה מאוחרת בתוך מכונית חונה שאבא שלי השאיל לי. אני הייתי עצמי ושלטתי במה שאני עושה, אבל אני לא חושב שהבנתי שאני חולם. היה שם מכשיר אלקטרוני - מחשב כף-יד של אבא שלי שכלל לא קיים במציאות כמו גם המכונית. הכל היה מציאותי להפליא. נהגתי לתחנת אוטובוס למרות שאין לי כלל רשיון נהיגה. אפילו עצרה אותי שוטרת אפרו-אמריקאית נמוכה וידידותית שראיתי איפשהו בטלוויזיה. שאר האירועים הם שוליים אבל מציאותיים אם כי לא סבירים ומלאים בפרטים. החלק השני, שהוא מרבית החלום, התרחש כולו בתוך האוטובוס. אפשר לתאר אותו פחות או יותר כמו החלק השני, אלא שלקראת סוף החלום (נגיד 3/4) הבנתי שאני חולם! אז מן הסתם ניסיתי לגרום לדברים סוריאליסטיים לקרות אך ללא הצלחה. אני חושב שמאותו הרגע שלטתי על המתרחש אבל בצורה מוגבלת ביותר ובמסגרת המגבלות של המציאות. לפעמים ראיתי הכל מעיניי ולפעמים ראיתי הכל כמו סרט (אבל את עצמי אף פעם לא ראיתי). מה שמטריד אותי הוא שבניגוד לאנשים שמתארים את החלומות הצלולים שלהם, אני לא יכלתי לגרום לכל דבר לקרות. הדוגמה הכי טובה לכך מהחלום שלי היא שממש בסופו ניסיתי לשלוט באוטובוס (לא כעצמי אלא כ"במאי"): הכביש היה הררי ומפותל עם עליות וירידות, ולא יכלתי לשלוט במהירות של האוטובוס. למרות שלא רציתי בכך, האוטובס בסופו של דבר סטה מהכביש ונפל על צידו. אז מה בעצם הופך חלום לצלול? עצם המודעות או השליטה המלאה עליו? תודה מראש על כל תגובה
