Sapirush12321
Member
חלום מוזר
אהלן,
חלמתי חלום ארוך ומוזר.
בחלום הייתי באיזושהי מסעדה בחוץ וחיכיתי שאיזה משרד שהיה ליד המסעדה יקרא לי. המסעדה הרגישה לי בחלום כמו המקום עבודה, בית קפה, שעבדתי בו לפני שנה... כל הלקוחות ישבו בחוץ. זוכרת שראיתי גבר בשם גיא שהוא בכלל אדם באזור גיל ה40 שאני מכירה מהחדר כושר אבל הוא לא ראה אותי, והוא הלך לאבא שלו, אדם יותר מבוגר שהיה גם במסעדה. החלטתי שבא לי לימונדה מהמסעדה, והיה שם מתקן בחוץ למילוי עצמי כוסות לימונדה. זוכרת שהתלבטתי אם לקחת פלסטיק או קרטון (לא מסיבה כלשהי של שמירה על איכות הסביבה.. אולי מנוחות.) הלכתי על הקרטון ומזגתי לימונדה. באתי לחזור לאזור שהייתי בו קודם. כנראה לבשתי שחור אז איזשהי אישה מאיזה שולחן אמרה לי- "סליחה?" חשבה שאני מלצרית. התעצבנתי ואמרתי לה שאני לא עובדת פה. עברתי אותה ושפכתי על הגב שלה לימונדה בכוונה. פתאום קלטתי שאולי מסתכלים עליי אז התנהגתי כאילו זה היה בטעות ואמרתי לה שאני מתנצלת. היא חייכה ואמרה שהכל בסדר. היא לא הייתה מוטרדת מזה ולא היה אכפת לה.
קראו לי למשרד ושם הייתה מישהי שאמרה לי לבוא איתה כדי שתראה לי את העבודה שאני צריכה לעשות. הלכתי אחריה והגענו למתקן של ממתקי גומי מסוכרים (שאני כל כך אוהבת). העבודה הייתה לסדר את כל הממתקים לפי צבע ולפי סוג. היא נתנה לי דף מפורט של כל הממתקים שצריכים להיות שם ועם איזה סוגים נוספים של ממתקים הם צריכים להיות באותה קופסא. התחלתי לסדר ותוך כדי לנשנש מעט. לא עבר הרבה זמן והאישה הזאת ביקשה ממני שאעבור למקום אחר לעזור ואז אחזור להשלים את העבודה. אז עברתי לאי. היו באי הזה עוד אנשים יותר גדולים ממני- אזור גילאי ה40. גם שם הייתי צריכה לסדר ממתקים. היה שם איזשהו שלט גדול שהיה רשום בו שאם מישהו רוצה לזכות באיזושהי הרצאה בחינם הוא צריך לכתוב למה דווקא לו מגיע ואז יבחרו מכולם את המכתב הכי מעניין. לא היה לי כזה אכפת אבל ראיתי שכולם רושמים אז החלטתי גם לרשום. במכתב רשמתי שאני חושבת שמגיע לי לזכות כי אני אדם טוב שתמיד עוזר לאנשים ואכפת לי מאנשים שצריכים אדם שיעמוד לצידם... משהו כזה. שלחתי את המכתב ואז הלכתי לטייל על האי.
הסתכלתי על האופק וראיתי את הים מאיזשהו מקום יותר גבוה שעליתי עליו. הלכתי עד לקצה האי וחזרתי באותה הדרך.. כל הזמן הסתכלתי על הים והגלים. הים היה דיי שקט והגלים היו קטנים. שמתי לב שחלק מהחוף היה עם חול רגיל וחלק מהחוף היה שחור עם אבנים שחורות כאלה כמו שאריות של סלילת כביש.
וכך נגמר החלום.. מסתכלת על הים ומזהה את ההבדלים שבחוף. אני זוכרת גם שרציתי לחזור מהאי כבר...
מה שמוזר- שהעדתי על עצמי כמה אני אדם טוב שעוזר לזולת ובחצי הראשון של החלום שפכתי על אישה לימונדה...
רקע- קצת בודד לי וריק לי בכל המצב הזה של הקורונה.. מה שגם שאין לי יותר את הידיד הטוב שהיה לי- שזה הופך את המצב ליותר כואב.
לגבי הממתקים- איתגרתי את עצמי להיגמל ממתוק לגמרי כי אני פשוט מכורה וזה לא טוב לי. וכן, ממתקי גומי זו אחת החולשות שלי...
לגבי המכתב שרשמתי על עצמי- כל מה שרשמתי נכון גם במציאות. לגבי העצבים- לא יודעת אם אגיע למצב שאשפוך על אדם מים, אבל זו תכונה שקיימת בי..
וזהו, תודה רבה!!!
אהלן,
חלמתי חלום ארוך ומוזר.
בחלום הייתי באיזושהי מסעדה בחוץ וחיכיתי שאיזה משרד שהיה ליד המסעדה יקרא לי. המסעדה הרגישה לי בחלום כמו המקום עבודה, בית קפה, שעבדתי בו לפני שנה... כל הלקוחות ישבו בחוץ. זוכרת שראיתי גבר בשם גיא שהוא בכלל אדם באזור גיל ה40 שאני מכירה מהחדר כושר אבל הוא לא ראה אותי, והוא הלך לאבא שלו, אדם יותר מבוגר שהיה גם במסעדה. החלטתי שבא לי לימונדה מהמסעדה, והיה שם מתקן בחוץ למילוי עצמי כוסות לימונדה. זוכרת שהתלבטתי אם לקחת פלסטיק או קרטון (לא מסיבה כלשהי של שמירה על איכות הסביבה.. אולי מנוחות.) הלכתי על הקרטון ומזגתי לימונדה. באתי לחזור לאזור שהייתי בו קודם. כנראה לבשתי שחור אז איזשהי אישה מאיזה שולחן אמרה לי- "סליחה?" חשבה שאני מלצרית. התעצבנתי ואמרתי לה שאני לא עובדת פה. עברתי אותה ושפכתי על הגב שלה לימונדה בכוונה. פתאום קלטתי שאולי מסתכלים עליי אז התנהגתי כאילו זה היה בטעות ואמרתי לה שאני מתנצלת. היא חייכה ואמרה שהכל בסדר. היא לא הייתה מוטרדת מזה ולא היה אכפת לה.
קראו לי למשרד ושם הייתה מישהי שאמרה לי לבוא איתה כדי שתראה לי את העבודה שאני צריכה לעשות. הלכתי אחריה והגענו למתקן של ממתקי גומי מסוכרים (שאני כל כך אוהבת). העבודה הייתה לסדר את כל הממתקים לפי צבע ולפי סוג. היא נתנה לי דף מפורט של כל הממתקים שצריכים להיות שם ועם איזה סוגים נוספים של ממתקים הם צריכים להיות באותה קופסא. התחלתי לסדר ותוך כדי לנשנש מעט. לא עבר הרבה זמן והאישה הזאת ביקשה ממני שאעבור למקום אחר לעזור ואז אחזור להשלים את העבודה. אז עברתי לאי. היו באי הזה עוד אנשים יותר גדולים ממני- אזור גילאי ה40. גם שם הייתי צריכה לסדר ממתקים. היה שם איזשהו שלט גדול שהיה רשום בו שאם מישהו רוצה לזכות באיזושהי הרצאה בחינם הוא צריך לכתוב למה דווקא לו מגיע ואז יבחרו מכולם את המכתב הכי מעניין. לא היה לי כזה אכפת אבל ראיתי שכולם רושמים אז החלטתי גם לרשום. במכתב רשמתי שאני חושבת שמגיע לי לזכות כי אני אדם טוב שתמיד עוזר לאנשים ואכפת לי מאנשים שצריכים אדם שיעמוד לצידם... משהו כזה. שלחתי את המכתב ואז הלכתי לטייל על האי.
הסתכלתי על האופק וראיתי את הים מאיזשהו מקום יותר גבוה שעליתי עליו. הלכתי עד לקצה האי וחזרתי באותה הדרך.. כל הזמן הסתכלתי על הים והגלים. הים היה דיי שקט והגלים היו קטנים. שמתי לב שחלק מהחוף היה עם חול רגיל וחלק מהחוף היה שחור עם אבנים שחורות כאלה כמו שאריות של סלילת כביש.
וכך נגמר החלום.. מסתכלת על הים ומזהה את ההבדלים שבחוף. אני זוכרת גם שרציתי לחזור מהאי כבר...
מה שמוזר- שהעדתי על עצמי כמה אני אדם טוב שעוזר לזולת ובחצי הראשון של החלום שפכתי על אישה לימונדה...
רקע- קצת בודד לי וריק לי בכל המצב הזה של הקורונה.. מה שגם שאין לי יותר את הידיד הטוב שהיה לי- שזה הופך את המצב ליותר כואב.
לגבי הממתקים- איתגרתי את עצמי להיגמל ממתוק לגמרי כי אני פשוט מכורה וזה לא טוב לי. וכן, ממתקי גומי זו אחת החולשות שלי...
לגבי המכתב שרשמתי על עצמי- כל מה שרשמתי נכון גם במציאות. לגבי העצבים- לא יודעת אם אגיע למצב שאשפוך על אדם מים, אבל זו תכונה שקיימת בי..
וזהו, תודה רבה!!!