חלום לא ריאלי

[גל המאמן]

חלום לא ריאלי

מאמנים- מה עושים כאשר החלום של המתאמן נראה לא ריאלי לחלוטין (לדעת המאמן לפחות) - ונראה רחוק מרחק שנות אור מהפוטנציאל של המתאמן, והסיכוי להגשימו די אפסי. האם להמשיך לתמוך בחלום? האם זה לא יצור אצל המתאמן תחושת אשליה או אכזבה בהמשך? האם פשוט לחכות ולקוות שכשנעבור לגיבוש חזון ומטרות, המאמן "יתעשת" וימיך ציפיות לעומת החלום? אשמח לשמוע את דעתכם...

 

[סאלי תדמור]

מקרה שקרה, או תהיה כללית?

זה לא קרה לי מעולם. בד"כ אנשים מאוד חוששים, ממעיטים בערך עצמם, מהססים שנים, לא לוקחים שום סיכון ולו המזערי ביותר (חוץ מהסיכון המוחלט של לא לעשות כלום - סיכון מלא, 100% כשלון...). זה מה שפגשתי, בכל השנים. כשלאנשים היו רעיונות שאפתניים, הם היו מאוד חרוצים ומסורים. והצליחו, גם כנגד סיכויים רבים.

 

[איציק שפיר]

קבל שיר אקטואלי, ברוח פרס נובל

קואזי גביש הכל אמיתי בשיר. אפילו קראו לו בלעג קואזי מדען. מאמן ששופט או פוסל (או להבדיל, דוחף את המתאמן לאג'נדה שלו) עושה עוול למתאמן. הכלים האימוניים נועדו לעזור למתאמן להתחבר ולהסתנכרן לחלום שלו. זה אומר שבסופו של תהליך, תהיה לו תמונה ברורה ומפורטת ככל האפשר של החזון. זה אומר, שתהיה לו מפה ברורה ומפורטת של עצמו, על החוזקות ועל החולשות שלו. זה אומר, שכדי להגשים את החזון המתאמן יצא עם תכנית פעולה ריאלית ועם יעדי ביניים בהירים שיש להשיגם כדי להגיע לאיזור החזון. ובהחלט יתכן שהמתאמן יעצב את החזון כך שיגשים רק חלק מהחלום, כפי שהוא יבחר. אבל מי אתה שתדכא אותו? קצת צניעות בבקשה.

 

[איציק שפיר]

תפקידים במגרש

המתאמן הוא השחקן, המאמן הוא המאמן. אין חילופי תפקידים. את תפקיד השופט (ששורק לעבירות ועוצר את התנופה של השחקן) עושה מישהו אחר, לא המאמן (שאולי יריב עם השופט, אבל גם זה לא תפקידו). את תפקיד המבקר (שיגיד ש"ככה לא בונים חומה" למרות שלא בנה חומה מימיו) יעשה גם כן מישהו אחר. את תפקיד אוהדי היריב ששורקים "בוז" כדי להוריד לשחקן את המוטיבציה גם כן לא חסרים אחרים שיאיישו. את תפקיד אוהדי קבוצת הבית (השחקן) יש לאתר במסגרת איתור משאבים איסטרטגיים. מה נותר למאמן? לעזור לשחקן לאתר את כישוריו, למצוא את התפקיד המתאים לו ביותר במגרש (אבי כהן ז"ל היה בלם אחורי, לא חלוץ מרכזי, וראה איזה שחקן ענק היה) ולאמן אותו בחיזוק היכולות שלו והקשר עם השחקנים האחרים בקבוצתו, אם המשחק הוא קבוצתי. זהו בינתיים.

 

[גל המאמן]

אהבתי..

 

[גל המאמן]

תודה איציק

אני באמת לא רוצה לדכא אותו, ולכן אני מתלבט.... אני לא שופט ולא פוסל ובוודאי לא דוחף לאג'נדה שלי. את כל הניתוח שלך לתהליך האימון אני מכיר ומקבל, ולמרות זאת, עדיין יכולים להיות מקרים שעל פניהם נראה שהמתאמן מכוון למשהו מאוד לא ריאלי ונשאלת השאלה אם אני צריך לשקף לו את זה..

 

[איציק שפיר]

זה כנראה הזמן לאימון או סופרוויז'ן עבורך

פגשת את עצמך באיזור שמהווה עבורך חסם (כמאמן) ועם המתאמן הזה זו ההזדמנות שלך לשפר את היכולת האימונית שלך להכיל דעות ורצונות שסותרים את הראיה שלך את העולם. אני לא מציע לך לשקף לו שזה לא ריאלי, אבל אתה כן יכול להנחות אותו בניתוח מה נדרש כדי שיוכל להביא את החלום שלו להיות ריאלי. אתה עלול להיות מופתע מגילויי יצירתיות שלא ציפית להם.

 

[ענבל כהן חמו]

לא כל חלום הוא מציאותי

אבל זה לא התפקיד שלנו לשפוט בדרך כלל. אבל כן התפקיד שלנו לעזור למתאמן לעלות על פסים מציאותיים - לבדוק התכנות עסקית של הרעיון שלו, להתייעץ עם אנשים נוספים, מומחים בתחום וכו'. אם מתאמן שלי ירצה לפתוח חנות נעליים ברחוב הראשי בעיר - אשאל אותו שאלות שיעזרו לו לדעת אם יש לו סיכוי להצליח: מה הייחוד של החנות שלו? עד כמה חנויות אחרות מרויחות במיקום דומה, האם יש צורך בעוד חנות, האם הוא יודע איך מתנהלים עסקי הנעליים - איך מזמינים, מפרסמים, מה מתח הרווחים וכו'. תפקיד השאלות לא להוכיח לו שהוא לא מבין כלום, אלא לכוון אותו לתחום שעליו לחשוב עליהם אם לא חשב עליהם עד כה. יכול להיות שהבדיקה תחזק אותו בכיוון שבחר, ויתכן שהוא ילמד שהדברים דורשים יותר ידע או יכולות מכפי שיש לו. אם השאלות האילו קשות למתאמן, אני שואלת אותו מה הצעד הראשון שעליו לעשות כדי לדעת יותר על הקמת העסק שלו. במקביל, אני בודקת מה חשוב בחלום שלו עבורו כדי לחזק את האנרגיות שיש שם עבורו. ליויתי פעם לקוחה בתהליך מרתק מסוג זה. הרעיון שלה היה ענקי, והיא פסלה אותו מראש. דווקא כשבדקתי איתה את הרעיון, היא הבינה שלא צריך לבטל אותו מייד, ודרך הבדיקות והשאלות למדה הרבה מאוד על הנושא. בסופו של דבר דרך העיסוק בפרוייקט היא מצאה עיסוק אחר שנראה לה, שלא היתה חושבת עליו לפני כן. המדד בעיני לאימון מוצלח הוא לאו דווקא הצלחת הפרוייקט, אלא הצמיחה האישית שקורית בדרך.

 

[ordanco]

שאלה מצוינת!

אכן יש פה דילמה, האם זה תפקידי לבחון מה ריאלי? האם זה תפקידי לומר על זה משהו? האם זה הוגן לומר או לכוון את המתאמן להיות ריאלי? אכניס אותך לדילמה - נניח ומגיע אליך מתאמן נכה 100% שמספר רב מאוד של מומחים בינלאומיים קבעו נחרצות שהוא לא ילך (ושהוא בכלל משוגע), הוא רוצה ללכת. האם תסכים שעל זה יהיה האימון? האם מבחינתך זה ריאלי או לא ריאלי? האם תוריד אותו מזה ותכוון אותו לחיות חיי נכות מוצלחים? הרי אימון לחיי נכות מוצלחים זה מטרה ברת השגה שתעשה לו חיים טובים יותר בנסיבות חייו - מטרה ראויה לא? המקרה הזה הוא אני, אם במצב בזה היית מוריד אותי מהחלום הלא ריאלי אז.... לא הייתי הולך היום אני מבין מאוד את הדילמה שלך ולא ברור, בעיני, חד משמעית מה לעשות במצב זה