חלום ושברו

n o a b i

New member
חלום ושברו ../images/Emo7.gif

הייתי באודישן של הפרוייקט שדובר עליו ורקדתי זוועה. זאת אף זאת, טרחתי להעלות על פניי הבעה של סבל מופגן, על מנת להבהיר לכל מי שעשוי היה לפספס שאין לי שמץ בטחון עצמי, ששכחתי את כל התנועות שהכנתי, ושאני משתדלת למרוח את המוסיקה במן מישמש תנועתי מזן לא ברור. אחרי כל הדיבורים על הנפלאות שריקודי בטן עושים לנפש - מסתבר שהם לא עושים הכל. לנטרל את המוח שלי הם עדיין לא הצליחו.
 
זה קורה

אל תקשי על עצמך, זה קורה. גם במבחני מטמטיקה זה בטח קרה לך : יודעת את החומר, מוכנה ואופס - שכחת הכל. ופה מדובר באנשים שצופים בך , שופטים אותך , זה מאוד קשה. אני מכירה את עצמי כבן אדם מאוד לחוץ, וכשיש לי הופעה , אני נורא נלחצת. כדי לעזור לעצמי להשתחרר מהלחץ , אני שותה כוס יין או וודקה (אפילו יותר טוב) זה לא מספיק כדי להשתקר ולאבד שיווי משקל אבל זה בהחלט מספיק כדי לשכוח מהפחדים, מבוכה, לחץ ולרקוד לעצמי , חופשי ושמח, כמו שאני רוקדת כשאני לבד או בשיעורים.
 

סביוני

New member
תנוח דעתך נועהבי. גם אני רוקד זוועה

אבל אני לפחות מאושר... חוץ מזה ראו אותי אנשים שאינם מצויים בתחום המחול המזרחי, אז בעיניים לא מקצועיות את תמיד יוצאת מלכה, לא כפי שמנוסי התחום רואים. (דרך אגב - הגשתי מועמדות ואפילו לא פנו אליי חזרה...)
 

רזלה

New member
תנוח דעתך נועהבי, את רוקדת נהדר

אני הייתי עדה לכך. לגבי האודישן, אולי את לא ממש הרגשת בשלה להופיע במסגרת כזאת. לפעמים אנחנו רוצים מאוד משהו, אבל המסגרת שמספקת זאת אינה מתאימה. צריך להשקיע זמן, ולא תמיד יש. זה עוד יבוא יקירתי. ואם לא בפרוייקט הספציפי הזה, אז בפרוייקט אחר. יעל
 

אודם44

New member
היי נואבי ../images/Emo24.gif

הייתי איתך באודישן (הג'ינג'ית הצעירה שחיכתה איתך בהתחלה ונתנה לך את העט:)). אני לא חושבת שיש לך מה להילחץ. רקדת מאוד יפה ובצורה מיוחדת. הבעת פנים זה דבר שקשה שיבוא טבעי במיוחד לתלמידות שאינן מנוסות ואינן רגילות להופיע. הריקוד שלך היה מאוד מיוחד ואני חושבת שבכל זאת נהננו.... גם אם לא התקבלנו..... (מה שטרם ידוע....) תנסי לראות את הדברים כפי שאני רואה אותם: 1.לא יודעת אם לפני זה רקדת לפני אנשים, אבל לי זו הייתה התנסות להופיע בפני אנשים זרים ולהרגיש את ההרגשה המדהימה הזו. 2. למדת כוריאוגרפיה חדשה וחמודה
3. אם זה לא יבוא עכשיו זה יגיע אח"כ.... כי... מה שצריך לקרות קורה!! מאחר ואני אוהבת מאוד את הריקוד והחלום שלי הוא להופיע אני חושבת שזה יהיה רק עניין של זמן, עד שאתחיל. וגם אם לא יקחו אותי (או אותך) למופע, לא נורא!! ההפסד הוא לא רק שלי......
4. אני, אישית, מאוד נהניתי אתמול (אפילו שזה היה יום מאוד ארוך בשבילי כי מהבוקר הייתי מחוץ לבית והיה לי מבחן....) בכל אופן, אין לך מה לקפוץ למסקנות כ"כ מהר, וגם אם לא נתקבל, זה ממש ממש לא נורא כי זה רק עניין של זמן........ ב-ה-צ-ל-ח-ה!!! אודם
 

אודם44

New member
שכחתי להוסיף.....

שכחתי להוסיף כי אל דאגה. במיוחד בהתחלה.... אפילו שהכנתי כוריאוגרפיה מוכנה מראש (בזמן המאוד לחוץ וקצוב שהיה לי) גם אני שכחתי חלק ממנה ואילתרתי והרגשתי עם זה קצת רע..... אבל לא נורא. נהניתי לרקוד
וזה מה שהכי חשוב!
 

lydiamai

New member
ידידתי, את נמצאת במקום מאוד טוב.

את נמצאת במקום של החלטה - וזה מצוין - כי מפה אפשר להתקדם. אז ככה - יש לך 2 אפשרויות: האחת להגיד אין לי שמץ בטחון - וגם לא יהיה לי - אז אני לא מנסה שוב. השניה - להגיד - צעדתי צעד משמעותי - הלכתי לאודישן. אם בחרת באפשרות הראשונה, אז את נשארת במקום - אבל הפעם - מתוך בחירה מודעת. אם בחרת באפשרות השניה, התבונני בתהליך שעברת. אם ניתן ללמוד ממנו משהו - טוב מאוד. בכל מקרה את הצעד הראשון עשית. עכשיו חפשי את הצעד הבא. שאולי גם הוא לא יביא אותך לפסגה, אבל הוא יהיה עוד צעד בדרך. מצטערת אם זה נשמע כמו קלישאה, אבל האם התבוננת פעם על ילד שלומד ללכת? כמה פעמים בשעה הוא נופל? המון פעמים. הוא לא עושה עינין - הוא קם וממשיך לנסות - בסוף - הוא מצליח - לא רק ללכת, אלא לרוץ ולדלג ולקפוץ... גם אנחנו אותו דבר - לא מצליח, קמים ועושים שוב - מתקנים ת'טעויות וממשיכים - בסך הכל ריקוד - לא?
 

leah1010

New member
חלום ושברו

נועהבי לא להתייאש. אני דוגלת בכך שכל מה ששובר אותנו - מחשל אותנו. קומי על רגלייך, המשיכי לרקוד ולהשתתף באודישנים - זה יבוא יום אחד - לא להתייאש. חוץ מזה - לא קרה כלום. העיקר שאת נהנית כאשר את רוקדת לעצמך ובשעורים. נכון שאנו התלמידות/ים - רוצות/ים להופיע ובמיוחד אם יצא לנו להופיע בפני החברים הקרובים ו/או המשפחה וזה בהחלט הכניס בנו את הרצון להופיע עוד ועוד. בקיצור, המשיכי לחייך, להנות מהריקוד ולהשתתף באודישנים. לאה
 

n o a b i

New member
תודה לכול-כול-כול כוווולם!

העידוד שלכם (והזמן שעבר מני אתמול) עוזר לי מאוד-מאוד. הכתיבה העליצה בפורום מאת כל כותב וכותבת גרמה לי לחשוב לרגע שאף אחד לא מכיר תחושת כשלון מהי. הכל כאן אנקדוטות משעשעות במקרה הגרוע, ומן העבר השני הצלחות מסחררות. בכל מקרה, נראה לי שהתאוששתי. למרות שכל פעם שאני נזכרת באודישן אני נתקפת חוסר נוחות איומה, מסתמן שקמתי אחרי הנפילה. התאווה שלי לריקוד גדולה מספיק כדי להתעורר גם אחרי כשלון שכזה, והנה היום כבר מצאתי את עצמי מתאמנת ביתר מוטיבציה לקראת ההזדמנויות באות.
 
על כשלון צורב שהיה לי

נועה יקרה! את עשויה כנראה מחומר של מנצחים כי מי שמתמודד מול הכשלון ומסוגל להסתכל לו בעיניים ולדבר עליו בפורום שייך לכאלה שיצליחו. המצליחנים הגדולים הם אלה שכשלון לא מערער את הבטחון שלהם אלא משמש להם מנוף להצלחה הבאה. לפני מספר שנים רציתי ללמוד לתואר שני בתעשיה וניהול. התואר הראשון שלי היה בספרות אנגלית ועברית ולכן נדרשתי להשלמות שאותן היה עלי לעבור בממוצע של למעלה מ-80. באחד מקורסי ההשלמה למדתי שפת תכנות עם סטודנטים של הנדסת חשמל (גאוני האוניברסיטה בדר"כ) מהקרציות שיודעים תמיד יותר מהמרצה.... כיון שעבדתי בתחום המחשבים דיי זלזלתי בקורס וכתוצאה מכך כאשר הגעתי לבחינה פתרתי רק שאלה אחת ופתאום בלקאאוט. פשוט כלום. יצאתי מהבחינה בתחושה צורבת של כשלון ולא הגשתי את הטופס . חברי לעבודה חכו לשמוע את רשמי מהבחינה ולא הייתי מסוגלת להתייצב מולם ולספר להם את האמת. החלטתי שהסיבה לכשלון היא משהו באופי הבלתי מאורגן שלי ופניתי לפסיכולוגית שת האוניברסיטה ליעוץ. לאחר פגישה אחת אמרה לי הפסיכולוגית את המשפט ששנים אח"כ שננתי לעצמי שוב ושוב :"אין לך שום בעייה את פשוט צריכה ללמוד לקבל גם כשלונות". הדרך שלי לקבל את הכשלון בקלות רבה יותר היא להתגבר על הכאב בלב (הוא תמיד קיים אם כי לאחרונה הוא נחלש) ולהודיע על הכשלון בקול לפחות לסביבתי הקרובה. היתה תקופה שחשתי שתמיד חייבים להצליח וכתוצאה מכך לעתים השקעתי אנרגיות מיותרות כדי להצליח בכל מחיר גם במקומות לא חשובים ,רק כדי לא להכשל . המעניין הוא שדוקא כאשר אתה אומר לעצמך אני יכול לשאת כשלון , לרוב אתה גם מצליח ביתר קלות.
 
דברים חשובים אמרת ../images/Emo45.gif

לאה גולדברג כתבה: "למדני אלוהי ברך והתפלל... על החירות הזו לדעת, ליחל, להכשל" שימו לב לביטוי "חירות להכשל". כל כך חכם. אורנה
 

n o a b i

New member
ציטוט יפה

לאה גולדברג היתה חכמה. אני לא בטוחה שהיא ניצלה את החירות להיכשל, אך היא ללא ספק ידעה לכתוב על זה יפה. ככה זה תמיד, לא? בדיעבד או מן הצד כולנו חכמים, אך בעיצומו של האירוע, הרגש מוליך אותנו למקומות שלא נעים לשהות בהם. אם הייתי חושבת שאני רקדנית גרועה, אולי היה לי קל יחסית לשאת את העלבון, וגם לא הייתי מצפה לגדולות. אך המצב שונה. הריקוד הוא המנוף שלי לתחושות מאוד טובות עם עצמי... והציפיות הכמוסות ממנו אינן בשליטתי. גם הלב אינו בשליטתי, וגם החרדה לא.
 

ליילה 1

New member
../images/Emo24.gifל NOABI

החיים הם חלון הזדמנויות ענק, רק אל תסגרי את החלון. Love like you never been hurt Dance like nobody's watching Sing like nobody's listening Live like it's Heaven on Earth ליילה
 
למעלה