חלום ופיתרונו.
חלום חלמתי ופותר יש אותו... הלילה היה לילה מעצבן, זה התחיל מזה שכשהגעתי לחדר במוצאי שבת, היה שם מישהו, החבר חדר שלי, ועוד ישן, יעני אני צריך להיות בשקט. צעד אחד פנימה לחדר הבהיר לי, שאני לא ממש הולך לישון כאן הלילה, היה לו לחמוד, החבר חדר, קר, והוא החליט לסגור את כל החלונות, ובמתתת, אני לא יכול לנשום, נכנסתי כשאני עוצר את נשימתי, פתחתי את החלון, ועפתי החוצה, חיכיתי חצי שעה, דיברתי עם השומר בפתח, מסכן מה זה משעמם לו החיים, וכשחזרתי, שוב, החלונות סגורים על מנעול, קר לי, הוא אמר. טוב, רק לו למסכן, אין ברירה. נכנסתי בתקווה שאני יתרגל לאווירה ויונח לי, ואכן כך היה, בין רגע, נרדמתי. כעבור כמה דקות הוא מעיר אותי המניק, (החבר חדר) הלווו, אתה נוחר הוא אומר, יווווווו, טוב אחי, אני מפסיק לנחור, תן לישון. המניק יודע שכשאני מתעורר אני לא חוזר שוב לישון, ולכן הוא רוצה להעיר אותי לגמרי כדי שלא יהיה חשש שאני יחזור לישון, כל זה עובר במוחי וגורם לי לחייך, הוא לא לוקח בחשבון את זה שאני אחרי שתי לילות בלי שינה, חזרתי לישון. חברי (חרדי), מרים לי טלפון ואומר, שבתאי, בא לך לבוא לטבריה עכשיו, בוא אחי, אני בא. הרכב מחכה לי לייד הכניסה, ואנחנו בנסיעה מטורפת, הגענו. נכנסים למלון, והנה, את מי אני רואה, את אחי. אחי הקטן, מה אתה עושה פה אני שואל, הוא היה המום, זו לו הפעם הראשונה שהוא ראה אותי בלבוש השק, אבל, כמתורגל היטב, הוא נכנס לעניינים, לא נבהל מכלום, מלביש לי חיבוק והשיחה זורמת, אבא פה אתה יודע, כל המשפחה פה, ואני, נחרדתי, אמרתי לאמא שאני לא בא לשבת הבייתה בגלל מבחן, והיא תראה אותי פה, יווו פדיחות. ואז לפתע צצ לו מאיפה שהוא אבא שלי, גם, לראשונה ראה אותי בלבושי, הוא ממש לא היה המום, הוא מייד קלט את הפשלה, הוא הבין שאני לא אשם, ויד אלוהים היתה המכוונת. המשכתי בשיחה עם אחי, יוווו איזה מתוק, הוא לא כמוני, אני בגיל שלו 15 בקושי ידעתי מה זה עולם, הוא, מתלבש מליון דולר, צעקה אחרונה, הבלורית חייבת להיות מסורקת בקפידה, והציציות חיבות להיות לבנות כשלג באורך אחיד ושעל גביהם מתנוסס טלפון משוכלל, הוא חמוד, נשמה. אני אפי´ מיעץ לו בעיניני בחורות, מזהיר אותו, והוא דואג להבהיר, אל תראה אותי ככה, אני לא כזה ילד טוב ירושליים, אבל אני ממש לא מתלהב, מנסה בכל הכח בכל זאת לשמור על מקומי כהאח הגדול המככון והמדריך, וכמובן, הצלחתי, מהר מאוד נתתי לו להבין, שיש לו לזעטוט הרבה מה ללמוד. ואז הוספתי, תעשה שטויות והרבה, תן לשטויות את הלב. אבל כשארתה לומד, תלמד הרבה ותן בלימוד את הלב. ואז שוב, אני שומע את קולו המעצבן של החבר חדר שלי, אני לא מבין מה הוא עושה גם פה, יאלה, הלכתי, מה הוא עוקב אחרי, אבל הוא לא מניח, עד שהוא מצליח להבהיר לי, הלוווו אתה פה, ואתה שוב נוחר, אוווווף חבל, למה אתה מנייק, ואז באה ההתפרצות שלי. אתה מלך אתה חושב? אתה צריך שקט שאתה לומד. אסור לי לעשן בחדר. אסור לי לנשום כמו בן אדם. ואסור לי לישון, ואז אני נזכר שזה לא קשור, לא נפלתי רחוק מהעץ, כשאבא שלי מתעצבן, ההההכל הוא זוכר, מה זה קשור, זה קשור בזה שכל הדברים האלה מביאים לאותה תוצאה אומר אבי, מכולם אני מתעצבן. חשבתי גם לכתוב את פיתרון החלום אבל התעייפתי, אז אני יכתוב בקצרה. הייתי בסרט במוצ"ש והיו שם מלא בחורי ישיבות, חיפסתי את אחי שם, וכבר דימינתי מה אני יעשה אם אני יפגוש אותו שם. ראיתי בחור ישיבה שהגיע לבד, הוא היה נורא מהוסס ומפוחד, ביקשתי סליחה מחברי, וניגשתי אליו, פעם ראשונה? שאלתי, כן, מאיפה אתה יודע, הוא שאל. ואז, כבימים עברו חזרתי לשפה הישיבתית אותה אני מכיר על בוריה, הבהרתי לו עד כמה אין לו ממה לחשוש, סיפרתי לו על חברי שהולכים עד היום לסרטים, לעל עצמי שהייתי ישיבע בוחר, זה מה שהכניס את החברים לחלום. ואת אבי הכניס ההקשר של אחי, שנמצא בשבת במלון, את המלון הכניסו ההקשרים של חברי, שהיינו מבלים במלונות יוקרה כמשגיחי כשרות, חינם אין כסף. כמו תמיד, בסוף זה נגמר, וחבל שכך.
חלום חלמתי ופותר יש אותו... הלילה היה לילה מעצבן, זה התחיל מזה שכשהגעתי לחדר במוצאי שבת, היה שם מישהו, החבר חדר שלי, ועוד ישן, יעני אני צריך להיות בשקט. צעד אחד פנימה לחדר הבהיר לי, שאני לא ממש הולך לישון כאן הלילה, היה לו לחמוד, החבר חדר, קר, והוא החליט לסגור את כל החלונות, ובמתתת, אני לא יכול לנשום, נכנסתי כשאני עוצר את נשימתי, פתחתי את החלון, ועפתי החוצה, חיכיתי חצי שעה, דיברתי עם השומר בפתח, מסכן מה זה משעמם לו החיים, וכשחזרתי, שוב, החלונות סגורים על מנעול, קר לי, הוא אמר. טוב, רק לו למסכן, אין ברירה. נכנסתי בתקווה שאני יתרגל לאווירה ויונח לי, ואכן כך היה, בין רגע, נרדמתי. כעבור כמה דקות הוא מעיר אותי המניק, (החבר חדר) הלווו, אתה נוחר הוא אומר, יווווווו, טוב אחי, אני מפסיק לנחור, תן לישון. המניק יודע שכשאני מתעורר אני לא חוזר שוב לישון, ולכן הוא רוצה להעיר אותי לגמרי כדי שלא יהיה חשש שאני יחזור לישון, כל זה עובר במוחי וגורם לי לחייך, הוא לא לוקח בחשבון את זה שאני אחרי שתי לילות בלי שינה, חזרתי לישון. חברי (חרדי), מרים לי טלפון ואומר, שבתאי, בא לך לבוא לטבריה עכשיו, בוא אחי, אני בא. הרכב מחכה לי לייד הכניסה, ואנחנו בנסיעה מטורפת, הגענו. נכנסים למלון, והנה, את מי אני רואה, את אחי. אחי הקטן, מה אתה עושה פה אני שואל, הוא היה המום, זו לו הפעם הראשונה שהוא ראה אותי בלבוש השק, אבל, כמתורגל היטב, הוא נכנס לעניינים, לא נבהל מכלום, מלביש לי חיבוק והשיחה זורמת, אבא פה אתה יודע, כל המשפחה פה, ואני, נחרדתי, אמרתי לאמא שאני לא בא לשבת הבייתה בגלל מבחן, והיא תראה אותי פה, יווו פדיחות. ואז לפתע צצ לו מאיפה שהוא אבא שלי, גם, לראשונה ראה אותי בלבושי, הוא ממש לא היה המום, הוא מייד קלט את הפשלה, הוא הבין שאני לא אשם, ויד אלוהים היתה המכוונת. המשכתי בשיחה עם אחי, יוווו איזה מתוק, הוא לא כמוני, אני בגיל שלו 15 בקושי ידעתי מה זה עולם, הוא, מתלבש מליון דולר, צעקה אחרונה, הבלורית חייבת להיות מסורקת בקפידה, והציציות חיבות להיות לבנות כשלג באורך אחיד ושעל גביהם מתנוסס טלפון משוכלל, הוא חמוד, נשמה. אני אפי´ מיעץ לו בעיניני בחורות, מזהיר אותו, והוא דואג להבהיר, אל תראה אותי ככה, אני לא כזה ילד טוב ירושליים, אבל אני ממש לא מתלהב, מנסה בכל הכח בכל זאת לשמור על מקומי כהאח הגדול המככון והמדריך, וכמובן, הצלחתי, מהר מאוד נתתי לו להבין, שיש לו לזעטוט הרבה מה ללמוד. ואז הוספתי, תעשה שטויות והרבה, תן לשטויות את הלב. אבל כשארתה לומד, תלמד הרבה ותן בלימוד את הלב. ואז שוב, אני שומע את קולו המעצבן של החבר חדר שלי, אני לא מבין מה הוא עושה גם פה, יאלה, הלכתי, מה הוא עוקב אחרי, אבל הוא לא מניח, עד שהוא מצליח להבהיר לי, הלוווו אתה פה, ואתה שוב נוחר, אוווווף חבל, למה אתה מנייק, ואז באה ההתפרצות שלי. אתה מלך אתה חושב? אתה צריך שקט שאתה לומד. אסור לי לעשן בחדר. אסור לי לנשום כמו בן אדם. ואסור לי לישון, ואז אני נזכר שזה לא קשור, לא נפלתי רחוק מהעץ, כשאבא שלי מתעצבן, ההההכל הוא זוכר, מה זה קשור, זה קשור בזה שכל הדברים האלה מביאים לאותה תוצאה אומר אבי, מכולם אני מתעצבן. חשבתי גם לכתוב את פיתרון החלום אבל התעייפתי, אז אני יכתוב בקצרה. הייתי בסרט במוצ"ש והיו שם מלא בחורי ישיבות, חיפסתי את אחי שם, וכבר דימינתי מה אני יעשה אם אני יפגוש אותו שם. ראיתי בחור ישיבה שהגיע לבד, הוא היה נורא מהוסס ומפוחד, ביקשתי סליחה מחברי, וניגשתי אליו, פעם ראשונה? שאלתי, כן, מאיפה אתה יודע, הוא שאל. ואז, כבימים עברו חזרתי לשפה הישיבתית אותה אני מכיר על בוריה, הבהרתי לו עד כמה אין לו ממה לחשוש, סיפרתי לו על חברי שהולכים עד היום לסרטים, לעל עצמי שהייתי ישיבע בוחר, זה מה שהכניס את החברים לחלום. ואת אבי הכניס ההקשר של אחי, שנמצא בשבת במלון, את המלון הכניסו ההקשרים של חברי, שהיינו מבלים במלונות יוקרה כמשגיחי כשרות, חינם אין כסף. כמו תמיד, בסוף זה נגמר, וחבל שכך.