חלום הילד השלישי

[DORONLEV11]

חלום הילד השלישי

אנו זוג נשוי בני 43 עם שתיי בנות גדולות יחסית שגילה של הקטנה 7
אנו זוג ממעמד הביניים עם הכנסה ממוצעת שלא עולה על השכר הממוצע
במשק ובמצב הקיים מצליחים להסתדר ללא עזרה כלכלית מצד ההורים.
רצונה/חלומה/מהות של אשתי היא להביא ילד נוסף מה שלדבריה יביא לה אושר
גדול ולא יכול לה לחיות בתחושת פספוס או מירמור
אני מהצד השני מתנגד בכל תוקף לנושא אפילו בסוג של חשש והסיבה היחידה
מבחינתי לא להביא ילד נוסף היא כלכלית.
עברנו לפני מספר שנים מצב כלכלי לא פשוט בכלל שנאלצתי לעבוד ב-2
עבודות גם בלילות ואין לי רצון לחזור למצב של דוחק אלא קצת קצת שקט יחסי
מבחינה כלכלית יחד עם זאת אני מודע שבגיל 50-60 המצב התעוסקתי שלי
יכול להשתנות בצורה מהותית ויכול גם להביא ירידה בהכנסה.
גם אם נצליח להסתדר כעת אני מסתכל על הטווח היותר רחוק עם רצון שלי
לעזור כמה שניתן בלימודים וכו'.
הרצון שלה מול החשש שלי יוצר מתחים על בסיס יומי וטענות שאני מונע
ממנה את החלום וכל הזוגות שהיא מכירה הגבר בסופו של דבר הולך עם הרצון של אישתו.
אשמח לקבל ייעוץ ותגובות.

 

[מריוס זכריה]

התגובה שלי

זאת דילמה קשה לשניכם וזה גם מבחן קשה לזוגיות.
אין פה צד צודק וצד טועה. שניכם זכאים במאה אחוז לדעתכם, שאיפותיכם וגם חששותיכם.
גם אין פה פתרון בית ספר.
מה שכן יש פה זה תרגיל מתקדם בניהול סכסוכים.
אם תנהלו את הסיכסוך בצורה נכונה, יחסיכם יינצלו ואולי אף ישתדרגו.
אם תנהלו את הסיכסוך בצורה בינונית, לא נפלא אבל לא גרוע, יחסיכם יינצלו אבל ייצאו שרוטים ואיכות חייכם תפגע.
ואם תנהלו את הסיכסוך בצורה גרועה, זה עלול להיות סוף היחסים.

ניהול נכון של סיכסוך כזה כולל:
- הרבה הקשבה לצד השני, כמובן באופן הדדי.
- הרבה כבוד לרצון של השני ולפחדים שלו.
- הרבה כבוד לרצון ולפחדים של כל אחד לעצמו.
- מתן זמן נאות להבשלת התהליך. האצה והלחצה יובילו לכישלון. נכון שבגיל 43 השעון הביולוגי לוחץ - אבל זו לא סיבה לקבל החלטת בזק שגויה. דרוש זמן למרות הכל.

מעבר לזה, יש בסיכסוך כזה צד שהוא סימטרי - וגם צד שהוא לא.
הסימטריה היא בכך שהצרכים של שניכם שווים וחשובים באותה מידה, והסובייקטיביות של כל אחד מכם נכונה כמו זו של השני. אין צד צודק וצד טועה.

אבל יש גם אי סימטריה: אחד מכם רוצה סטטוס קוו, ואילו הצד השני רוצה שינוי. במצב כזה, במידה שיש חוסר יכולת להכריע, הסטטוס קוו אמור לנצח - הגם שביתרון קטן מאוד. אבל: אסור לך לנצל יתרון זה, אלא במצב של אין שום ברירה אחרתך. פתרון טוב הוא פתרון מוסכם. כל דבר אחר, גם אם הוא צודק ב-51%, פרושו מלחמה ופרושו הפסד לשני הצדדים.

אפרופו סימטריה: יש טענה נפוצה, בעיקר אצל נשים, שרצון לילד הוא זכות אנושית בסיסית ובלתי ניתנת לערעור. זכותו של כל אדם לחשוב כך ולהאמין בזה. וזכותו של כל אדם לא להאמין בזה, ושתי הזכויות הללו שוות בעוצמתן.

ההמלצה שלי היא לעשות כמה דברים:
- אמרתי כבר - שיחות באווירה מכבדת ונינוחה
- חיפוש פתרונות מחוץ לקופסה: הגדלת הכנסות, הקטנת הוצאות, מעבר דירה, וכולי.
- פתיחה של נושאים אחרים, בחיפוש עסקת חבילה. כלומר שאחד הצדדים יוותר בנושא הזה אבל יקבל משהו משמעותי אחר שעד עכשיו הצד השני לא היה מוכן לתת.

אסור להגיע לאולטימטומים.
אסור להגיע לחרמות, התנתקויות, התרחקות, הענשה וכולי.
הקירבה חייבת להישמר.

אני יודע שכל זה לא מתכון בטוח לפתרון. אבל לפחות אלו עקרונות. בפועל, לכל משפחה יהיו הפתרונות שלה, שיהיו שונים משל משפחה אחרת.

בהצלחה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[בת האש]

ילדים עושים מרצון

יש לי כל מיני דברים להגיד על שימור הסטטוס קוו - גם בעד וגם נגד. אבל לא אכנס לכך עכשיו.
&nbsp
לדעתי, הרבה יותר חשובה מהסטטוס קוו היא עובדה פשוטה מאוד - אם מחליטים להביא לעולם ילד, ומצליחים, אז בעולם הזה יהיה ילד. ולילד הזה יש זכויות. ולדעתי, לכל ילד מגיע הורים שבאמת באמת רוצים אותו. אני מכירה כמה סיפורים מכמירי לב שבהם האישה שכנעה את בן זוגה להביא עוד ילד לעולם. בחלק מהמקרים, כנראה אפילו ברובם, האבא מתאהב בילד. אבל בחלק הסוף עצוב בהרבה. האבא הוא אבא שאוהב פחות. באחד מהמקרים אבא שלקח חלק שווה בגידול שני הילדים הראשונים נתן לאמא לגדל את הילד השלישי כמעט לבד. במקרים אחרים זה פחות בולט (אולי בגלל אי השיווניות מלכתחילה בהורות). אבל המהות נשארת - יש אבא שאוהב את הילד, אבל מבחינתו הילד הוא מעמסה. הוא לא רצה שהילד הזה יוולד. הוא לא בחר בהורות עם כל ההמאמץ שהיא דורשת.
&nbsp
והילד מרגיש את זה. הוא מרגיש אם הוא לא רצוי. אם מבחינת האבא הוא עול כלכלי, והאבא לא באמת רוצה להקריב את כל הקורבנות האלו.
&nbsp
אני בהחלט מאמינה שלכל אישה שיכולה לדאוג לילד יש זכות להביא ילד. אני רק לא חושבת שהזכות הזו מטילה איזשהי אחריות על בן הזוג שלה. ואני מאמינה עוד יותר שלכל ילד יש את הזכות להורים שבאמת רוצים אותו. ולכן במקרה של קונפליקט בנושא, אסור, פשוט אסור, להביא ילד אם אחד מהצדדים לא באמת רוצה בזה.
&nbsp
אני לא מאמינה בפתרונות טובים במקרים כאלו. יש מקרים שנגמרו טוב, יש כאלו שלא. ילדים זה נושא שיכול להוביל לפרידה, גם בזוגיות הכי טובה.
&nbsp
אני לא חושבת שזה יקרה פה, כי פותח השרשור לא אמר שהוא לא רוצה ילדים, אלא שהוא דואג כלכלית. זה גם כן קורה לעיתים קרובות, אבל זה בהחלט נשמע לי מצב שבו אפשר להגיע לפתרון.
לדעתי הפתרון יכלול גם תקשורת זוגית כפי שפירט לפני מריוס, אבל גם התארגנות פרקטית, כלכלית. לאשתך הייתי מייעצת להתחיל עכשיו להתארגן כלכלית.
לך, לעומת זאת, הייתי מנסה להסביר שיש אנשים (שאני ממש לא מסכימה איתם) שחושבים ששיקולים כלכליים לא אמורים למנוע הבאת ילדים. ויש אנשים, שאני מסכימה איתם, שחושבים שלא חייבים לממן לילד אוניברסיטה.
&nbsp
אז לדעתי זו השאלה - עד כמה אתה (וגם היא) תהיה מוכן לצטמצם כלכלית בלי להרגיש מתכלב ומסכן? ועד כמה תהיה מוכן להפשר על מה שאתה חושב שראוי לתת לילד? כי לדעתי, למשל, חוסר היכולת לממן אוניברסיטה היא ממש לא סיבה להימנע מלהביא ילד לעולם. חוסר יכולת לסגור את החודש היא דווקא כן סיבה.
&nbsp

 

[מריוס זכריה]

בקיצור, ילדים זה כמו חומוס

עושים באהבה, או שלא עושים בכלל, מה?

&nbsp
ואני אומר: העיקר זה הרבה טחינה.
(ושמן זית אמיתי, לא ירוק זרחני של מסעדות)
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

אני לא מסכימה איתך שסטטוס קוו מנצח

כי אם ככה יכולת להגיד שזוג שהתחתן ואחד מהם מחליט שנח לו בלי ילדים - יצטרך להישאר בלי ילדים...
אני אומרת שמה שצריך לקבוע זה מי יסבול יותר מכל החלטה או למי יהיה יותר קל להתגבר על ההחלטה ההפוכה. ובמקרה הזה, אולי בגלל שאני אשה (אבל לא בהכרח) יש לי הרגשה שהחסר והעצב על הילד הנוסף שאולי יכלו להביא, ילווה את האשה הרבה יותר זמן מהבאסה של הגבר על הירידה ברמת החיים.

 

[בת האש]

אבל מה עם הבאסה של הילד?

הבאסה של הגבר עלולה ללוות אותו שנים, אפילו עד שהילד יעזוב את הבית. וגם אם הסבל שלו מילד שהו אלא רוצה קטן מהסבל של האישה מהעדר ילד (ואני מסכימה עם זה), לדעתי הסבל של הילד גדול יותר. הסבל של ילד שאבא שלו אוהב אותו, אבל מצטער על כך שהוא בא לעולם. אוהב, אבל לו היה יכול לבחור שוב, היה בוחר לא להביא אותו לעולם.
מה עם הסבל הזה? איפה הוא נכנס בשקלול שלך?
&nbsp
אני מכירה אישה (חד הורית) שהביאה ילדה לעולם "כי צריך". מכירה הכרות שטחית, אבל במשך יותר מעשר שנים. וכששמעתי אותה מספרת איך היא שמחה שהבת שלה מצאה מקום אחר לחיות בו (בגיל 17), איך הנוכחות שלה בדירה מפריעה לה לארח, איך היו לה צרות עם הילדה כל הזמן בערך, אז כואב הלב. על הילדה. שבגיל 17 נוסעת ללמוד בעיר אחרת, ומוצאת משפחה אחרת לחיות איתה. ואמא שלה שמחה מזה! קרובת המשפחה היחידה שלה (הסבא והסבתא נפטרו) שמחה מזה!
&nbsp
מה עם הסבל הזה?
&nbsp
אולי זה לא ככה בכל המקרים, אבל מבחינתי הסבל של הילדים הרבה יותר חשוב מהסבל של שני ההורים ביחד. ההורים הם אנשים בוגרים, שלוקחים החלטות ואמורים לשאת בתוצאות. הילד לא בוחר, ואף ילד לא בוחר להיוולד להורה שלא רוצה אותו.
&nbsp
לאף ילד לא מגיע אבא שאם היה יכול לחזור אחורה בזמן היה בוחר שהוא לא היה נולד.
&nbsp
מה יקרה אם האבא שלא ממש מרצונו יאשים את הילד? ידע לוגית שזה לא נכון, אבל ינטור טינה לילד על כל הצמצמות כלכלית, על כל השינויים שיש בחיים? מה זה בתור ילד, לגדול לאבא שמצטער על זה שנולדת?

 

[חובטת שטיחים]

הכותב לא ציין שלא יאהב את הילד או יתנכר אליו

הוא רק ציין שחרד מכשל כלכלי ומירידה ברמת החיים. בכל אופן לדעתי אם הוא יכעס על מישהו זאת תהיה אישתו שלחצה לילדהנוסף.

 

[בת האש]

את מדברת כאילו רגשות הם הגיוניים

את באמת חושבת שאם החוג של הילד יבוא על חשבון משהו שחשוב לו, הוא בשמחה רבה וללא כל מרמור יסיע את הילד לחוג, ורק יכעס על אישתו?
אפילו כשיש מאבק וכעסים בין ההורים על נושאים שלא קשורים בכלל לילדים זה עדיין יוצא על הילדים לעיתים קרובות. ולרוב זה מצד האבא, שמטפל בילדים לא כמו שאמא חושבת שצריך כחלק ממאבק כוח.
&nbsp
ומה את מצפה, שהוא יגיד שהוא יתנכר לו? אנשים לא אומרים דברים כאלו. זה ממש טאבו להגיד את זה. רק לפעמים, בשקט בשקט, או במקומות כמו פורום אלהורות. שם, אגב, אפשר לקרוא על מקרים כאלו. כולל מישהי שהייתה בת לאבא כזה ועד היום שרוטה מזה. וכולל איך זה נראה מהצד של חברה של האמא.
&nbsp
ובמקרים שאני מדברת, בכולם, האבא אוהב את הילד. אבל פחות מאת האחרים. יש שם יותר כעס, יותר מרמור. פחות מוכנות לטפל בילד. אז הילד חווה פחות אהבה. כי אהבה זה פעולה. זו השקעה, זה טיפול.
&nbsp
את מכירה סיפור כזה, ולו אחד? לדעתי זה סיכון שפשוט לא הוגן כלפי הילד. וזה קורה כשהאבא לא באמת רצה את הילד, אלא הסכים כי האישה ביקשה.
<אם את לא מכירה ולו סיפור אחד כזה, זה לא אומר שדברים כאלו לא קורים בסביבתך. זה רק אומר שאת לא מהאנשים שמספרים להם דברים כאלו>

 

[מריוס זכריה]

נראה לי שלא הבנת את העיקרון הראשי שאני מדבר עליו

והעיקרון הזה הוא שאני לא שופט של אף אחד. וכמובן שאף אחד אחר גם לא.
לכל דיעה סובייקטיבית יש משקל שווה.
גם לדיעה שלך על זכות ההולדה.
אפילו לדיעה שלי על סטטוס קוו.
וגם אם את חושבת שדיעות זה לא עניין סובייקטיבי, אלא שיש צד צודק - מבחינתי גם זו רק דיעה סובייקטיבית.
את כמובן לא חייבת להסכים איתה.
&nbsp
לכן כל אחד בפורום רשאי להגיד שהאישה צודקת או שהגבר צודק. אבל אין לזה שום ערך.
הם יצטרכו להתמודד עם הדיעות של שניהם - לא עם הדיעה שלי או שלך.
&nbsp
וספציפית לגבי הזכות ללדת - לא דומה דוגמה של זוג בלי ילדים לזוג שכבר יש לו שניים.
נכון שכל נשמה היא עולם ומלואו, ובכל זאת, אפס שונה משניים.
אבל גם זה ממש לא משנה. כי כל דיעה היא כאמור רק דיעה ואין צודק או טועה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp

 

[חובטת שטיחים]

מה שהיה הוא לא מה שיהיה

ולי נראה ש"טראומת" גידול שני פעוטות ברצף מנחה אותך.
מצבכם היום אחר, נכון שגם ילדים גדולים זה לא בחינם, אבל זה לא המצב של התחייבות לתשלום חודשי קבוע לשני גנים/צהרונים.
חשוב שתבין שהכמיהה של אישתך לילד היא ממש גופנית והאמת גם בילתי ניתנת כיום לדחייה. אתה אמנם מעיד שאתה "חרד" אבל אני חושבת שלא ברמה של התקף חרדה עם תופעות גופניות...
ולסיום - נכון שזה לא יהיה קל, אבל אם תתארגנו בתבונה זה אפשרי ובדרך כלל, אנשים מצטערים לא על הדברים שעשו בחיים (גם אם הדברים הללו "עשו להם חיים קשים") אלא על הדברים שלא עשו...

 

[אמרלדה]

בעיקרון, אני אתך. אבל אולי יש דרך?

אני אתך לא בגלל העתיד, שבו אתה יכול לרדת ברמת ההכנסה (כמו כולם) או שלא תוכל לממן לימודים (לא קרה כלום. יממנו בעצמם. המונים עושים את זה), אלא דווקא בגלל הזכות לנשום עמוק, להעביר את החיים בלי חרדה כלכלית-קיומית תמידית ולא לחזור לדוחק. כבר עכשיו. הזכות לחיים שלווים. דוחק הוא הורס-יחסים מובהק, לא פחות מאכזבתה של אישה. הוא גם הורס חיים מובהק, על הדרך. לא מוכנה בשום ואופן לזלזל בו.

אישה שיש לה כבר שני ילדים, יש גבול לכמה היא יכולה לטעון שזה "אושרה" וזו "המהות שלה" ובלי זה היא "איננה מוגשמת" וכולי. כי היא כבר שם, אף אחד לא חסך ממנה או מנע ממנה אמהות.

השאלה הגדולה היא איך עושים את זה בלי להרוס את הזוגיות. התשובה היא כמובן: ביחד. ההמלצה שלי היא לטיפול זוגי. אחרת, הדברים יישארו כך: היא תאשים אותך שאתה חוסך ממנה את אושרה, ואתה תאשים אותה בכך שהיא רוצה להחזיר אותך לימים קשים ולהרוס לך את החיים. ולא אני ולא אחרים יכולים להגיד לך "מי צודק" (כי אין צודק) ומי יסבול יותר (כי איך נדע מי סובל יותר? לכל אחד מכם הזכות לדעה, והזכות לסבל).

ולכן, שווה לשבת ביחד עם מטפל שיכול לעזור לכם לראות אחד את השני, ולא רק כל אחד את צרכיו. שיכול לעזור לכם לחשוב אם יש דרך לקבל את שני הדברים (אולי לעבור לחיות בנגב, במקום בו דירה עולה שמינית יחסית למקומות אחרים?). שיכול לעזור לאשתך להבין שאם היא דורשת הקרבה כלכלית כזאת, היא צריכה לקחת בה חלק רציני. שיכול לעזור לך להבין שאם היא תסתובב עם תחושת החמצה כל חייה, נישואים מאושרים לא ייצאו מכך.

ולבסוף? לבסוף יכול להיות שזה ייגמר לכאן או לכאן, אבל לפחות, עבדתם נכון. יצרתם סיכוי. בהצלחה.

 

[peraline]

אני חושב שאתה צודק בעמדתך!

כגבר אני מאוד מבין אותך. עם כל הכבוד לאישתך ולמצדדות פה , לאישתך ולך יש כבר 2 ילדים, היא לא במצב שמעולם לא היו לה ילדים והכמיהה שלה לילד זה משהו שלא היה לה. ומה אם היא היתה רוצה 6 ילדים אז מה אז??? זה שבישראל הנוהג הוא להביא 3 ילדים כסטנדרט זה לא עושה את זה דבר חכם לדעתי מטופש ביותר. אני חושב שבגיל 43 אתה מכניס את עצמך לסרט שלא היית רוצה לחזור עליו. אתה חוזר לתקופות שכבר שכחת אותם של לילות בלי שינה, חיתולים וקקי פיפי, וטיולים עם עגלות בגינות ומגלשות שלא בטוח שיש לך כוח ורצון לבלות שם. אתה כבר נפשית נמצא במקום אחר עם ילדים גדולים ועצמאיים , אתה הולך לקחת את עצמך אחורה בזמן ולא בטוח שאתה מוכן סליחה על הביטוי לכל ה"קקה" הזה )נכון שילדים זה שמחה ואושר גדול אבל לכל דבר יש את הזמן שלו ולדעתי זאת תהיה שטות. אתה לא תוכל להיות שותף מלא וסבלן לגידול של תינוק וכל קושי שיגיע אתה תאשים את אישתך בכך שהביאה עליכם את הדבר הזה וזה רק יזיק לזוגיות. ומה אם אח"כ היא תגיד לך שהיא רוצה עוד ילד כי הגדולים כבר גדולים ממנו בהרבה והוא גדל לבד ובודד מהם אז כדאי לעשות עוד אח? אז תעשה 4 ילדים?מה פתאום. תהיה נחרץ ואל תוותר.

 

[אייבורי]

משפט שלמה

&nbsp
תעשו חצי ילד!
&nbsp
בתכלס, אחד מכם צריך לוותר, נראה לי שבסוף אתה תוותר
ואז מה ישאר, ילד עם טעם מר בפה לאישתך.
אז עדיף שתכנע עכשיו ולא בעוד חצי שנה.
אלא
אם אתה חושש שאישתך רוצה לעשות לך כיפה אדומה.
ללדת את הילד השלישי ואז להתגרש
(גם על כאלו שמעתי כבר)
&nbsp

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

ומה אשתך חושבת על

החששות שלך? איך היא מתכננת את ההתנהלות הכלכלית?

 

[מריוס זכריה]

התשובה מאוד ברורה ופשוטה

היא לא.
&nbsp
אלף, כי כשיש צד אחד שחושב על משהו באחריות רבה, הצד השני מפנה את עצמו מזה.
בית, היא וודאי אומרת אמירות כמו "הכל יסתדר", "איפה שיש מספיק לארבעיה יהיה לחמישה" וכולי. הפילוסופיה מלאה בכל סוג של תובנה שרוצים, הכל לפי הקליינט המבקש.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

אתה כנראה צודק

אבל הדרך לפיתרון של הזוג הזה כרוכה בהבנה הדדית-
לכן כל אחד מהם חייב להבין את הפחדים של השני ושניהם יחד חייבים ליצור דרך משותפת שתרגיע את החששות של שניהם.

 

[חייבתלהגיב]

גם אנחנו עם מבנה משפחה שכזה

(בת 11, בת 8 ובת שנתיים וחצי), ולגדל שלישית זול יותר מלגדל את השתיים הראשונות. חוץ מהדברים השוטפים (אוכל, חיתולים, גן) יש לה כבר הכל - ולשלם לגן של ילדה אחת זה לא כמו לשלם לשני גנים (מה גם שעכשיו יש טרום-טרום בגילאי שלוש, כך שהיא הייתה רק במשך שנה אחת בגן פרטי). לגבי לימודים - הכוונה לאוניברסיטה? זה שלב שבו הילדים כבר יכולים לכלכל את עצמם - לעבוד בזמן הלימודים וכו'.
אשתך עובדת?
מה בעצם המעמסה הכלכלית שאתה רואה בעקבות הילד הנוסף?

השאלה היא אם אתם כן או לא יכולים לעמוד בזה מבחינה כלכלית. ממה שאתה מתאר, נראה שאתם דווקא כן יכולים. אז האם זה מין סוג של תרוץ? האם הפן הכלכלי הוא באמת מה שמרתיע אותך, או דברים כמו שאין לך כוח להיכנס שוב לעניין של גידול תינוק וכו'? לדעתי מהתאור שלך כף המאזניים נוטה יותר לכיוון של אשתך. מה אשתך אומרת בעניין הכלכלי?

 

[חייבתלהגיב]

רגע, אתם בני 43? גם אשתך?

אז נראה לי שאין ממש מה לבנות על זה שזה יצליח. במקומך הייתי הולכת על הגישה שזה מסוכן ולא כדאי בגיל הזה (אישית זה גם מה שאני חושבת), ואולי היא תשתכנע. נראה לי שהצלחת לגרור את זה מספיק עד שעכשיו זה כבר לא באמת פיזבילי.

 

[מריוס זכריה]

זה גבולי וזה מה שעושה את זה עוד יותר קשה

כי טכנית ניתן להיכנס להריון, אבל ברור שזה יצריך טיפולים. או יותר נכון, אם היא מוכוונת מטרה, היא תדרוש את זה...

ואנחנו יודעים שטיפולים הם מבחן קשה ביותר לכל זוג - גם כשהם צעירים ושניהם רוצים נורא. זריקות קשות והורמונים שמשבשים את כל המערכות וכל החיים הופכים סביב זה.

כלומר, שלב אפשרי להריון אבל אולי הקשה מכולם.

אולי הם יכולים להחליט על נוסחה כזאת של להשאיר את ההחלטה בידי אלוהים.
כלומר לקיים יחסים בלי אמצעי מניעה, אבל גם בלי כל הכימיה האגרסיבית.
יבוא - יבוא. לא יבוא - כולו מין אללה.

סוג של פתרון.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il

 

[חייבתלהגיב]

אבל אולי, למשל, היא לא מעוניינת

בילד שהוא לא מהביצית שלה, ולא מודעת לכך שרוב הסיכויים שזה יהיה המצב? אולי היא לא מעוניינת בטיפולים בכלל? יש גם כאלה. כך שזו נקודה ששווה לדבר עליה.