חי בעבר...
שלום, אני בן 27 וסובל מתופעה שאני מגדיר כ-"חי בעבר". אני לא יודע מה המונח המקצועי לבעיה שלי, אם בכלל קיים כזה, אבל הבעיה היא כזו: לפני 4 שנים לקחתי את עצמי וטסתי לטייל בדרום אמריקה. טיילתי כמעט שנה וזו היתה ללא ספק התקופה הטובה ביותר בחיי. חזרתי לארץ לא בגלל שנמאס לי או שנגמר לי הכיף אלא פשוט כי האנשים בבנק התחילו לשאול מתי אני חושב לסגור את המינוס... אז חזרתי לארץ ומאז עברו 4 שנים. 4 שנים זה אמנם המון זמן וחשבתי שהזמן יעשה את שלו אבל זה לא קורה.....פשוט לא עובר יום שאני לא נזכר בתקופה ההיא....התקופה שהיה לי טוב בחיים. כל פעולה שאני עושה, כל דבר שאני חושב עליו מזכיר לי מקום או ארוע מהטיול שלי, ואז הריטואל הקבוע - אני נזכר, מתחיל לחלום, מתעורר למציאות המחורבנת שלנו (סליחה על הביטוי) ומתמלא בעצב. אני נזכר כל כך הרבה שתאמינו או לא אבל אני זוכר שמות של רחובות בערים בהן טיילתי, שמות של מלונות בהם ישנתי, לפעמים גם מספרי חדרים, שמות של אנשים שהכרתי, מבטים......אני פשוט חיי את התקופה ההיא בזיכרון וזה עצוב שזה לא יקרה שוב. איך אפשר להתגבר על זה? 2 תוספות קטנות: 1. אני יודע שאפשר לקחת את התיק ולסוע לשם מחר אבל זה לא אותו דבר...זה לא שאני עוזב לתקופה לא מוגדרת ויכול לעשות עם חיי מה שאני רוצה. אני אמנם לא נשוי אבל כבר גר עם חברה ונאלץ להתחיל לחשוב על החיים האמיתיים והעצובים... 2. במהלך הטיול כמעט ואיבדתי את חיי במהלך שוד מזויין....מאוד לא נעים.....יכול להיות שיש קשר בין השוד שהיה מאורע חד-פעמי היסטרי עבורי, לבין ה"בעיה" שלי, או שהשוד מתאים לבעיה אחרת לגמרי שעליה ארחיב פה בעתיד ואינה קשורה לבעיה הזו?
שלום, אני בן 27 וסובל מתופעה שאני מגדיר כ-"חי בעבר". אני לא יודע מה המונח המקצועי לבעיה שלי, אם בכלל קיים כזה, אבל הבעיה היא כזו: לפני 4 שנים לקחתי את עצמי וטסתי לטייל בדרום אמריקה. טיילתי כמעט שנה וזו היתה ללא ספק התקופה הטובה ביותר בחיי. חזרתי לארץ לא בגלל שנמאס לי או שנגמר לי הכיף אלא פשוט כי האנשים בבנק התחילו לשאול מתי אני חושב לסגור את המינוס... אז חזרתי לארץ ומאז עברו 4 שנים. 4 שנים זה אמנם המון זמן וחשבתי שהזמן יעשה את שלו אבל זה לא קורה.....פשוט לא עובר יום שאני לא נזכר בתקופה ההיא....התקופה שהיה לי טוב בחיים. כל פעולה שאני עושה, כל דבר שאני חושב עליו מזכיר לי מקום או ארוע מהטיול שלי, ואז הריטואל הקבוע - אני נזכר, מתחיל לחלום, מתעורר למציאות המחורבנת שלנו (סליחה על הביטוי) ומתמלא בעצב. אני נזכר כל כך הרבה שתאמינו או לא אבל אני זוכר שמות של רחובות בערים בהן טיילתי, שמות של מלונות בהם ישנתי, לפעמים גם מספרי חדרים, שמות של אנשים שהכרתי, מבטים......אני פשוט חיי את התקופה ההיא בזיכרון וזה עצוב שזה לא יקרה שוב. איך אפשר להתגבר על זה? 2 תוספות קטנות: 1. אני יודע שאפשר לקחת את התיק ולסוע לשם מחר אבל זה לא אותו דבר...זה לא שאני עוזב לתקופה לא מוגדרת ויכול לעשות עם חיי מה שאני רוצה. אני אמנם לא נשוי אבל כבר גר עם חברה ונאלץ להתחיל לחשוב על החיים האמיתיים והעצובים... 2. במהלך הטיול כמעט ואיבדתי את חיי במהלך שוד מזויין....מאוד לא נעים.....יכול להיות שיש קשר בין השוד שהיה מאורע חד-פעמי היסטרי עבורי, לבין ה"בעיה" שלי, או שהשוד מתאים לבעיה אחרת לגמרי שעליה ארחיב פה בעתיד ואינה קשורה לבעיה הזו?