חיפוש שורשים

[AYELET1]

חיפוש שורשים

סיפרה לי ידידה נרגשת, שהיא נוסעת לחיפוש שורשים בארץ מולדתם של הוריה. המסע אמור להערך עם האחים ועם האב. עלתה השאלה (ע"י הידידה), מה פשר התרגשותה הרבה. לדעתי נובע הדבר מחיפוש עוגן ויציבות של כולנו, ומה יותר יציב וקבוע מהורים?! מבן/בת זוג ישנה אפשרות להיפרד. הורים נשארים הורים ... מה דעתכם בעניין?

 

[vered4]

אצלינו יש שתי התיחסויות

אותי זה בכלל לא מעניין. פולין לא מדברת אלי, לדעתי הפולנים שונאים אותנו וזה לא מעורר בי שום רצון להכיר את הארץ הזו. גם צורת החיים של היהודים שם, לא נראית לי מרתקת במיוחד. הווי דתי, קהילתי שלא מדבר אלי, הרבנים שהיו במשפחה שלי. סיפורים על החיים שלהם שמעתי ובזה הסתפקתי. אחי לעומת זאת, מאוד מתעניין, וכן מושך אותו לדעת ולחפש. הוא מחפש באינטרנט שמות משפחה, ומצא בנורבגיה איזה מישהי עם אותו שם.

 

[yalyul]

לי מספיקה המשפחה בארץ...

כמו שורד כתבה זה תלוי באופי, גם אותי לא מעניין לגלות דודים שרק שמעתי על קיומם...די לי במה שיש כאן אין לי תחושת "קשר דם" לקרובים רחוקים ועל העבר של הורי שמעתי מהם מספיק אני חושבת שמי שעלה ארצה ולא נולד כאן יותר דחוף לו לפעמים לפגוש אנשים מעברו אבל ללכת דורות אחורה? לא אצלי.

 

[dona flor]

כשביתי היתה כמעט בת 12

לקחתי אותה ואת אחיה להכיר את השורשים שלי ארץ מולדתי וגם הכרות עם קרובי משפחה שלי בינינו...ההתרגשות שלי היתה גדולה משלהם אחרי זה חשבתי על זה ואולי כל העיניין היה מיותר יכול להיות שיום אחד הם בכוחות עצמם ירצו להגיעה לשם אבל מתוך רצון להכיר את המדינה והיופי שבה ולא הקשר שורשי אני....את שלי עשיתי!

 

[גליה12]

גם אני נרגשת נסעתי הורי ואחותי

לביקור "שורשים" בעיר מולדתם פראג. ולמה נרגשת- הורי שעזבו את העיר כנערים- לפני המלחמה- נשארו רק עם זכרונות יפים מהמקום- עם חלב ילדותי ינקתי את האהבה לעיר- ואת הגעגועים-לשפה-לאוכל-למוזיקה- מהיום בו נפתחו שערי צ´כיה -הם נוסעים שנה-שנה לביקור "מולדת" לתקופה של כחודש- לפני חמש שנים הם לקחו אותנו- צעדנו יד ביד במחוזות ילדותיהם- הרגשתי כאילו אני מכירה כל אבן- הנחנו אבן על קברו של סבי- ביקרנו במוזיאון היהודי בו עבד סבי השני- וראינו פתקים שנכתבו בכתב ידו- מספיק סיבות להתרגש- ל"ילדות" (בנות 50++) שלעולם לא הכירו את סבא/סבתא. ----