חינוך מיני

[צפריר שפרון]

ויש גם אנסים שאומרים שהקורבן נהנתה

אז מה? אז צריך ללמד נשים לא להנות ממין. מדוע המקרה הפלילי, הבלתי רגיל, המאיים, הוא הסמן הימני של החיים. עקב טעונים עקומים של פדופילים הילדים שלנו צריכים להתבייש באבריהם? איזה מן טעון הוא זה? ואם ילדים בני שלוש מבקשים שינשקו להם בפין או בפות (אינני יודע איך מנשקים פיפי), אז שוב, ניתן להסביר שזה לא עושים נקודה. בדיוק כפי שלא מנשקים את פי הטבעת. אברי המין אינם מיוחדים יותר מאחרים. יש להם ייעוד ומטרה - בטוי של אהבה, הנאה גופנית פשוטה, רביה. כל אבר הוא מיוחד, האף בשביל להריח, הרגלים על מנת ללכת, הפין על מנת להטיל שתן וגם למען ההנאה וגם למען הרביה, הפות והדגדגן משמשים לרביה והנאה, וכן הלאה... מכאן, שוב, יש לקרוא לאברים בשמם, ולהתעקש על דוגמא אישית, זה המבחן האמיתי, וזה הלימוד האמיתי, כי זהו בראש ובראשונה חינוך. הלוואי שנדע ליישם חינוך נאות.

 

[לאה_מ]

אני לא חושבת שאפרת התכוונה לזה.

קראתי שוב את דבריה של אפרת בעקבות תגובתך, ולא נראה לי שהיא התכוונה לבושה או לאי הנאה ממין. נראה לי שהנקודה המרכזית שאפרת בקשה להדגיש היא אברי המין כאברים פרטיים, כאברים שמותר לגעת בהם רק ברשות. אם הבנתי נכון, אתה לא מתנגד לכך אם זה בא ביחד עם גישה טבעית וחופשית לגוף בכלל, ולאברי המין ולמין בפרט.

 

[ציפי ג]

מה זה משנה איך אתה קורא לאיבר?

לאיבר המין הגברי אני לא קוראת בבית פין. אני גם לא קוראת לישבן ישבן, אלא טוסיק, וגם לשד אני קוראת לפעמים ציצי, ולטבור פופיק לפדחת ולקרקפת אני משתמשת בשם הכולל ראש. ישנם שמות לארים שנטבעו לשימוש היומומי, וכשאומרים אותם כולם יודעים על מה מדברים, אז מה זה משנה אם את הקורא לטוסיק ישבן, אחוריים וכו´, או פשוט טוסיק?

 

[נעה גל]

בגלל שבאופן מקרי לחלוטין שמות החיבה

של האיברים הם כולם (למעט פופיק) סובבים סביב מין... וזה ממש לא מקרה. גם אני ביומיום לא משתמשת במילים "פין, פות, שד, וישבן", אבל, אני כן משתמשת בהן כשאני "עושה ספירת מלאי" של אברי הגוף עם הילדים, ומדי פעם גם בשיחות שעולות אני משתמשת גם בזה וגם בזה (האמת היא, שבעיקר אורן משתמשת "פין" ו"פות"). כל מילות החיבה נובעות ממבוכה כללית יש באוכלוסיה לגבי מין (וזה אגב, נכון ברוב תרבויות המערב), צפריר מציע "לקרוא לילד בשמו". זו הצעה שאני מניחה, שהיינו מקבלים אותה בשמחה בכל נושא אחר, ובכל זאת, בכל הנוגע למין... אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה.

 

[ציפי ג]

דווקא הרשמיות מרתיעה לדעתי

כל עוד אין שם רשמי ולא רשמי, אז ניחא, אבל כאשר יש שני שמות (עצם במקרה הנדון) אז השם הרשמי עלול להרתיע. אם לי יש שני שמות (שלושה למעשה, אבל אחד הוא ממש רק פורמלי) אז אם פונים אלי בשם צפורה, אני מסיקה שא - נכנסתי דרך השרת הלא נכון, ב, זה מישהו שמכיר אותי מתחום העבודה. לעומת זאת אם קוראים לי ציפי, אני יודעת שזה מישהו קרוב, שמכיר אותי אישית, או שיודע שאני וצפורה זה אותו אדם, ומרגיש יותר נינוח כמוני, בשם הלא רשמי.

 

[נעה גל]

למה היא מרתיעה?

למה השם הרשמי "יד" לא מרתיע אותנו ולא חשבנו בכלל לקרוא ליד שלנו "קוקו"? למה השם הרשמי "גב" לא מרתיע אותנו ולא חשבנו בכלל לקרוא לגב שלנו "רירי"? למה השם הרשמי "עין" לא מרתיע אותנו ולא חשבנו בכלל לקרוא לעין שלנו "ניני"? והדוגמא שלך לציפי וצפורה היא מאוד נכונה... הכל תלוי בהקשרים (אצלי אגב, כשאימא שלי היתה כועסת עלי היא היתה קוראת לי "נעה חמודה..." וישר ידעתי ששוב "נתפסתי"), וההקשר שלנו מהשמות הרשמיים הוא לא נעים (והוא אמור דווקא כן להיות נעים).

 

[ציפי ג]

למה?

ואיך את אומרים לחיים של תינוק? אצלנו (אני לא כותבת אידיש טוב סליחה) בקעלעך, ורגלים - פיסעלעך, ובלורית זה צ´ופ והכל מילים שלא המצאתי אלא אידיש גמורה, ואנחנו בהחלט משתמשים בה, ללא שום קונוטציות מיניות. וחיוכים של תינוק זה חיינדלעך, יש עוד הרבה, לא לכל איבר בגוף אנחנו קוראים על דרך "ההיכרות הלא רישמית", אבל יש מספיק שכן. השאלה שלי לא היתה מכוונת ללמה משתמשים בשם הפורמלי, אלא ללמה כשמשתמשים במינוח היומיומי, מיד קופצים. למה לקפוץ?

 

[חנה בית הלחמי]

ציפי, אני לא רואה בזה רשמיות

אלא גם כבוד לאברינו המוצנעים וגם לימוד והדרכת הילד על מגוון הכינויים והיקשיים ה"תרבותיים" המעוגנים בשפה. מכירה מישהי שמכנה את הפין של הבן שלה "פיפושון". גם מעליב (לילד) וגם מריח ממבוכה נוראית של האם עצמה

יש פין ופוט שמכנים אותם בשפה העברית גם (כאן באה רשימת הכינויים הנרדפים).

 

[חנה בית הלחמי]

יש היום כתבה בידיעות, לגבי ספר

שמציע את כל ההתנסחויות האפשריות להורים למתן חינוך מיני לפעוטיהם.

 

[דסי אשר]

יהי אפשר לעשות לנו קישור?

 

[חנה בית הלחמי]

ידיעות לא על הרשת, אחרת הייתי מקשרת

 

[דסי אשר]

שמעתי פעם על אם שקראה

לבן שלה "פינס שלי". אתן בוודאי מתארות לכן מה חשבתי. היא דברה עברית יפה מאד, רהוטה, הקפידה על לווי הבן הפעוט לפינת הניירות ואמרה לו "אתה גם רוצה לשרבט?" במקום פשוט, כמו כולם, לצייר. יחי הדיוק בשפה. ואני לא נגד הדברים שאמר צפריר, קודם כל כי ברור לי שאצלו הם יוצאים באופן טבעי. בבתים רבים יודעים שזה נכון לדבר בשפה נכונה על אברי המין, אבל שומעים בקול של ההורים, את המבוכה, את אי הטבעיות, ואני חושבת שלכך גם התכוונה ציפי. דסי

 

[דסי אשר]

הי, אתה יכול להוריד את הקסדה.

 

[צפריר שפרון]

חינוך מיני - תוספת

כתבתי כאן בנושא של שמות האברים. מכל ההתייחסויות שעלו ברצוני להדגיש עניין או שניים, ולהרחיב מעט בנושא בכלל. אין כל בעיה עם שמות חיבה. פיסעלך או פופיק או כל שם אחר שניתן לכל אבר אינם גורמים נזק. אלא שראשית יש לקרוא לילד בשמו, כלומר, ראשית אנחנו מלמדים את הילד שזוהי רגל, וזה ישבן, וכן הלאה... לאחר מכן בתור אקט של חיבה אנחנו מכנים אברים שונים בכל מיני שמות. כאן יש להדגיש שדווקא מתוך המבוכה הכללית הקיימת בעולמנו סביב נושא המין ואברי המין רצוי ביותר דווקא עם אברים אלה להקפיד על שמם האמיתי. עניין זה חשוב ביותר היות ובכל מקרה סביב הנושא תעלה מבוכה. לפחות אברים אלה יהיו אם כן "מוגנים" מהסתרתם המילולית. כאן, חשוב במיוחד לציין וללמד את הילדות שלנו את קיום הדגדגן. אני חוזר על זה מכיוון שבאופן סיסטמטי אבר זה לא מוזכר כמעט בשום מקום. מומלץ בנושא זה לקרוא את הספר "הנאות" של מרגרט לירוי. וכעת לעניין החשוב שנקרא חינוך מיני. כפי שכהר כתבתי, מבחינת תפישת עולמי המילה חינוך = דוגמא אישית. לפיכך, חינוך מיני = דוגמא אישית בנושא המין. היות ועניין זה כל כך מסובך, מודחק ומוסתר, יהיה עלינו ראשית לטפל בו בעצמנו עם בן/בת הזוג. עניין זה אינו פשוט אבל מתוך החלטה ועבודה משותפת ניתן להגיע למחוזות עליהם לא חלמנו בחלומותינו הוורודים ביותר. הרווח המידי יהיה שלנו, ובעקיפין, בהכרח, ירוויחו ילדינו. אין זה המקום לפתוח את הנושא הרחב הזה, וכל אחד ואחת מאיתנו ימצא/תמצא את הדרך ללמוד נושא זה, אבל בכל מקרה - הורים שנוגעים אחד בשני, פה חיבוק, פה נשיקה, ליטוף או כל מגע אוהב אחר יהוו דוגמא מצוינת לילדיהם. הורים שישנים ביחד כל לילה, באותה מיטה ורצוי גם באותן שעות יניחו את הכלל הבסיסי הראשון לחיי מין נכונים (השני אם ניתן לישון ערומים), ומכאן כלל זה יעבור לילדיהם. הורים שאינם מתביישים בגופם, מקבלים עירום כדבר טבעי בתוך כתלי הבית או החדר שלהם (אינני יודע איך מדגישים אבל ההדגש כאן הוא על בתוך כתלי הבית או החדר), יפתרו מבוכות ותסכול של ילדיהם בעתיד. מין הוא דרך מצוינת להביע אהבה ולבסס זוגיות. זו לא הדרך היחידה או העיקרית אבל העדר מין ללא כל ספק פוגע במערכת הזוגית ומכאן המשפחתית. מכאן, מאמץ או נכונות להגיע לאיזון והבנה בנושא הנם מפתח חשוב לחיים טובים ולחינוך מיני נאות לילדינו. אה, ועוד עניין, מה שאני כותב זה ה"הלכה", אני כותב גם על מנת להגדיר את הדברים לעצמי. לרוב אני ממליץ לעצמי לקרוא את מה שאני כותב וליישם עד כמה שניתן. כלומר לא כל מה שאני כותב אני מצליח ליישם במאה אחוז בחיי. אני משתדל, ולאחר זמן מה בדרך כלל התנהגויות כאלה מופנמות.

 

[נעה גל]

../images/Emo32.gif צפריר

יש לי בקשה, אם אפשר לשרשר. הכוונה היא, שאם דיון שאתה מגיב עליו מופיע בדף הנוכחי של הפורום, תרשום את ההודעה שלך כתגובה אליו ולא כהודעה חדשה. אנחנו משרשרים משתי סיבות: הראשונה, שכל הודעה חדשה "דוחפת" החוצה מן הדף את הישנה (יש הגבלה על 20 הודעות ראשיות לדף, אבל אין הגבלה על מספר התגובות להודעה). השניה היא, בשביל הקונטקסט. אם נכנס מישהו חדש לפורום, שתהיה לו אפשרות לקרוא את הדיון המלא ולא רק חלקים ממנו. אם דיון עובר עמוד ורוצים להגיב עליו - זו ההזדמנות לפתוח הודעה חדשה.