ממתי...
ממתי תוכנית הלימודים בערבית בבתי הספר היא משהו שנתנו עליו דעת באופן ב-א-מ-ת רציני? מקצוע הערבית סבל ועודנו סובל מחוסר תקצוב (למרות הצהרת כוונות בלתי פוסקת, אבל אתם יודעים מה אפשר לעשות רק עם הצהרת כוונות...), לא מקבל הכשרה נאותה לצוות מנחיליו, והבינוניות ומטה חוגגת. יש אולי פה ושם כמה יחידי סגולה במערכת החינוך, אבל הם אינם מעידים על הכלל, וגם אם כן - תמיד יהיה מי שיוריד אותם לבינוניות חזרה (משכורת נמוכה, קנאת עמיתים וחוסר תגמול הולם). אגב, יש ייצוג מסוים לשירה הערבית - אולם זה רק בתיכון, גם מהבידור המסחרי וגם והפואטיקה עצמה. דווקא בשלב הקריטי - חט"ב, בשלב שבו באמת צריך לדבר על שירי אהבה ולהפיל חומות, דווקא שם אין. אגב, מי שבכל זאת ינסה, תמיד יהיו מנהלים שינשפו בעורפו על כי אין מספיקים את שצריך להילמד מהספרים הרשמיים, (שאגב אורחא - מזעזעים). מצב זה אינו הכי מעודד. מחקרים על מצב הוראת הערבית בארץ מפורסמים חדשות לבקרים, וכולם ממשיכים לקבוע שמצב הוראת שפה חשובה זו מאוד לא מרנין במערכת החינוך הממלכתי.