חימר

ExLibris499

New member
חימר

החדר חשוך וממוזג. כולן שקועות בקולה הרך של המנחה, מעבדות וממוללות בשתי ידיים גושי חימר חלקים. מתמסרים.
כמוני.
יש רגעים, שעות אחרי שהידיים שלך עברו עליי, שאני מצליחה לחוש את הכאב שהאצבעות שלך שולחות לפטמות שלי. מסובבות, לוחצות. צובטות.
באורח פלא, הרגעים האלו חזקים עבורי, כמעט כמו הרגע הממשי ההוא, כשכל מה שאני יכולה לעשות הוא להתנשם בכבדות ולשחרר אנחה. לתת לעונג להתפשט בכל הגוף שלי ולחכות ללשון שלך, לשפתיים שלך, שייגעו בי שוב.
קל לי להבין את המסירות הזו של החומר, היכולת שלו לספוג כל רגש, מבלי להיהרס.
אפשר לעגל אותו וללוש, להכניס בתוכו טיפות של חום ואושר. אפשר לפורר אותו למיליון חלקיקי בוץ ולתת לרוח לייבש.
אם תרצה, תוכל אפילו להטיח אותו בעוצמה לרצפה. אינספור פעמים.
הוא יקבל את כל שריטות האלימות והכעס שבך ושתרצה להשאיר עליו. הוא יקבל גם את אותות האהבה והתשוקה, שהתקשית לומר.
הוא יכיל אותך ויחזיר לך בדיוק את מה שקיוית ליצור.
כמוני, אם תרצה.
 

A לוןA

New member
יש משהו מאוד

קשה ומתמסר בתיאור שלך.
&nbsp
נראה כאילו לא רק לו קשה להחצין את האהבה והתשוקה...
 

A לוןA

New member
וגם אותו אוכלים

מזמן לא ראיתי תיאור כזה של התמסרות- שהוא סופר- מתמסר מחד וטכני לחלוטין מאידך.
 

ExLibris499

New member
זה כבר ספינג'

לא לחם.
וזה מאוד מזכיר לי את המושג "מוסר בעסקים". איך זה יכול להיות כל כך מתמסר ויחד עם זאת כל כך טכני?
ובכלל, מה זה אומר עליי, הטכניות הזו? היכולת להתנתק לגמרי, גם כשיש רצון עז לתת? עד כמה עמוקה השריטה??
 
למעלה