חיכיתם וחיכיתם והנה זה בא

[Or Amit]

חיכיתם וחיכיתם והנה זה בא

אז אחרי ששבוע שעבר חברי הפורום השמיעו את קולם, הגיע הזמן לסכם, וגם - לתת את הגרסה המלאה שלי לדירוגים. נתחיל עם חברי הפורום כמובן: הדירוג התחלק כך שעל מקום ראשון מקבלים 5 נקודות, על מקום שני 4 נקודות, על שלישי 3, רביעי שתיים וחמישי נקודה בודדת. במידה וחבר פורום דירג למעלה מבנאדם אחד במספר 5, הנקודה התחלקה בין האנשים הללו. פוינט גארדים: כריס פול מוביל, ובהפרש עצום. עם 100 נקודות סה"כ ו-17 הצבעות במקום הראשון. אחרי CP3 מתמקם הקנדי סטיב נאש עם 77 נקודות ו-2 הצבעות למקום הראשון, סוגרים את החמישיה דרון וויליאמס (43, 1) ג'ייסון קיד (34, 1) ובארון דיוויס (30, 1) שוטינג גארדים: קובי בראיינט היה אחד משני השחקנים בהצבעה שקיבלו 5 בכל ההצבעות (אתם מוזמנים לנחש מי השני), וכך התמקם במקום הראשון ברשימה עם 105 נקודות שזה 21 הצבעות למקום הראשון. הבא אחריו, אלן אייברסון, קיבל פחות מחצי מהנקודות שקיבל קובי (!) וסיים עם 52. אחריו מאנו ג'ינובילי עם 41.25, וייד עם 33, ומקגריידי עם 29. סמול פורוורדים: לברון ג'יימס סיים במקום הראשון כאן, והיה השחקן השני שקיבל את המקום הראשון בבלעדיות. ג'יימס סגר 100 נקודות מ-20 הצבעות, כשאחריו פול פירס עם 54, מלו עם 41, באטלר עם 29 ומאריון עם 26 פאוור פורוורדים: הקרב הצמוד ביותר! קווין גארנט מסיים עם 94 נקודות מ-21 מצביעים ו-11 מצביעים שדירגו אותו ראשון, טים דאנקן מסיים מיד אחריו עם 89 ו-10 בהתאמה. אגב, אני היחיד שלא הכליל את דאנקן כלל ברשימה שלי. אחרי שני הגדולים דירק עם 32, בוש עם 29 ובוזר עם 23. סנטרים: גם קרב צמוד קצת יותר מהשאר, כשדווייט הווארד לוקח את התואר עם 95 נקודות מ-21 הצבעות, ו13 דירוגים למקום הראשון. אמארה אחריו עם 74 ב-21 ו-3 מקומות ראשונים, מינג הבא בתור עם 50 ב-17 ו3 דירוגים, וקמבי עם 41.5 ב-17 דירוגים. הבא אחריהם - ראשיד וואלאס - כבר נמצא הרחק מאחור עם 13 ב-9 דירוגים. אגב, מעניין לראות ששאקיל אוניל דורג רק על ידי ארבעה אנשים, אבל המיקום הממוצע שלו בדירוגים גבוה מזה של סטאודמייר, כולל שני דירוגים במקום הראשון. הטבלה המלאה מצורפת. בגיליון האחרון אפשר לראות גם את החמישיות (לפי בחירות הפורום) ובונוס קטן - הטופ 10 מכל עמדה לפי דירוג הפנטזי של יאהו.

 

[Or Amit]

ולדירוג האישי שלי

אז הדירוג הוא סובייקטיבי, ומושפע מאהדה לשחקנים מסוימים, על אף שניסיתי להתעלם מכך כמה שיותר. בעצם תהליך המיון שלי נעשה בשישה שלבים: 1. בחירת 40 הטובים מכל עמדה (למעט עמדת הסנטר בה בחרתי 35) 2. דירוג השחקנים לפי ציונים שנעו (לרוב) בין 6 ל-9.5 כש6 זהו שחקן רוטציה טוב, 6.5 הוא שחקן חמישיה סביר, 7 זהו שחקן חמישיה לגיטימי בכל קבוצה בליגה, 7.5 זהו שחקן מהדרג השני - לא סופרסטאר, אבל עם סיכוי להגיע לאולסטאר בקרוב, 8 זהו שחקן מוביל בקבוצתו, 8.5 זה מדרגת האולסטארים, 9 היא דרגת הסופרסטארים ו-9.5 הוא מה שנקרא "נשק מפר איזון". רק שבעה שחקנים זכו לדירוג הזה. 3. צמצום הרשימות לטופ 20 בכל עמדה (למעט עמדת הסמול פורוורד בה דירגתי את ה21 הראשונים) 4. בחירת עשרת השחקנים לעשיריה הראשונה 5. דירוג העשיריה השניה 6. דירוג העשיריה הראשונה על כל אחד בעשיריה הראשונה גם פירטתי קצת בהודעות שתראו משורשרות לכאן. כמו שאתם יכולים לראות, הדירוג בהתחלה נתן לי רק קנה מידה כללי. לא בהכרח זהו הסדר שבו דירגתי אותם אח"כ. רק שלוש הערות אחרונות -

הקובץ המלא מצורף לכאן, אני ממליץ קודם לקרוא את הדירוגים ורק אח"כ להסתכל בו

לא כל מאזני הקבוצות מעודכנים נכון להיום, יכול להיות שתראו קבוצות שממוקמות אחרת היום ממה שכתוב, אבל זה לא הבדל משמעותי. (2-3 משחקים במקרה הגרוע)

אשמח לתגובות ודירוגים שלכם. אחרי כל ההקדמה הזו - יאללה בלאגן.

 

[Or Amit]

פוינט גארדים - חלק ראשון

בבחירת הPG הייתה לי בעיה רצינית. לאחר סינון 20 הטובים, הצלחתי לבחור באופן מיידי 8 לעשרת הראשונים. נשארתי עם שני מקומות פנויים בטופ 10 על שלושה רכזים: חוזה קלדרון – הגארד המפתיע של טורונטו - שמחזיק ביחס אסיסטים-איבודים מדהים, אנדרה מילר – הגנרל של פילדלפיה – שמחזיק את הסיקסרס בתמונת הפליי-אוף, וג'מאל טינסלי – הכשרון הגדול של אינדיאנה - שנתן עונה יוצאת מן הכלל לפני שנפצע. בסופו של דבר החלטתי ללכת עם קלדרון ומילר, כי ההשפעה שלהם על הקבוצות גדולה יותר. טינסלי מקבל את המקום ה-11 והמכובד. אחריו מדורגים (בסדר יורד) בנו אודריך, אקס מכבי ת"א ומועמד מוביל לתפקיד השחקן המשתפר של העונה, מו וויליאמס הדינמי ממילווקי, מייק ביבי שמתחיל להתחבר לצעירי אטלנטה, ריימונד פלטון שמנהל את ההצגה של שארלוט, קירק היינריך המאכזב משיקאגו וראג'ון רונדו המפתיע מבוסטון. סוגרים את הרשימה ג'אמיר נלסון, טי.ג'יי פורד ודווין האריס. העשיריה הראשונה: 10. אנדרה מילר – פילדלפיה 76 המספרים מדברים: 16.9 נקודות, 6.8 אסיסטים, 4 ריבאונדים, 1.2 חטיפות מאזן קבוצתי: 28-33. מקום שמיני במזרח הרכז המוכשר שהגיע שנה שעברה בטרייד מדנבר היה אחד השמות החמים במועד ההעברות האחרון, ולא סתם. ניהול המשחק שלו, יחד עם יכולת לשים נקודות על הלוח (על אף מחסור בקליעה לגיטימית מבחוץ) הפך אותו לאחד הרכזים הטובים בליגה. מילר הוא המנוע של הסיקסרס, והגורם העיקרי להשתחלות הפוטנציאלית שלהם בפלייאוף, לא סתם הסיקסרס סירבו לכל הצעה שהגיעה אליו. 9. ג'ייסון קיד – דאלאס מאבריקס המספרים מדברים: 11.4 נקודות, 10.4 אסיסטים, 7.9 ריבאונדים, 1.7 חטיפות מאזן קבוצתי: 39-22 מקום שביעי במערב מיסטר טריפל דאבל של השנים האחרונות איבד קצת ממעמדו. המעבר לדאלאס אמור לעשות לו טוב, אבל גם איתו הקבוצה קצת מקרטעת (4-4 בשמונת המשחקים איתו). הוא עדיין מחפש את הטריפל דאבל המאה עם הקבוצה, אבל לפני הכל את תואר האליפות. בגיל 35, קיד נחשב לאחד מאחרוני הפוינט-גארדים הטהורים במשחק, ולא סתם דאלאס שמחה מאד להביא אותו. הדירוג הנמוך יחסית מגיע כיוון שלעניות דעתי, מדובר בשחקן שחסרה לו יכולת הקילר אינסטינקט הדרושה כדי להיות סופרסטאר אמיתי. 8. טוני פארקר – סן אנטוניו ספרס המספרים מדברים: 18.7 נקודות, 5.9 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 41-17. מקום ראשון במערב. הרכז הצרפתי קצת הלך לאיבוד בתוך העונה של סן אנטוניו. הפציעות (שיחק רק 45 משחקים) והזריחה של מאנו ג'ינובילי בתוך העונה המצוינת של הטקסנים, גרמה לירידה יחסית במעמדו של פארקר. עדיין מדובר באחד הגארדים הקולעים הטובים ביותר (48.7 אחוזים מהשדה, לאחר ששנה שעברה החזיק במאזן מדהים בשביל גארד של 52% ושנה קודם לכן ב55%!) ועדיין חלק חשוב במערך המגובש של הספרס. אם הוא יצליח לשבור את קללת השנים הזוגיות ויקח את הספרס לתואר נוסף – רצוף הפעם – יעלה עוד מדרגה. 7. חוזה קלדרון – טורונטו ראפטורס המספרים מדברים: 12.5 נקודות, 8.7 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים, 1 חטיפה מאזן קבוצתי: 32-26. מקום חמישי במזרח הפתעת העונה של טורונטו, ואולי אפילו של הליגה. לאחר הפציעה המפחידה של טי.ג'יי פורד לא ידעו מי ייכנס לנעליו של השד, וקלדרון נקרא לדגל. 8.7 אסיסטים זה יפה, אבל כשלוקחים בחשבון שזה מגיע עם 1.7 איבודים בלבד (קיד, לדוגמה, מאבד 3.2 כדורים למשחק) מקבלים רכז שכמעט ולא טועה. המספרים שלו כרכז פותח מרשימים אפילו יותר – 13.8 נקודות עם 9.6 אסיסטים (על 1.9 איבודים בלבד). כשלוקחים בחשבון שמדובר בשחקן שקולע ב54% מהשדה (כולל 1.3 שלשות בלמעלה מ-46%) מקבלים את אחד השחקנים היעילים בליגה. טורונטו, שהייתה מועמדת ראשית להפגע עקב הפציעה של פורד, חייבת הרבה מהמקום החמישי במזרח (צמודה ללברון במרחק של משחק אחד מהמקום הרביעי) לרכז המוכשר הזה. 6. גילברט ארינאס – וושינגטון וויזארדס המספרים מדברים: 22.4 נקודות, 5.9 אסיסטים, 4.9 איבודים מאזן קבוצתי: 29-30. מקום שביעי במזרח התלבטתי אם להחשיב את אייג'נט זירו בדירוג, כיוון שהוא שיחק רק 8 משחקים העונה. העובדה שמדובר בכל זאת באחד הסקוררים הגדולים במשחק – על אף שפתח את העונה רע מאד (ממוצע של חמישה איבודים במשחקים בהם שיחק) – הטתה את הכף לטובתו. הדמות הצבעונית שלו – ללא קשר בהכרח לדרך בה הוא משחק – הכניסה הרבה חיים בNBA בשנים האחרונות, ו-וושינגטון, על אף הדיבורים שהם מסתדרים יותר טוב בלעדיו, מחכה ל"היבאצ'י" שיחזור.

 

[Or Amit]

פוינט גארדים - חלק שני

5. צ'אנסי בילאפס – דטרויט פיסטונס המספרים מדברים: 17.6 נקודות, 7.1 אסיסטים, 2.8 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 43-16 מקום שני במזרח מיסטר ביג שוט היה ונשאר העוגן של הפיסטונס בקו האחורי. במארג קבוצתי של דטרויט, בו אין מקום לכוכבים, בילאפס הוא הדבר הקרוב ביותר לסופרסטאר. הוא מקבל ההחלטות הבלעדי של הקבוצה, ועל אף שירד קצת בכמות הדקות (מ-36 ל33) התפוקה שלו לא נפגעת. את התרומה שלו בפלייאוף לא ניתן לכמת, והשנה, למרות ההתחזקות של הסלטיקס והקאבס, יש תחושה באוויר שאולי זו שוב שנתם של הבוכנות. הרבה בזכות צ'אנסי. 4. בארון דיוויס – גולדן סטייט ווריורס המספרים מדברים: 21.6 נקודות, 8 אסיסטים, 4.7 ריבאונדים, 2.5 חטיפות מאזן קבוצתי: 36-22. מקום שמיני במערב אחרי שפתח את הליגה בסערה וסיפק מספרים של MVP, נרגע קצת החבר מגולדן סטייט, ועדיין מדובר באחד הגארדים המסוגנים ביותר בליגה היום. את תצוגות השיא שלו שנה שעברה בפלייאוף לא ישכחו בדאלאס כבר הרבה זמן, ואפילו אנדריי קירילנקו תלה מעל המיטה את הפוסטר של "הדאנק" משנה שעברה. גולדן סטייט חייבת רבות לרכז המוכשר על כך שהיא נמצאת היום במקום ריאלי לפלייאוף – לפני, לדוגמה, דנבר – והשנה אף אחד לא ירצה לפגוש אותם. הרבה מזה בגלל בארון. 3. דרון וויליאמס – יוטה ג'אז המספרים מדברים: 19.1 נקודות, 10.1 אסיסטים, 3 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 39-22. מקום רביעי במערב אחרי שנת הפריצה שלו שנה שעברה, היו שתי אפשרויות, או שדרון יתרסק כמו פוינט גארדים קודמים (מישהו זוכר את כריס צ'יילדס?) או שימשיך בקו העליה. דרון בחר את הדרך השניה, ויוטה בינתיים נהנית מאד מהגרסה השחורה (טוב, חצי שחורה) של סטוקטון-מאלון. וויליאמס שיפר את הקליעה השנה (51% מהשדה, 40% מהשלוש 80% מהקו) ועלה בשלוש נקודות ממוצע למשחק, על אף שכמות הזריקות שלו לא השתנתה. על הדרך הוא מוצא גם דרך למסור יותר, ויוטה נמצאת היום עם יתרון ביתיות במערב הצפוף. בתקופה האחרונה – לאחר שלא נבחר לאול-סטאר – ראינו ממנו כמה הצגות מרשימות ביותר כמו 17 20 מול דאלאס, 13 19 מול ממפיס ו-29 11 במפגש ראש בראש מול כריס פול, כשהוא משתק את פול ומאפשר לו 6 נקודות ו-5 איבודים. שלושת המשחקים הללו, הסתיימו בניצחונות. אחרי ששנה שעברה הג'אז הודחו רק בגמר המערב, יש תחושה שיכול להיות והנה הם עושים את הצעד הנוסף. הרבה בזכות וויליאמס. אה, והדבר הכי מגניב? הוא עוד לא בן 24. 2. סטיב נאש – פיניקס סאנס המספרים מדברים: 17.5 נקודות, 11.1 אסיסטים, 3.5 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 39-20 מקום שישי במערב הוא עדיין מריץ את ההצגה הכי טובה בליגה (לפחות עד בואו של שאק). הוא עדיין מוביל את הליגה באסיסטים. הוא עדיין מספק את אותם המספרים שנתנו לו את תואר הMVP פעמיים ברציפות (51% מהשדה, 2.2 שלשות, 90% מהקו). אבל אולי בגלל הגיל, אולי בגלל אכזבת הפלייאוף של שנה שעברה, ואלי סתם כי התרגלנו, יש תחושה שהרכז הקנדי – הדבר היחיד הטוב שיצא מקנדה למעט סירופ המייפל – גמר את הסוס. זה, כמו ששמתם לב, לא מפריע לו להיות הרכז השני הכי טוב בעולם כיום. 1. כריס פול – ניו אורלינס הורנטס המספרים מדברים: 20.9 נקודות, 10.8 אסיסטים, 4.1 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 40-19. מקום שלישי במערב אולי זו החזרה לניו אורלינס וההשפעה מהוריקן קתרינה, אבל כריס פול כבש את הליגה בסערה השנה. עם צוות משני טוב, אבל לא מצוין. מאמן טוב, אבל לא מצוין. וקהל גרוע (ובטח שלא מצוין) פול הופך את ההורנטס להפתעה הגדולה של השנה. כל הליגה ידעה שיש לו את היכולת להפוך לרכז הטוב בליגה, אף אחד לא דמיין שזה יהיה כל כך מהר. יחד עם דיוויד ווסט, טייסון צ'אנדלר ופג'ה סטויאקוביץ' שפול החזיר מהמתים, הניו אורלינס הורנטס יכולים להיות מוכתרים בתור הסוס השחור של המערב. ופול? פול הוא כרגע מועמד MVP לגיטימי לכל דבר ועניין. לטעמי השני הראוי בליגה לאחר קובי בראיינט.

 

[עבוד בהונג קונג]

ארינאס צריך לקבל מקום ראשון

עוד לא ראיתי שחקן שמוכן לעבור ניתוח כדי לשפר את הקבוצה שלו... וברצינות, אין לו מקום כאן אם מדובר על העונה הנוכחית. וושינגטון נראתה נורא איתו, וטובה בלעדיו. קלדרון צריך לקבל מקום גבוה יותר. גם טינסלי, כיוון שאינדיאנה הייתה בפלייאוף איתו, ולמרות JO, ובלעדיו היא נראית נורא. את בארון הייתי מוריד, בעיקר עקב חוסר יציבות, והעובדה שהוא ממש לא כוכב יחיד. מי שאומר את זה לא ראה משחק של גולדן סטייט. מונטה ענק, וג'קסון אולי לא ביכולת מדהימה, אבל מספק נקודות, הגנה, ומנהיגות.

 

[Puskas]

טינסלי?

יש לו איזה 5 מש' העונה..

 

[עבוד בהונג קונג]

יש לו 39

בהם הוא קלע 12 מסר 8.4 וחטף 1.7. אל תזלזל.

 

[Puskas]

אינדיאנה ניראים כמו הפרצוף של דניס רודמן

וטינסלי כמו שאמרת..שיחק רק 39..זה אומר שהוא מחמיץ 20 משחקים כמעט..אפילו יותר.. הוא לא מרים את אינדיאנה למעלה וממש לא בולט בעצמו... למען האמת טראוויס דיינר מפתיע השנה..

 

[עבוד בהונג קונג]

תעשה לי טובה

אינדיאנה פתחו את העונה הרבה מעבר לציפיות שהיו מהם. הם התחילו להפסיד לרוב אחרי שטינסלי נפצע. בזמן שהוא שיחק הוא היה טוב מאוד. גם ביינום החמיץ הרבה משחקים, זה מוריד מערך העונה המדהימה שהייתה לו עד עכשיו? דיינר מפתיע כי הוא לא ידוע, אבל לצד משחק אחד טוב, יש לו 5 רעים, והוא לא ממש מזיז את ההתקפה של אינדי.

 

[Puskas]

בשורה התחתונה

אינדי לא טובים השנה..יש להם מאזן רע וזה לא משנה איך הם פתחו..לסרט שלהם יש התחלה אבל אין אמצע וסוף... טינסלי אישית לא באחת העונות הטובות שלו ובנוסף פצוע המון... אולי אפשר לתת לו מקום עשירי אבל גם זה לא בטוח...

 

[Or Amit]

אולי באמת אין מקום לגילברט

לגבי טינסלי - היו לי לא מעט התלבטויות לגביו. בסוף העדפתי את אנדרה מילר וטוני פארקר עליו. לגבי קלדרון - אני לא רואה שיש לו מקום לפני צ'אנסי או בארון. בטח שלא לפני וויליאמס-נאש-פול. לגבי מונטה - יש לי עדיין הרגשה שהוא צריך להשתפשף ולהוכיח שהוא לא one hit wonder. אמנם מצחיק להגיד את זה אחרי שמדרגים את קלדרון כל כך גבוה, אבל יש הבדל בין להיות סקורר לבין להיות רכז. גם הכשרון בגולדן סטייט מתחלק בין כל כך הרבה אנשים, שיכול להיות שהערך שלו ירד בעיני. אני לא מסכים עם מה שכתבת לגבי בארון, אם היו נותנים לך לבחור בין גולדן סטייט עם אליס ובלי בארון לבין גולדן סטייט עם בארון ובלי אליס, את מי היית בוחר? אליס עדיין לא הראה את היכולת שלו לנצח משחקים כשהכסף על השולחן. בארון בהחלט כן.

 

[עבוד בהונג קונג]

חשבתי שמדובר על דירוג של העונה הנוכחית

מה זה קשור עם הוא טוב רק השנה, או גם בשנה הבאה? חוץ מזה שהבחור נותן עונה טובה, ולא משחק או שניים. חוץ מזה שזו כבר העונה השניה הטובה שלו... יש לי הרגשה ששנה הבאה זה מה שנקבל, גולדן בלי בארון ועם מונטה.

 

[bostonForever]

בקשר לאנדרה מילר

לדעתי הבחור אנדררייטד לחלוטין. אחד הרכזים האמינים והטהורים בליגה. אמנם היעדר היד ממרחק בעוכריו, אבל מדובר ברכז שדואג קודם כל לחברים, ובוחר בקפידה את הזריקות שלו (כ 50% מהשדה). לדעתי הוא האחראי העיקרי לריצה של פילדלפיה בזמן האחרון. לא ברור לי למה כל הזמן הוא מוזכר בקשר לטריידים כאלה ואחרים... פילי כבר מזמן היו צריכים להודיע שהוא אצלם בשביל להישאר, ולתת ללואי וויליאמס לשחק 2 במקום ווילי גרין העלוב.

 

[Or Amit]

שוטינג גארדים - חלק ראשון

בSG זה כבר היה יותר קל, תשעה מהעשרה עברו בקלות, ורק מקום אחד היה בספק. בסופו של דבר ג'יי ריצ' משארלוט היה זה שהמשיך הלאה, כשרודי גיי, קווין מארטין , ריפ המילטון ומייקל רד נשארים לעשיריה השניה. ג'ייסון טרי, מונטה אליס, בן גורדון ולנארדו בארבוסה נבחרו במקומות ה15-19 ויתחרו על המקום הראשון במצעד השחקן השישי, כשבאמצע (בדיוק) נמצא רוקי השנה העתידי – קווין דוראנט. ג'מאל קרופורד – הדבר היחיד הטוב בניקס השנה – סוגר את ה20 הראשונים בעמדה הזו. העשיריה הראשונה: 10. וינס קארטר – ניו ג'רזי נטס המספרים מדברים: 20.8 נקודות, 5.8 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, מאזן קבוצתי: 26-33. מקום תשיעי במזרח זה לא סוד שוינס נמצא בירידה בשנה האחרונה. הוא עדיין נשק התקפי מסוכן מאד, עדיין דואג מדי פעם להכנס לסרטי ההיילייט, אבל התחושה היא שזה פשוט לא זה. החדשות הטובות – מבחינת ניו ג'רזי – זה שאחרי הטרייד של קיד הוא מראה יותר חשק ורצון קארטר עדיין יכול להיות אחד מהשוטינג גארדים הטובים בליגה – טופ 5 זה בטוח – וגם בעונה חלשה שלו הוא עדיין ראוי להכנס לטופ 10. 9. ג'ו ג'ונסון – אטלנטה הוקס המספרים מדברים: 20.3 נקודות, 4.6 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, מאזן קבוצתי: 24-33. מקום עשירי במזרח. עוד שחקן שסובל מנסיגה ביכולת – בעיקר באחוזי השדה – אבל עדיין מדובר בשחקן שמוביל כרגע את ההוקס, יחד עם ג'וש סמית', למקום ריאלי לפלייאוף. ג'ו ג'ו הוא עוד שחקן צעיר יחסית (סה"כ בן 27) וכבר בעל נסיון פלייאוף יחד עם פיניקס, ויחד עם ביבי, מארווין וויליאמס, ג'וש צ'ילדרס, ג'וש סמית' ואל הורפורד, עושה רושם שיש לאטלנטה בסיס צעיר וטוב להסתמך עליו. 8. ג'ייסון ריצ'ארדסון – שארלוט בובקאטס המספרים מדברים: 20.4 נקודות, 5 ריבאונדים, 3 אסיסטים, 2.8 שלשות מאזן קבוצתי: 20-39. מקום 13 במזרח ג'יי ריצ' הגיע אחרי עונה רעה מאד מבחינתו בגולדן סטייט. בשארלוט נותנים לו את המפתחות לקבוצה, ויחד עם אוקאפור, וואלאס, פלטון ובעתיד גם מיי ומוריסון (יחד עם בחירת דראפט גבוהה), עושה רושם שהעתיד של שארלוט נראה טוב. ג'יי ריצ' – אחד הסקוררים המסוכנים בליג – הוא ללא ספק חלק חשוב במארג הזה. 7. דויין וייד – מיאמי היט המספרים מדברים: 24.5 נקודות, 6.9 אסיסטים, 4.2 ריבאונדי מאזן קבוצתי: 11-46. מקום אחרון במזרח ובליגה לטעמי מדובר באכזבת העונה. אפשר לומר שלוייד יש את כל התירוצי האפשריים – הפציעה וצוות מסייע חסר חשק ועוד מיליון סיבות, אבל זה לא מנע מאלן אייברסון לדוגמה להביא קבוצה כמו פילדלפיה של אז לפחות ל-30 נצחונות בעונה. וייד אמנם מספק מספרים אישיים מרשימים (על אף שמדובר בירידה משנה שעברה) ועל כן המיקום הגבוה שלו. אבל למי שהיה אמור להתחרות עם לברון ובראיינט על הMVP מדובר בדירוג נמוך מאד. 6. ריי אלן – בוסטון סלטיקס המספרים מדברים: 18.7 נקודות, 4 ריבאונדים, 3.1 אסיסטים, 2.6 שלשות מאזן קבוצתי: 46-12. מקום ראשון במזרח ובליגה אלן הוא ללא ספק רק הצלע השלישית בטריו הגדול של הסלטיקס, אבל איזה צלע! מדובר באחד הפיור שוטרים הגדולים בכל הזמנים (לטעמי, השלישי בטיבו מאז פרישתו של לארי בירד אחרי מילר ומאלין), שכל מה שחסר לו הוא טבעת אליפות. אלן ממשיך לספק נקודות לסלטיקס, יחד עם לא מעט ניסיון ומרווח את ההתקפה של בוסטון ובכך מונע מקבוצות להקים התנחלויות מתחת לסל הירוק. אלן הוא חלק חשוב במירוץ של בוסטון לקראת האליפות הצפויה.

 

[Or Amit]

שוטינג גארדים - חלק שני

5. מאנו ג'ינובילי – סן אנטוניו ספרס המספרים מדברים: 20.6 נקודות, 5 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים מאזן קבוצתי: 41-17. מקום ראשון במערב. השחקן השישי הנצחי של הספרס נקרא לדגל עקב בעיית פציעות בספרס, והחזיר ב25 נקודות, 6 אסיסטים ו5.5 ריבאונדים כשחקן חמישיה, רוברט הורי כבר רשם לזכותו 5-6 נצחונות של הספרס בפברואר בלבד, בו החזיק בעצם את הספרס בפלייאוף הצפוף במערב. במשחקים האחרונים חזר לספסל, אבל עדיין מקבל קרדיט מוגבר, ומה שבטוח זה שהארגנטינאי המצוין הזה מכניס לא מעט פלפל להתקפה הטקסנית. 4. ברנדון רוי – פורטלנד טרייל-בלייזרס המספרים מדברים: 19.4 נקודות, 5.8 אסיסטים, 4.9 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 31-29. מקום עשירי במערב. הסיבה היחידה שקבוצת הלוטרי של הבלייזרס הייתה בתמונת הפלייאוף במערב העמוס. רוי נותן העונה עונה מצוינת, תוף שהוא מגלה לא מעט ניצוצות של מנהיגות, ואף תוגמל כשהוא נבחר לאולסטאר על חשבון שחקנים כמו ג'ינובילי, דרון וויליאמס, טרייסי מקגריידי ועוד. הברומטר של הקבוצה הצעירה נותן סיבה טובה להאמין שנראה כדורסל טוב בעתיד הלא רחוק בבת הטיפוחים של פול אלן. 3. טרייסי מקגריידי – יוסטון רוקטס המספרים מדברים: 21.3 נקודות, 5.6 אסיסטים, 4.9 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 39-20. מקום חמישי במערב. להשמיץ את טי-מאק הפך להיות ספורט בינלאומי. אומרים עליו שהוא לוזר, שהוא אגואיסט, שהוא לא מסוגל להשאר בריא, שהוא שולל תקווה לאליפות מיוסטון. אז טי-מאק מחזיר להם ברצף של 15 ניצחונות – להזכירכם פעם אחרונה שזה קרה הרוקטס לקחו אליפות – ובעיקר ממשיך לקלוע ולמסור (6.5 אסיסטים בפברואר) ולגרום לכל הטריידים (שהרוקטס בקושי היו מעורבים בהם) להראות כמו עסק משני. 2. אלן אייברסון – דנבר נאגטס המספרים מדברים: 26.7 נקודות, 7.2 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים, 2.1 חטיפות. מאזן קבוצתי: 35-24. מקום תשיעי במערב. אייברסון מסתכל למעלה ולא מבין למה זה מגיע לו. כרמלו והוא הם קומבינציית שני השחקנים הכי טובה בליגה, מרכוס קמבי חוסם כל כדור שמתקרב, המאזן מדבר על בערך 50 ניצחונות, ועדיין הם מחוץ לפלייאוף? בינתיים התשובה ממשיך לספק מספרים. גם בגיל 33 הוא לא יורד מהמגרש (מאז עונת 2000-2001 הוא משחק למעלה מ42 דקות למשחק, למעט עונה אחת הוא עבר בכל העונות את 40 הדקות למשחק), ומספק מספרים כמו שרק הוא יודע. בפאונד-פור-פאונד הוא, ללא ספק, השחקן הטוב בעולם. בעולם שאנחנו חיים בו – הוא מסתפק במקום השני ברשימת השוטינג גארדס. 1. קובי בראיינט – לוס אנג'לס לייקרס המספרים מדברים: 28.3 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, 2 חטיפות מאזן קבוצתי: 42-18. מקום שני במערב מה לא נאמר על קובי בראיינט? סוליסט מפונק, אגואיסט שחושב על עצמו לפני הקבוצה, ווינר חסר פשרות. כל מה שתגידו נכון. או אולי היה נכון עד לשנה שעברה. השנה קובי עשה את הבלתי-יאומן ועשה קפיצת מדרגה נוספת. קובי, שהיה רגיל לקחת על הגב את הקבוצה, גילה פתאום שהקבוצה יכולה לרוץ לבד. הוא עכשיו צועק "אחרי" והם באים. הוא עדיין מכונת הקליעה הכי משוכללת בליגה – כנראה הכי טובה מאז שאיזה אחד בשם ג'ורדן הוריד מעליו את מדי הבולס – אבל השנה קובי עושה את זה כחלק מהקבוצה. אחרי שגם ההנהלה החליטה ליישר קו ולחזק את הקבוצה. פתאום אליפות זו לא מילה גסה בLA. וקובי? לטעמי נכון למרץ 2008, הוא השחקן הטוב ביותר בעולם, והמועמד שלי לMVP.

 

[עבוד בהונג קונג]

מה למונטה ולשחקן שישי

הוא פתח השנה כמעט בכל המשחקים של גולדן סטייט. הוא נתן חודש ינואר מדהים עם מעל 20 נקודות, ב53% שזה אחוז שסנטרים היו מתגאים בו. התעלמות טוטאלית. מצד שני הכנסת את ג'יי ריצ' הלא יציב משארלוט הגרועה, את קרטר ואת וייד שהשנה פשוט גרועים, את ג'ונסון שלא מצליח להרים את הקבוצה שלו, ואת אלן שמסתמך על החברים גארנט ופירס. מונטה השנה נותן תפוקה מדהימה. אני רואה הרבה משחקים של גולדן סטייט, והבחור כוכב. שנה שעברה לא הבנתי מה ההתלהבות, השנה אני מבין. הוא סוחב את הקבוצה בימים שבארון נעלם, וקולע בלי סוף. הוא משחק כמו וטרן. מונטה היה צריך להיות בחמישיה הראשונה. אני הייתי מוציא את אייברסון, שעם כל הכבוד דנבר מדורגת הרבה מתחת לפוטנציאל שלה, וזה גם בזכותו...

 

[Or Amit]

סמול פורוורדים - חלק ראשון

בעמדה מספר 3 אנחנו שוב עם עומס יתר של מתחרים. אם חלק מהבחירות לטופ 10 היו ברורות, יהיו כאן לא מעט שחקנים מהמקום ה17-18 ועד המקום ה6-7 שנמצאו בתחרות די צמודה. התחרות הייתה קרובה מאד גם בתחתית ה-20 כשלא הצלחתי להחליט את מי לצמצם מה-20, ונסגרנו עם רשימה של 21 סמול-פורוורדים. רון ארטסט – אקס אינדיאנה – הוא זה שפותח את העשיריה השניה. אחריו אפשר למצוא את מחליפו בתפקיד דני גריינג'ר שנותן עונה מרשימה ביותר. קורי מאגטי, הסקורר של הקליפרס, הוא הבא בתור. אחריו מוצאים את גרנט היל הרב-גוני ואת ראשארד לואיס שבינתיים מחזיר קבלות על חוזה העתק שקיבל בקיץ. טיישון פרינס הוא הבא בתור, פג'ה סטויאקוביץ' המתקאמבק מתמקם במקום ה-17. סטפן ג'קסון של גולדן סטייט מתמקם צמוד אליו, לואל דנג משיקאגו ב-19 ובמקום ה20-21 אני ממקם את צמד המייקים – דאנליבי מאינדיאנה ומילר מממפיס. העשיריה הראשונה: 10. ג'וש הווארד – דאלאס מאבריקס המספרים מדברים: 19.8 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 2 אסיסטים, מאזן קבוצתי: 39-22 מקום שביעי במערב ג'וש הוא לדעתי סימן נוסף לדעיכה השנה של כל דאלאס. אחרי שנחנקו – אין מילה טובה יותר לתאר את זה – מול גולדן סטייט בשנה שעברה, אחרי עונת שיא, יש ירידת מתח רצינית בשורות דאלאס. ג'וש אמנם העלה קצת את המספרים בכל הקטגוריות, אבל לא עשה את קפיצת המדרגה המצופה לרמת סופרסטאר, וכעונש נשאר מחוץ לאולסטאר. בחודש פברואר חלה נסיגה ביכולת שלו (קלע 16 נקודות בפחות מ-40% מהשדה), אבל אם לדאלאס יש מחשבות רציניות בקשר לפלייאוף השנה, לבחור הצעיר הזה צריך להיות חלק גדול בכך. 9. הידו טורקוגלו – אורלנדו מג'יק המספרים מדברים: 19.6 נקודות, 6.1 ריבאונדים, 4.8 אסיסטים, 2.1 שלשות מאזן קבוצתי: 39-23. מקום שלישי במזרח אורלנדו התחילה את העונה כאחת מההפתעות הגדולות, לצלף הטורקי יש מניות לא מעטות בהפתעה הזו. הידו מספק, יחד עם ראשארד לואיס, את הקליעה מבחוץ שהווארד צריך ע"מ לשלוט ברחבות, ותורם את הדברים מסביב – 6 ריבאונדים וקרוב ל-5 אסיסטים – מספרים דומים לפוינט-פורוורדים הגדולים. עכשיו, כשאורלנדו מסתכלים על שתים-עשרה קבוצות מזרחיות מלמעלה, אף אחד כבר לא מזלזל בהידו, שהוזכר – לפני לואיס – כמועמד למשחק האולסטאר השנה. 8. ריצ'ארד ג'פרסון – ניו ג'רזי נטס המספרים מדברים: 23 נקודות, 4.3 ריבאונדים, 2.8 אסיסטים מאזן קבוצתי: 26-33. מקום תשיעי במזרח בתוך העונה העגומה של ג'רזי, ג'פרסון הוא היחיד מבין הסטארים שלא איכזב. אחרי עונה קשה עבורו שנה שעברה (בה הפסיד 27 משחקים עקב פציעה) הוא חזר השנה, והולך לטבעת יותר חזק מאי פעם (אנשי השמועות מוזמנים לפרש את זה באיזו דרך שהם רוצים) התוצאה? שיא קריירה בקליעות עונשין (7.2) והסיבה היחידה – טוב, יחד עם חולשת המזרח – שג'רזי עוד רואים את הפלייאוף בתור משהו ריאלי. 7. אנדרה איגואדלה – פילדלפיה 76 המספרים מדברים: 19.7 נקודות, 5.6 ריבאונדים, 4.6 אסיסטים, 2.1 חטיפות מאזן קבוצתי: 28-33. מקום שמיני במזרח הסיבה השניה – יחד עם מילר – לזה שפילי נמצאים חזק בתקופת הפלייאוף. יחד עם לואי וויליאמס ו-ווילי גרין הצעירים וסאם דלמברט שמספק את הנוכחות בצבע, איגי הוא החתיכה החזרה בפאזל. מילר הוריד ממנו את עומס המנהיגות שכנראה הוא לא בשל אליו, והפך אותו לחיית כדורסל שעושה הכל – בד"כ תוך כדי הכנסת מהלך אחד או שניים לעשרת המהלכים היפים. השנה הוא גם שיפר את הקליעה מבחוץ (1.1 שלשות למשחק, כפול משנה שעברה). הוא לא יהיה AI השני, אבל ללא ספק יכול להתפתח ולהיות איגואדלה הראשון. 6. ג'ראלד וואלאס – שארלוט בובקאטס המספרים מדברים: 20.6 נקודות, 6.2 ריבאונדים, 3.6 אסיסטים, 2.2 חטיפות, חסימה מאזן קבוצתי: 20-39. מקום 13 במזרח אין אפשרות להתאים לג'ראד כינוי יותר מתאים מ"קראש" – הכינוי הנוכחי שלו. האמת? החמאס רוצה לגייס אותו בתור מחבל מתאבד. הבחור שנבחר במקור ע"י הקינגס וכבר הספיק לעבור בשני אקספנשן דראפטס, מספק הרבה יותר מהגנה ומלחמה. למעלה מ-20 נקודות למשחק עם שלשה ו-8 הליכות לקו בממוצע, הופכות אותו לנשק התקפי שאי אפשר להתעלם ממנו. אם הוא רק יצליח להשאר בריא, לבובקטס יש נכס עצום.

 

[Or Amit]

סמול פורוורדים - חלק שני

5. פול פירס – בוסטון סלטיקס המספרים מדברים: 20.5 נקודות, 4.7 אסיסטים, 5.5 ריבאונדים מאזן קבוצתי: 46-12. מקום ראשון במזרח ובליגה הסמל של בוסטון שקיבל עזרה עצומה השנה, ועדיין משמש – לדעת רבים – בתור החלק החשוב ביותר במכונה המשומנת של בוסטון. אמנם הנקודות בירידה משנה שעברה, אבל כמות החטיפות עלתה (1.3 השנה) ויחס האסיסטים-איבודים השתפר (מ1.3 ל-1.6), את הכרטיס לאולסטאר הוא קיבל כרגיל, אבל ההרגשה היא שהפעם הוא יכול לקחת את הירוקים הכי רחוק שאפשר. 4. שון מאריון – מיאמי היט המספרים מדברים: 16 נקודות, 10 ריבאונדים, 2.2 אסיסטים, 2.1 חטיפות, 1.4 חסימות מאזן קבוצתי: 11-46. מקום אחרון במזרח ובליגה הבחור ששם את ה"רב" ברב-גוני, הבנאדם שהכי דומה למוטציה בין תמנון לג'ירפה, האיש עם הג'אמפ שוט הכי מכוער בכל הNBA. המאטריקס, לצערו, תקוע בקבוצה הכי גרועה בליגה. זה לא מונע ממנו להיות עדיין – כאמור – השחקן הכי רב-גוני, שממלא כל כך הרבה פונקציות על המגרש. הוא ישמור על קובי בראיינט, יספיק לקחת את הריבאונד מדאנקן ויעוף לצד השני כדי להטביע מאסיסט של וייד. אני מאמין שאם הא יצא מהחוזה שלו בקיץ ויגיע לקבוצה רצינית שבה יהיה השחקן השני או השלישי בחשיבותו, אנחנו נראה אותו מטפס עוד בשלבים של הדירוג. 3. קארון באטלר – וושינגטון וויזארדס המספרים מדברים: 21.4 נקודות, 6.8 ריבאונדים, 4.5 אסיסטים, 2.4 חטיפות מאזן קבוצתי: 29-30. מקום שביעי במזרח ולחשוב שמה שוושינגטון ויתרו עליו כדי להביא את הבחור הזה זה קוואמי בראון... אחרי התקדמות עצומה שנה שעברה, המשיך את הקו החיובי גם השנה עד שנפצע. מחזיק את וושינגטון ללא הכוכב הגדול גילברט ארינאס חזק בתקופת הפלייאוף, ועד הפציעה גם עם סיכוי לביתיות. באטלר ממשיך לבסס את מעמדו כאחד הפורוורדים הטובים בליגה, ואם הוויזארדס יגיעו לפלייאוף בריאים, הם יהיו כוח מוביל במזרח, בעיקר בגלל באטלר. 2. כרמלו אנתוני – דנבר נאגטס המספרים מדברים: 25.9 נקודות, 7.4 ריבאונדים, 3.3 אסיסטים, מאזן קבוצתי: 35-24. מקום תשיעי במערב. עוד שחקן שכולם אוהבים לשנוא (וכונה אף "אוברייטד" לא מזמן בפורום), אבל אנתוני ממשיך לשים נקודות על הלוח ולהפוך למספר 2 (על חשבון דויין וייד וקצת לפני כריס בוש) בדראפט הנהדר "ההוא". אחרי ששמע הרבה ביקורות בשנים הראשונות על היותו רך מדי ולא מספיק משתתף במאבקי הלוחות, אז השנה הוא כבר עם למעלה מ7 ריבאונדים (לאחר פחות מ-5 לפני שנתיים ו-6 שנה שעברה), ומצא את הדרך להסתדר עם אלן אייברסון. דנבר אמנם עדיין במקום התשיעי במערב, אבל אם וכאשר היא תכנס לפלייאוף, אף אחד לא ירצה לפגוש אותה שם 1. לברון ג'יימס – קליבלנד קאבאלירס המספרים מדברים: 30.3 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 2 חטיפות, חסימה מאזן קבוצתי: 34-26, מקום רביעי במזרח אין הרבה מה להגיד על הבחור הזה – חוץ מלהזכיר שהוא עוד לא בן 24 – ההנהלה סוף סוף הביאה לו שחקנים משלימים – קלעי בדמות שצ'רביאק, לוחם וריבאונדר בדמות בן וואלאס, רכז בדמות דלונטה ווסט – ועד שלא יוכח אחרת, לברון הוא הסמול פורוורד הטוב בליגה.

 

[עבוד בהונג קונג]

התעלמות מוחלטת מהישגי הקבוצות

אנתוני שני? יש לו מקום בעשיריה, אבל שני ממש לא. כנ"ל מה שכתבתי על אייברסון. אנתוני קולע הרבה מסיבה אחת, הוא זורק הרבה. הבחור עוד לא פגש זריקה ראה מימיו. הוא לא תורם בשום אספקט אחר (אולי ריבאונד פה ושם), לא הגנה, לא אסיסטים. מאריון גם כן מדורג גבוה מעל היכולת שלו. בטח אחרי הטרייד. הידו אחרי ג'פרסון, איגי, ווואלס? הבחור מחזיק את אורלנדו השנה. אז נכון שבלי דוויט הוא לא היה מצליח, אבל אני מאמין שגם דוויט בלעדיו לא היה מספיק. הוא תורם בכל התחומים. השלושה האחרים פשוט לא מרימים את הקבוצות שלהם.

 

[עבוד בהונג קונג]

ושוב התעלמת מג'קסון

למרות שאני פחות החלטי ממה שהייתי לגבי מונטה. לא מהשחקנים המבריקים בליגה, אבל יש לו חלק לא מבוטל בהישגי גולדן סטייט השנה.