חיים שאלה...

[קצת מתוסכלת]

חיים שאלה... ../images/Emo4.gif

בלי חברים... בלי מסגרת.. בלי שום סיבה טובה לקום בבוקר... רוב היום אני מבלה בין המחשב, לטלויזיה, למקרר... שעות על גבי שעות מול המחשב... בעיקר בפורומים.. מפורום לפורום... וכשנגמרת הרשימה הקבועה...הכל מהתחלה... מרפרשת כל מה דקות.. לראות מה חדש... ובדרך כלל שום דבר לא מתחדש... מדי פעם.. כשממש לחוץ לי, או שאיזה נושא ממש מעניין, אני גם מגיבה... אבל לעיתים רחוקות... עוברת מפורום לפורום... לפעמים מנסה פורומים חדשים...אבל בדרך כלל נשארת בקבועים שלי... עד עכשיו היה גם את חבר שלי....שגם בילה שעות מול המחשב... עשה המון דברים... ובינהם גם דיבר איתי.. שאגב דרך המחשב הכרנו.. אבל עכשיו הוא התגייס... אז גם אין לי ל ך עם מי לדבר... יש לי רשימת אי סי די מכובדת...אבל שום סבלנות לאף אחד מהרשימה.... אפילו לא אחד..... השיחות הסתמיות האלה "היי מה נשמע? מה קורה? מה חדש?"... ההורים בעבודה..מהבוקר עד הערב..ואם לא..אז עסוקים.. האחיות בבית ספר, ואחר כך חוגים וחברים, וכשבבית אז מעצבנות...כמו שרק אחיות קטנות יודעת לעצבן... רוב היום אני לבד... במסלול קבוע, מהמחשב, לטלויזיה, למקרר...וחוזר על עצמו... משתגעת לחלוטין... מתחרפנת..מטפסת על הקירות... לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר... מהבוקר עד הלילה... לבד בבית... בלי חברים. בלי מסגרת. בלי שום סיבה טובה לקום בבוקר. אז למה לי בעצם לקום בבוקר? אני

 

[זיו25]

צאי לעבוד,

ואם אי אפשר - את תמיד יכולה להתנדב - יש אירגונים שתמיד ישמחו לקבל עוד יד ... לא?

 

[dana2909]

גם אני הייתי מתוסכלת במקומך

כן, אין שום סיבה לקום בבוקר. את צריכה לצור לעצמך מסגרת. אבל תחשבי ככה. יש לך צ´אנס. יש לך את האפשרות לעשות עכשיו מה שבא לך. אני לא כל כך יודעת למה את לא מאלה שצריכים לעבוד (אלא אם כן את במצבי ופשוט לא מוצאת משהו). יש מלא דברים שאפשר לעשות. דבר ראשון: ללמוד!! ואני לא מדברת בהכרח על לימודי תואר, למרות שזה לא רע. קחי איזה קורס במשהו שתמיד רצית ללמוד, כמו קורס צלילה, או פאנג שווי, או איפור, או ג´ודו (הייתי חייבת לאזן), או פיסול או ציור או ריקודי עם או שירה בציבור וכן הלאה וכן הלאה (וכל זה בלי להזכיר לימודי תואר). יש לך הזדמנות ללכת ללמוד משהו שתמיד רצית.. דבר שני: ספורט תמיד אמרתי שאם יהיה לי יותר זמן אני אתחיל להתאמן כמו שצריך (כמובן שכשיש לי זמן תמיד ´לא יוצא לי´). תירשמי לחדר כושר ותלכי 4-5 פעמים בשבוע. על הבוקר.. זה יתן לך אנרגיה לכל היום, ויתן לך רעיונות להמשך.. דבר שלישי: בילוייים קניות, סרטים, הצגות, ים, בריכה, קניות אמרתי? בקיצור לא חסר... דבר רביעי: לעבוד שמתי את זה פה, כי אני לא ממש יודעת למה את לא עובדת עכשיו. אבל את יכולה ללכת לעבוד במשהו זמני, עד שתמצאי משהו קבוע. אולי מלצרות אולי משרדי. משהו שיכניס כסף ויגרום לך לראות אנשים אחרים חוץ מהאחיות שלך. בכל מקרה, תשתדלי לא להכנס ללופ הזה של שינה-אוכל-טלוויזה כל היום, כי קשה לצאת ממנו, ובסוף תמצאי את עצמך ישנה כל היום וערה כל הלילה.. בהצלחה!! תעדכני מה קורה איתך.

 

[אפי היקרה]

אבל מתוסכלת יקרה

עם כל כך הרבה זמן פנוי, מדוע את לא קמה ועושה משהו עם עצמך? לא ברור לי אם את לפני גיוס, אחריו, לפני לימודים, לא שקלת לימודים בכלל, אבל אתיחס לזה כאילו עיתותייך, עפי שנשמע מדברייך, בידייך. עבודה? המושג מוכר לך? סוג של יציאה מהבית בבוקר, עמל כפיים, או עמל כשלהו אחר, כשבסוף החודש מצטרף לחשבון בנקך סכום מבוטל או לא מבוטל של שקלים? מצלצל מוכר? עם הכסף תוכלי לעשות דברים אחרים רבים, מחוץ לבית והן בפנימו. בנוסף - ספורט כלשהו? התנדבות (שאמנם הכסף לא בצידה, אך הסיפוק, כידוע, הוא שווה ערך אם לא יותר). חשבת על לעשות קורסים, ללכת לשמוע הרצאות בנושאים מעניינים? משהו? את מדברת על חוסר מסגרת, והתשובה הברורה היא שמסגרת, או סדר יום קבוע ומלא, היא התשובה לבעיותייך. אני מקווה שאת לא מתמכרת לבטלה, ולרחמים העצמיים על שאין לך מה לעשות, משעמם לך ולא טוב לך. רוצה סיבה טובה לקום בבוקר? מצאי משהו שמעניין אותך, עם שכר או בלי שכר, וצאי החוצה. וכמו שנשמע לי, יש לך סיבה אחת לפחות לקום בבוקר, והיא החבר, שאולי לא נמצא כרגע באיזור, אבל מן הסתם גם הוא היה רוצה למצוא בסופי שבוע את חברתו חייכנית, אולי עייפה מעמל השבוע, אבל מסופקת מניצול הזמן הטוב שלה. רביצה היא מחלה, שעלולה להגיע לממדים מפלצתיים. את מודעת לסכנה, אז קומי ועשי משהו !!!

 

[קצת מתוסכלת]

זה קצת יותר מסובך מזה...

אני לפני גיוס... הרבה לפני גיוס.. יש לי יותר משנה.. בגלל שעזבתי את בית ספר. ולא מתכוונת לחזור לשם בחיים. עבודה זה בעיה.. עד לפני מה חודשים עבדתי בעבודה די קבועה, אבל מכל מיני סיבות, אני כבר לא עובדת שם יותר. ואני גרה במקום מאוד קטן.. ככה שאין איפה לעבוד. הצעתם לבלות... אבל איך אפשר לבלות לבד?... ללכת לסרט לבד? זה לא כיף.. אין עם מי לצחוק או לבכות או סתם להעביר אחר כך חוויות..... לא מוצא שום דבר מעניין לעשות... שום דבר שאני מצליחה לעשות הרבה זמן ולא נמאס לי... אין לי שום מוטיבציה לעשות כלום.. שום מט\וטיבציה להרים את התחת ולעשות משהו עם עצמי... אני יושבת בבית ומשתגעת......

 

[מיטללל]

כמוני כמוך

גם לי יש שנה עד הגיוס... רוב החברים שלי כבר בצבא {לפחות הנסבלים בהם}.. את העבודה האחרונה עזבתי לפני שבועים ואני כל הזמן אומרת לעצמי שאני אחפש "מחר". .. אז כל היום שלי מתבזבז באינטרנט והסתבבות חסרת מעש ברחובות... כן משעמם.. גם אני מתחילה להתשתגע.. השבוע טס לי.. בלי משמעות.. בלי עשייה.. מה את יכולה לעשות? מה אני יכולה לעשות? בעיקר להרים את התחת מהכיסא הנוח.. ולהתחיל לעשות משהו! לחפש עבודה.. {הבנתי שזה קצת פחות קל אצלך אבל תנסי לכל הפחות} להכיר אנשים אחרים.. אלוהים! יש לנו שנת חופש. לעשות כרצוננו.. את יודעת.. שנה שעברה בלימודים.. חשבתי שזה הדבר הכי מדהים שיהיה לי בחייים {טוב נו.. בסוף פתחתי "פורם שוקולד"}. עכשיו אחרי שהמצב נרגע המחשבות של לטוס לח"ול חזרו... נסי גם לתכנן משהו... ובמקרה הכי גרוע.. אנחנו גם יכלות לפתח מופע סטרפיז קטלני יחדיו..

 

[אפי היקרה]

בנות יקרות (מתוסכלת ומיטל)

אם לא תתחילו לעשות עכשיו ומיד משהו עם עצמכן, לכשבאמת תתגייסו, תאכלו את עצמכן שחרבתם שנה שלמה מחייכן על קיטורים, רביצה, וקיטור תהומי. שנה יש לכם, שנה !!! אתם יודעים כמה אנשים היו הורגים עבור שנה כזו, נטולת מחויבויות לאומה ולמדינה, נטולת לחץ לקראת לימודים/עבודה חדשה/פנסיה??? כל הזמן שלכן בידיכן, ואתן בוחרות לשבת ולבזבזו ! (ועתה, משאני קוראת את הודעתה של מיטל שוב, נדמה לי שאולי היא בדרך החוצה) אבל מתוסכלת יקרה: לשבת ולתת תירוצים ללמה את לא יכולה לעשות כלום, לא יקדם אותך כהוא זה. עייני שוב בהצעותיי הראשונות, עבודה מן הסתם לא תימצא בישובך הקט, אך כמו שרוב האנשים שאני מכירה, נוסעים בשלל כלי תחבורה למחוז פרנסתם (כן, גם אוטובוס הוא כלי תחבורה), כך גם את יכולה. ברגע שתנקבי חור קטן בבועה בה את נמצאת, הקרע הזה רק יילך ויתרחב, וכולי תקווה שעוד חודש-חודשיים, תהיי כל כך טרודה בשלל עיסוקים, שאפילו לא יימצא לך הזמן לחזור לכאן ולספר לנו כמה אין לך זמן לכלום. תתחילי במשהו קטן, נראה לאן תגיעי.

 

[קצת מתוסכלת]

אמממ...

בעקבות זה שאני מגלה מה הגבול בין סתם שעמום להתחרפות דק... תפסתי את עצמי ביידים, והלתי לעשות משהו שהרבה זמן אני וצה לעשות. לעבור לגור בקיבוץ... אז הלכתי וביררתי... אבל אז הסתבר שבגלל גילי הצעיר (עוד 20 יום 17) שום קיבוץ לא יכול לקבל אותי. אבל...(וזה אבל חשוב) אם אני מכירה משפחה שגרה בקיבוץ.. אז המשפחה יכולה "לאמץ" אותי... ולכן פניתי לחברים של ההורים שגרים בקיבוץ.. ושאלתי אותם. הם אמרו שאין בעיה.. חוץ מבעיה קטנה.. שהם טסים לחו"ל ל10 ורק כשיחזרו יוכלו לטפל בעניין... ולכן... נשאר לי עוד שבוע שלם של רביצה.. שלאחריו אני מקווה שתתחיל תקופה חדשה.. טובה יותר... אז אני משערת ששבוע שלם קטן עלי.. כי אני אחרי 4 חודשים כאלה בערך... למרות שאני מקווה למצוא משהו יותר טוב לעשות גם בשבוע הקרוב... שאחריו אני אעזוב את הבית לתקופה בלתי ידועה... אני חרא של בוקר

 

[Y me]

ייווווו...

לחיות בקיבוץ, זה אחד מהדברים שאני תמיד חלמתי לעשות ! (מייד אחרי שאסיים לגור ולעבוד בבית מלון באילת

) איך זה שגם אני נמצא בתקופת ביזבוז\בטלה כזו אבל עדיין יש לי יותר מדי מחויבות ובלגנים ! אני חייב לשאול... מסיבה לא מוסברת יצא לי לפגוש הרבה בנות שפרשו מבי"ס, למה ? מה גרם לך לעשות את זה ?

 

[קצת מתוסכלת]

למה...?

שאלה טובה... כי לא יכולתי לשבת עוד דקה.. במקום הזה.... עם האנשים האלה...... עם המורים.. שעומדים מולי.. ומדברים ומדברים ומדבים.. ואני לא מבינה כלום.. ואז אם אני מבקשת שיסבירו שוב.. הם מתעצבנים שלא הבנתי... אבל מה אני יכולה לעשות.. אני דיסלקטית... ואני לא מבינה הכל בפעם הראשונה...או המורים שמשפילים... הם יודעים שמכיתה ג´ בערך אני לא מכינה שיעורים..אבל נהנים כל תחילת שיעור לשאול אותי בהפגנתיות אם הכנתי שיעורים... למרות שהם יודעים שלא הכנתי... ואז כמובן לשלוף את העט.. ולסמן אותי ביומן... וכל שיעור חוזרת הסיטואציה המשפילה הזאת.... היחס מהתלמידים בכיתה... היחס של "הילדה הכי טיפשה" שקיבלתי מכולם. אבל עכשיו בדיעבד אני יודעת.. שהם הטיפשים..כי הם אלה שמודדים חוכמה בציונים... אבל מצטערת לבשר להם... הציון שלי במטמתיקה או בהיסטוריה לא יכול להגיד כלום על החוכמה שיש לי בראש... אז עזבתי את בית ספר... עבדתי בכל מיני עבודות.. עשיתי הרבה כסף... ניסיתי הכל.. שיעורים פרטיים, נסיעות פעם בשבוע לת"א לקבל שיעורים מיוחדים... אפילו עזבתי את הבית לגור אצל דודים בצפון כדי לנסות בית ספר פתוח.... אבל כלום לא עזר.... ואז חזרתי הביתה.. קניתי אופנוע שהיה חלום חיי בכל הכסף שחסכתי מהעבודות... מאז אני בבית ולא עושה כלום.. מדי פעם נוסעת לבקר חברים..וזהו... מקווה שעניין הקיבוץ יעבוד.. ושילך לי שם טוב......ואם לא.. אז אני אמשיך הלאה.. אני כבר רגילה..... מקווה שלא רשמתי יות מדי שטויות. ושעניתי לשאלה שלך... אני

 

[GREENSsss]

מסכימה מאוד-

השתחררתי גם אני לפני 10 חודשים בערך. 4 חודשים מתוכם (בהתחלה) לא עשיתי דבר חוץ מאשר ללמוד לפסיכומטרי. הייתי משועבדת לפסיכומטרי. אז כמובן, הייתה לי תקופת בטלה, ואז התחלתי לעבוד. אפשר לומר שלא ניצלתי טוב את החופש שלי, רק בסביבות אוגוסט התחלתי להינות ולעשות משהו עם עצמי. עכשיו מאוחר מידיי, מכיוון שאני עסוקה מאוד בין לימודים ועבודה וחבל שלא עשיתי דברים אחרת.