חיים לא משותפים
אני חיה עם בן זוגי כבר 28 שנים אנחנו שונים מכל הבחינות גם בצורת החשיבה , מנטליות ,התנהגות בקיצור לא מתאימים בכלום . כל השנים ניסיתי לגשר על הפערים בדרכים שונות כאשר מבחינתו לא היה מאמץ , "ככה אני קבלי אותי וזהו" . ניסתי לקבל אך היו לנו עימותים בכל דבר בעיקר בחינוך של הילדים . בכל חיי הנישואין שלנו אני תמיד השקעתי 100% והוא בקושי 1% . לא רק בנישואין , גם בעבודה , גם בקשרים עם החברים שלו , גם עם המשפחה שלו היום הוא מנותק מכולם - ברור שיש לו בעיה שאינו מוכן לטפל בה ) ב10 שנים הראשונות עוד היה בסדר . אך בשנים האחרונות זה היה סיוט . לפני כ- 10 שנים אמרתי "די אי אפשר להמשיך" הוא פשוט לא עבד תקופות ארוכות ומצבנו הכלכלי התדרדר. אני לעומת זאת עבדתי במקום מסודר עם הכנסה יחסית גבוהה , השלמתי לימודים והתקדמתי בעבודה , הוא העדיף להתבטל ולנוח (לא הייתה אז אבטלה ) . באותו שלב בקשתי שיעזוב את הבית כי הוא לא תרם בשום שטח . והוא עזב לחודש . כבר בשבוע הראשון הוא בקש לחזור תוך שהוא משתמש בילדים לעורר רחמים והבטיח לעבוד . הסכמתי מתוך רחמים הדברים קצת השתפרו אך לא ממש . היום המצב שיש ביננו נתק מוחלט אין לנו חברים משותפים כי הוא מתבודד , ניתק קשר עם כל העולם , אנחנו לא מבלים ביחד , לא ישנים ביחד וכמעט לא מדברים . הסיבה שאינני מתנתקת ממנו היא שיש לנו בת עם בעיה נפשית קשה (שצצה לפני שנתיים ) ואני פוחדת שהניתוק יפגע בה .היא בת 19 וגרה אתנו , שאר הילדים הם גדולים ועצמאיים . אציין כי הוא בן אדם טוב ואוהב , יודע לתת תשומת לב לילדים בדרכו שלו והילדים מאוד אוהבים אותו מתייחסים אליו כאל ילד קטן , הוא כל הזמן דואג לי מפנק אותי ואני מרגישה שהוא אוהב אותי . הבעיה בקשר היא חוסר התאמה מושלם ביננו , אני מעשית והוא אסטרונאוט , מתבודד, לא עובד ממש , בטלן , וקשה לי להתמודד . בחודש האחרון הרגשתי שזה קשה להמשיך בצורה כזאת מצד אחד הוא מחפש אהבה שאיני יכולה לתת לו כי יש לי משקעים רבים של כל השנים וכמעט כל מה שהוא עושה מרגיז אותי ואז אני מרחמת עליו כי הוא מרגיש דחוי . ומצד שני אני כבר עייפה ואין לי כוח לגדל אותו ולתמוך בו כל השנים מה גם שאיני נהנת כבר מכלום . אני מתלבטת מאוד רק בגלל ביתי אחרת הייתי עוזבת כבר לפני שנתיים . היינו ביעוץ משפחתי והוא לא רצה להמשיך . היועצת אמרה שבגלל המצב של ביתי היא לא ממליצה להפרד אלא לנסות זה היה לפני שנתיים . אני בכל זאת חושבת שהיא טועה . המצב של ביתי השתפר קצת לאחרונה ונושא הגירושין עולה אצלי מחדש . כל התקופה שחיינו ביחד לא היו בגידות ורומנים מהצד , אפילו בזה הוא התעצל .כמה פעמים אמרתי לו לך חפש משהי שבאמת תאהב אותך ותעניק לך אהבה שאיני מסוגלת לתת לך אבל הוא נשאר. והמשיך להיות תלוי בי . מה דעתכם ?
אני חיה עם בן זוגי כבר 28 שנים אנחנו שונים מכל הבחינות גם בצורת החשיבה , מנטליות ,התנהגות בקיצור לא מתאימים בכלום . כל השנים ניסיתי לגשר על הפערים בדרכים שונות כאשר מבחינתו לא היה מאמץ , "ככה אני קבלי אותי וזהו" . ניסתי לקבל אך היו לנו עימותים בכל דבר בעיקר בחינוך של הילדים . בכל חיי הנישואין שלנו אני תמיד השקעתי 100% והוא בקושי 1% . לא רק בנישואין , גם בעבודה , גם בקשרים עם החברים שלו , גם עם המשפחה שלו היום הוא מנותק מכולם - ברור שיש לו בעיה שאינו מוכן לטפל בה ) ב10 שנים הראשונות עוד היה בסדר . אך בשנים האחרונות זה היה סיוט . לפני כ- 10 שנים אמרתי "די אי אפשר להמשיך" הוא פשוט לא עבד תקופות ארוכות ומצבנו הכלכלי התדרדר. אני לעומת זאת עבדתי במקום מסודר עם הכנסה יחסית גבוהה , השלמתי לימודים והתקדמתי בעבודה , הוא העדיף להתבטל ולנוח (לא הייתה אז אבטלה ) . באותו שלב בקשתי שיעזוב את הבית כי הוא לא תרם בשום שטח . והוא עזב לחודש . כבר בשבוע הראשון הוא בקש לחזור תוך שהוא משתמש בילדים לעורר רחמים והבטיח לעבוד . הסכמתי מתוך רחמים הדברים קצת השתפרו אך לא ממש . היום המצב שיש ביננו נתק מוחלט אין לנו חברים משותפים כי הוא מתבודד , ניתק קשר עם כל העולם , אנחנו לא מבלים ביחד , לא ישנים ביחד וכמעט לא מדברים . הסיבה שאינני מתנתקת ממנו היא שיש לנו בת עם בעיה נפשית קשה (שצצה לפני שנתיים ) ואני פוחדת שהניתוק יפגע בה .היא בת 19 וגרה אתנו , שאר הילדים הם גדולים ועצמאיים . אציין כי הוא בן אדם טוב ואוהב , יודע לתת תשומת לב לילדים בדרכו שלו והילדים מאוד אוהבים אותו מתייחסים אליו כאל ילד קטן , הוא כל הזמן דואג לי מפנק אותי ואני מרגישה שהוא אוהב אותי . הבעיה בקשר היא חוסר התאמה מושלם ביננו , אני מעשית והוא אסטרונאוט , מתבודד, לא עובד ממש , בטלן , וקשה לי להתמודד . בחודש האחרון הרגשתי שזה קשה להמשיך בצורה כזאת מצד אחד הוא מחפש אהבה שאיני יכולה לתת לו כי יש לי משקעים רבים של כל השנים וכמעט כל מה שהוא עושה מרגיז אותי ואז אני מרחמת עליו כי הוא מרגיש דחוי . ומצד שני אני כבר עייפה ואין לי כוח לגדל אותו ולתמוך בו כל השנים מה גם שאיני נהנת כבר מכלום . אני מתלבטת מאוד רק בגלל ביתי אחרת הייתי עוזבת כבר לפני שנתיים . היינו ביעוץ משפחתי והוא לא רצה להמשיך . היועצת אמרה שבגלל המצב של ביתי היא לא ממליצה להפרד אלא לנסות זה היה לפני שנתיים . אני בכל זאת חושבת שהיא טועה . המצב של ביתי השתפר קצת לאחרונה ונושא הגירושין עולה אצלי מחדש . כל התקופה שחיינו ביחד לא היו בגידות ורומנים מהצד , אפילו בזה הוא התעצל .כמה פעמים אמרתי לו לך חפש משהי שבאמת תאהב אותך ותעניק לך אהבה שאיני מסוגלת לתת לך אבל הוא נשאר. והמשיך להיות תלוי בי . מה דעתכם ?