חיילת מיואשת

[9876543214]

חיילת מיואשת

אני לא מכירה את עצמי ככה. מרגישה שממתי שהתגייסתי השתניתי מכל הבחינות. חצי שנה אני בצבא, עברתי קבן ושני פסכיאטרים שבזכותם עברתי לבסיס קרוב לבית יומיות (ההצבה הראשונה הייתה בבסיס סגור). וגם עכשיו לא טוב לי. כל פעם חלומות רעים מעירים אותי בלילה על התקופה הישנה. חברים פשוט "יורדים" עליי שבחרתי להיות "גובניקית מסריחה". כבר לא יוצאת בסופי שבוע וכבר התרחקתי מכל החברות שהיו לי מהבי"ס. מרגישה שכל החיים שלי השתנו. התחלתי להשמין עוד יותר ממה שהיה בתיכון וכל האנשים שקרובים אליי כבר התרחקתי מהם. מרגישה שבחיים לא אסיים עוד שנה וחצי צבא, כי זה כ"כ הרבה, והכי כואב שהייתי הכי מורעלת והגעתי באמת לתפקיד נחשק, ופשוט "ויתרתי" עליו לטובת הצרכים שלי והיומיות. מרגישה חרא עם עצמי על זה, ועל זה שמרגישה שרק כשאשתחרר אוכל לחזור לחיים ה"מלאי שמחה" שהיו לי פעם. למרות שגם עכשיו אני לא כל כך בטוחה בזה.

 

[גרא.]

9876543214,מדוע את אינך מבקשת להשתחרר

משרותך הצבאי,שאינו תורם לך מאומה,נהפוך הוא.במיוחד כאשר כבר את כמעט לא רלוונטית כחיילת? נסי לעזוב כמה שיותר מהר את השירותך הצבאי,ותוכלי לחזור לעצמך,לחייך הקודמים ,איך כתבת,לחיים "מלאי השמחה" שהיו לך פעם.באמת שאין טעם "לדפוק את הראש בקיר"...

 

[9876543214]

כן ואז

להרגיש עוד יותר לא מועילה? שאפילו למדינה לא תרמתי את חובתי? לא צריכה את כל המבטים מההורים ומהמשפחה ומהבוסים לעתיד שיהיו לי אם בכלל בגלל שלא עשיתי צבא.. עם איך שמסתכלים על זה באזרחות, במיוחד בימינו, עדיף להמשיך עוד שנה וחצי ולשתוק, העיקר להגיד ש"עשיתי צבא".

 

[גרא.]

9876543214,אם כך את מרגישה,עלייך להתמודד עם

המחיר שאת משלמת עכשיו,ולקבל את הקשיים שאת מתארת בהכנעה ובאהבה.לאחר מכן תוכלי בוודאי לומר בגאווה,"עשיתי צבא",בהצלחה.

 

[Doctor Trance]

גם אני הייתי שם...

כשקראתי את ההודעה שלך, הרגשתי הבנה עמוקה למצבך - הייתי באותו המצב. יצא לי לדבר עם הרבה אנשים שחוו קשיים כאלו ואחרים בשירות וכאלו שחוו שירות כייפי ומהנה ואני יכול להגיד לך שבסופו של דבר השאלה שתנחה אותך בהתמודדות (לפי דעתי כמובן) היא: מה הסיבה/המטרה שלשמה את עושה צבא? האם את מנסה להרשים חברים/משפחה בתפקיד שאת מבצעת? האם את פשוט רוצה לשרת כמו כולם? האם התפקיד שאת עושה פותח לך אפשרויות לאחר מכן? האם את ציונית ואוהבת הארץ ומוכנה לשרת בכל מצב? אלו הן מקצת השאלות שיאירו בפנייך את מטרת השירות שלך. אז מהי מטרתך?

 

[9876543214]

אוף...

בהתחלה כן התגייסתי במטרה לתרום לצבא ולתרום למדינה והייתי הכי מורעלת שיש אבל בחיים לא תיארתי שלא משנה מה תעשה, כל תפקיד, וכמובן שרוב התפקידים לאחר מכן לא עוזרים באזרחות, אתה כולה בורג קטן מאוד מאוד במערכת גדולה מאוד ומסורבלת, שגם אם תעשה את התפקיד שלך טוב מאוד דברים רבים יכולים להיתקע בדרך וגם אז האחריות תיפול עליך. יצאתי מתפקיד שנחשב מבצעי מאוד, לא הוא לא היה עוזר לי באזרחות ולפעמים גם הייתי מרגישה שאני עושה אותו לחינם. לא הייתה הערכה מצד המפקדים ומהאנשים הנוספים שמסביבי וגם זה מה ששבר אותי. עכשיו אני רוצה לשרת כי פשוט מסתכלים בעין רעה על מי שלא עשה צבא או על מי שיצא "על 21", ברור שאני רוצה גם לשרת כדי להרגיש שאני תורמת, להוכיח לעצמי שאני כן יכולה וחזקה וששום דבר לא יגרם לי לא לשרת שנתיים. אבל עכשיו בתפקיד שהוא לא מבצעי אני כבר לא מרגישה "תורמת" למדינה, למרות שגם בתפקיד הקודם לא הרגשתי.. וזה מה שהכי שובר אותי, כי אני מרגישה אגואיסטית ואחת שאיכפת לה רק מהטובה שלה ולא משל אחרים..=/ ואף פעם לא הייתי כזו!! הייתה לי שיחה עם פסיכולוג שהמליץ לי לעשות דברים אחרי שאני חוזרת הביתה: חדר כושר או עבודה וככה לפחות להרגיש שהזמן לא מבוזבז. אבל שוב, זה גורם לי להרגיש כאילו יצאתי "בכוונה" על נפשי בשביל שתהיה לי את "הפריוולגיה" הזאת של יומיות ועבודה והכל. אולי אני סתם מחמירה עם עצמי.. לא יודעת..

 

[Doctor Trance]

את לא לבד

אם הייתי יודעת כמה אנשים מתמודדים בדיוק עם אותם רגשות ותחושות, לא היית מצליחה לסגור את הפה מרוב תדהמה. אני הרגשתי בדיוק כמוך והתובנות שהגעת אליהן הן תובנות מאוד חכמות, עמוקות והן מקנות לך ראיה מאוד מרחבית ואמיתית על המציאות - וכפי ששמת לב, המציאות בהחלט עגומה. תראי, זה לא חדש שהצבא עובד בצורה עקומה. הוא עבד כך, הוא עובד כך עכשיו והוא ימשיך לעבוד ככה. אנחנו, החיילים הפשוטים לא מסוגלים לשנות הרבה ולכן המסקנה המתבקשת כאן היא פשוט להנות ולהפיק את המקסימום עבורך. תסלחי לי על הגסות, אבל מי שרואה קיר ומנסה להכנס בו שוב ושוב עם הראש בכל הכח בכדי לשבור אותו וללא הצלחה - הוא פשוט אידיוט! כמובן יש את הסיכוי שבסופו של דבר כן תצליחי "לשבור את הקיר" אבל נשאלת השאלה האם זה שווה את זה. בדיוק עקב סיבה זו שאלתי אותך מה הן המטרות שלך. אם המטרות שלך איתנות ואת מאמינה בהן בכל הכח - את תצליחי לשבור את הקיר ואם לא, אז פשוט תעקפי את הקיר מהצד ותמשיכי בחייך. תמיד תזכרי זאת: לאחר הצבא יישארו רק החוויות והזכרונות - לא השינויים והמאבקים (כי ברגע שיתחלפו האנשים יתחלף הכל) ולא כל העבודה הקשה (כי העבודה לעולם לא נגמרת) מה דעתך על כל זה?

 

[mormorto3]

לפעמים החוויות והזכרונות

הכי טובים הם אלו של הניסיונות לשנות ולהאבק. וגם אפשר ללמוד הרבה בתהליך על עצמך ועל העולם

 

[fighter21]

הגזמת

95% בצבא הם ג'ובניקים, אז מה קרה אם את כבר לא "מבצעית". רוב האנשים בכלל לא יחשבו לכיוון הזה.. צבא זוהי מסגרת לא גמישה וממש לא מתאימה בתפקידה לרוב, אני חוזר, לרוב המתגייסים. זה לא לכל החיים, זה שנתיים (או שלוש). מה בכל זאת מאפשר להעביר את הזמן? האנשים שאתה איתם. אני חושב שהכי חשוב בשבילך זה לפתח קשרים חברתיים בצבא. כל העניין של "תרומה למדינה" וואלה זה מאוד חמוד אבל בסופו של דבר מה שנשאר מהצבא אלו החברים. שלא תביני אותי לא נכון, אני שירתתי ביחידה קרבית כמפקד, אבל אני עדיין סבור שאין סיבה שאדם יישאר בתפקיד שמסב לו סבל נפשי רק בשם ה"תרומה למדינה"- יש גבול. עצם זה שאת מביעה עד כמה כואב לך המעבר מהתפקיד ה"מבצעי" לתפקיד ה"ג'ובניקי" זה מראה עד כמה את אדם ערכי שהמדינה התברכה בה, אני מאחל לך המון בהצלחה!

 

[9876543214]

תודה רבה על התגובות..

זה מאוד מעודד.. האנשים שאיתי במקום החדש הרבה יותר טובים מהמקום הקודם.. גם התחברתי אליהם די מהר וזה גם מה שגורם לי לרצות להיות שם.. אתה צודק.. אני פשוט אנסה לעשות דברים כשאני חוזרת הביתה ולנצל את הזמן ואולי ככה השירות יעבור לי יותר בכיף.. נראה מה יהיה עם הזמן..